הין צדק מד

הנכון כמש"כ. ולאן אתה הולך זה ג"כ גרמ' לענוה ושפלות רוח מאוד מאוד. בקצה האחרון. אשר אם יכנס אל לב האדם כמש"כ והחי יתן אל לבו דברים של מיתה כמעט והי' נמאס בעיני עצמו יותר מדאי ואח"כ בא פרט השלישי ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון. בכלל זה הן הדין וחשבון של המצות ומעש"ט. להחיות נפשו ויגבה לבו בדרכי ה'. גם דין וחשבון למי שיעבור על מצותיו. ויען כי לפרט זה צריך זמן רב. לזה בא באחרונה, אבל בודאי מי שכבר זכה בתורת ה' המאור שבה מחזירו למוטב. וצהלתו בפניו ואבלו בלבו משיבת נפש האדם לאביו שבשמים ולזה הכוונה כוונו חכמז"ל ג"כ. להקדים כבוד הכנסת כלה. כדי שמזה יקח האדם לעצמו מוסר השכל לידע מאין באת. והכל יודעין כלה למה נכנסה לחופ'. וזה העיקר להסתכל בשורשו מאין באת מטיפה סרוחה. ובזה תמצא דעת לנבון להבין דברי חכמים וחידותם. רב שמואל בר יצחק מרקד אתלת. ר"ל על על שלשה דברי' הנ"ל. ורב אחא מרכיב לה אכתפי' ומרקד א"ל רבנן אנן מהו למיעבד הכי. א"ל אי דמיין עלייכו ככשור"א לחיי. ר"ל אם המעשה הזאת היא בגדר הנ"ל שמכשרתו להיות צדיק. ומסתכל עי"ז מאין בא מטיפה סרוחה שפיר דמי. ואח"כ בא מצות הלוית המת. להסתכל לאן אתה הולך. ואח"כ תלמוד תורה. לידע ולהודיע ולהודע לפני מי עתיד ליתן דין וחשבון, על העבירות ולהיפוך על המצות ומעשים טובים. אבל באמת אמרו לאחר שזכה לידע דיני התורה והמצוה. בבחי' ע"כ יאמרו המושלים ביצרם בואו חשבון. כמאחז"ל. באלו אמרו חכמים ותלמוד תורה כנגד כולם: ועפ"י הדברים האלה יש להוסיף תבלין לטעמא דב"ש בברייתא דלעיל. דת"ר כיצד מרקדין לפני הכלה בש"א כלה כמות שהיא. ובה"א כלה נאה וחסידה וכו' ושמעתי מפי אבא מארי ז"ל על חתונ' מר אחאי שהי' חתנא דבי נשיא' הרב הגאון מוהרא"י הכהן הגדול האבדק"ק בערעגסאס זצ"ל. ההוא אמר לדקדק בלישנא דכיצד מרקדין. ופירש"י מה אומרים לפני' ואמר אבא מארי ז"ל דיש לפרש כפשוטו. דהכי קאמר כיצד מרקדין לפנ"י הכל"ה. ולא מסתפינא מינה למכשול בהרהור ח"ו. ועז"א ב"ה כלה נאה וחסיד' דידוע שאין האיש מהרהר באש' אא"כ תהרהר על האיש מקודם. אבל אם האש' חסיד' ממש וצנועה במעשי'. ליכא למיחש בהרהור וכמו שפי' בפסוק שקר החן והבל היופי כי יש לחוש למכשול. אבל אשה יראת ה' היא תתהלל גם ביופיה. ע"כ אמרו ב"ה כלה נאה וחסיד' מרקדין בפני' ולא חיישינן להרהור עכדפח"ח. אבל בטעמ' דב"ש דאמרו כלה כמות שהיא איני זוכר מאמרו בה. ולהנ"ל י"ל טעם לשבח דאם הוא בחי' הנ"ל שנזכר ע"י הכלה מאין בא מטיפה סרוחה. ועי"ז אינו בא לידי עביר' כמובטח במשנת חסידים הנ"ל. אז שפיר מרקדין לפני הכלה ממש. ולא מסתפנון מחטא: ובזה יש להבין טעמא דקרא בפרשתא דיומ' בפ' בהעלותך. ותדבר מרים ואהרן במשה על אודות האשה הכושית אשר לקח כי אשה כושית לקח. ופירש"י. מת"ל יש לך אשה נאה ביופי' ואין נאה במעשי'. במעשי' ולא ביופו' אבל זאת נאה בכל. דהנה בודאי משה רבע"ה פירש מן האשה מחמת פרישות יתיר' וקדוש' במותר לו. כדי שלא יהי' בהרהור אבל הם אמרו אשר מצדקת הזאת לא הי' צריך לפרישת יתיר' כי יופי' אינה מכנסת שום הרהור לאיש. כמו שאין מכנסת אשה כושית ושחור' ומכוערת שום הרהורי'. כמו כן אין מכנסת שום הרהור מחמת רוב צנועותה וצדקתי. וזה כי אשה כושי"ת לקח אעפ"י שיפ"ת מרא"ה היא. כגימ' של כושו"ת ערש"י וז"ש רש"י. האשה הכושית ע"ש נוי, נקראת כושי"ת כאדם הקורא את בנו נאה כושי כדי שלא תשלוט בו עין רעה. ר"ל כמו כן לא תשלוט בה עין נואפת ח"ו כמבואר בס' וציר' שלשה ראיות רעות עין נואפת. עין ראה. עין מנדת. ועי' תיקון ל"ש. ואף באשה זאת לא תשלוט בה עין לרעה ח"ו ע"כ נתרעמו על משה למה פירש ממנה: חודש תמוז: בין המצרים איכה (א) גלתה יהוד' מעוני וגומר. כל רודפיה השיגוה בין המצרים ערש"י. ומ"א בין שבעה עשר בתמוז לתשעה באב. ונבס"ד ע"ד רמז