הין צדק מה

עפי"מ דמבואר בזוה"ק שלח (קנ"ח ע"א) אלא אמרו אי יעלון ישראל לארעא נתעבר אנן מלמהוי רישין וימני משה רישין אחרנין וכו' עיי"ש נמצא דכ"ז בא למרגלים מחמת רמות רוח וגאות שהי' בהם ומזה שהי' מעשה התרים את הארץ בין המצרים דהיינו עד תשעה באב שאז הוקבע בכיותם לדורות עד ובא לציון גואל. וישמח ישראל. ע"כ באה להם לישראל המשלחים לתור את הארץ. הצרה הזאת בין המצ"ר י"ם. ר"ל אותיות שהם בין ה"מ. המה וזחט"י כ"ל. שעולין לחשבון "צ. ובין צ"ר בא אות ק'. ובין י"ם. כ"ל. בגי' עולה נ'. וס"ה עולים בחשבון ר"מ. עכ"א דרכי ציון אבילות וגו' בתולותי' נוגות והיא מ"ר לה. ויהפוך לנו השי"ת מר למתוק. בב"א: א"י לאידך גיסא "כל "רודפי' "השיגוה "בין "המצרים ר"ת הברכ"ה ע"ד שפי' כל רודפי' השיגוה לשון השג"ה. ע"ד חייב אדם לפקוד את אשתו בשעה שיוצא לדרך ע"כ בעת ובעונה הזאת קרוב ה' לכל קוראיו. אם יזכה להשגה וחשב עם קונהו כמש"כ קומי רוני בלילה בראש אשמורות אז נעשה מן כל רודפי' השיגוה בין המצרים הברכ"ה: עוד ירמוז למש"כ מורי בסה"ק רב טוב בפ' בלק בפסוק וירא בלעם כי טוב בעינ"י ה' לברך את ישראל כי כ"ב הימים של בין המצרים הם עולים בחשבון כל הימים של המועדים טובים. ולעתיד יתהפכו הימים האלה לשמחה וששון ויום טוב. וזה וירא בלעם כי טוב בעינ"י ה' (תמו"ז א"ב שנקראים עיני עוני יורדה מים). לברך את ישראל עכדפח"ח. ולזה ירמוז בכאן הברכ"ה ועד"ז טו"ב עי"ן (רמז לשבעה עשר בתמוז שגומ' ט"וב) הוא יבורך: דרשה שאמרתי בעיר משפחתי בק"ק עטשעד יצ"ו בש"ק פ' מטות תער"ב ליצירה וזה החלי בעזר צורי וגואלי: בפרשת נדרים. איש כי ידור נדר לה' וגומר. "לא "יחל "דברו "ככל היוצא מפיו יעשה הנה לע"ע אנו עומדים בין המצרים. והכתוב עומד ומזהיר אותנו על הדיבור לקיים כמאמרו ושלא ליחל דברו. ומורה באצבע בסופי תיבות אלו"ל. וכבר למדו מזה לעשות התרת נדרים בער"ה ע' קיצור ש"ע. והנה בקשו ממני ת"ח המופלגי' שיחיו לומר להם שמעתתא ואמרתי להם בסוגי' דשלש נשים יוצאות ונוטלות כתובה האומרת טמאה אני לך וכו' (נדרים צ') בקושית הר"ן שם וקושיא המושכלת המפורסמת בשם הגאון האדיר רבי משולם מטוסמניץ זלה"ה. ויען שכך כתוב' לפני הפלפלא חריפתא שאמרתי להם בספרי עהת"ו מאזני צדק בפ' מטות. לא אכפול הדברים. ואתה הקורא תדרשהו משם לטוב' בפרשת נדרים: והנה חקרתי ודרשתי ושאלתי היטב. מה יש לי לדבר פה. הנה ב"ה היש"ת הרבה אתכם מלפנים. והנה אתם בעזה"י יראים ושלמים בדור הזה. מה אומר לכם. ועניתם ואמרתם אשר הדבר הזה פרוץ מאוד. שנעש' להם כהיתר. לדבר דבר בטל בביהכנ"ס. ובפרט בשעת תפל' וקריאת התורה גם כל או"א נכנס במשא ומתן של חבירו. ועניתי ואמרתי הנה דבר זה אשר בקשתם ממנו הוא דבר גדול. שאם אומר לכם שתהיו אהובים בעסק משא ומתן ושלמים כל אחד עם חבירו מתיירא אני שמא מתוך השלום היותר גדול וקירוב הלבבות עוד תדברי יותר בביהכנ"ס איש אל רעהו. ואם אומר לכם שלא לדבר. ולענות אדם בשום דבור אם ידבר אחד אל חבירו. מתיירא שמא מתוך זה עוד ישטום אחד את חבירו בשוק במשא ומתן. אשר ע"כ לזה צריך מלחמ' גדול' להיות אהובים ושלמים במסחרים בשוק. ובביהכנ"ס יהי' כל או"א נגד חבירו כאלו הי' לו שונא אשר לא יכול דברו לשלום. והנה ידוע אשר לא חרב ביהמ"ק אלא מתוך שנאה חנם. והנה צדיקי' בדבר שחוטאין בו מתרצין וצריך לתקן זה בדור היתום ולמעט במחלוק' ואפי' במחלוקה שלשם שמים צריך צמצום שלא יהי' נמשך מן לשמה שלא לשמה. ע"כ צריך לזה החוברות מאוד. אשר בשוק וברחובות יהי' כאו"א שלום את רעהו. אבל מיד שיבא לבית ה' הוא בהכנ"ס מקדש מעט. אזי יעשה עצמו כאלו הי' ברוגז על חבירו ולא יענהו בשום דבור אם ידבר אליו: ובזה יתבאר היטב כוונת דוד המע"ה (בתהלים קכ"א) שאלו שלו' ירושלים ישליו אוהביך ומבאר ואומר יהי שלום בחילך בענין מו"מ שלו' בארמנותיך כי למען אחיי וריעי אדברה נא שלום בך בשוק. אבל למען בית י"א (ביהכנ"ס) אבקשה טוב לך