הין צדק מג

התנגדות לפתות בני אדם. וקרוב להפסד יותר מלשכר ע"כ נוח הי' לנו שלא נברא ול"ש לברך שעשני ישראל. ע"כ אנו מברכין ברוך שלא עשני גוי. ומה מאוד יומתק בזה המד' פליאה. כשאמר השי"ת למשה אנכי י"א אשר הוצאתיך וגומר. מיד פתח ואמר ברוך שלא עשני גוי. ונדחקו המפורשים לפרש ע"י דברי המג"א הנ"ל שהבאתי אבל ל"א שפיר מה שייכות יש להעשרת הדברות ולפי הקדמ' הנ"ל יתבאר כמין חומר. דעד שלא ניתנה התור' היו האבות הקדושים משיגים התור' בשכלם הזכה ע"י הנבראים הגרועים מהם וממילא לא הי' מקום להיצה"ר לפתות אותם כי השכל הי' מחייבם, וע"כ הי' טוב שנברא והי' יכול לברך שעשני ישראל וכברכת יוצר האדם שביארנו. אבל מיד כשנתן השי"ת התור' ופתח בעשרת הדברות לצוות גם על השכליות ככיבוד או"א. וגניבה ורציח' וניאוף עריות. מיד הבין שמעתה יהי' התגברות היצה"ר ויהי' קרוב להפסד ורחוק מהשכר. פתח ואמר בא"י אמ"ה שלא עשני גוי. אבל השי"ת חפץ למען צדקו יגדיל תורה בכיון כדי להרבות שכרם של צדיקים כי גדולי מצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה ולפום צערא אגרא: עוי"ל דהנה באמת צריך כל אדם שידע שעדיין לא יצא לעצמו י"ח עבודת איש הישראלי שיהא ראוי שיקרא שמו ישראל. דכמה מהנסיונות עבר על יעקב אע"ה עד שקראו הקב"ה ישראל. ע"כ תיקנו שיברך האדם על עצמו שלא עשני גוי. אבל לא יתכן לברך ע"ע שעשני ישראל דצריך שידע בעצמו שעדיין לא הגיע למדה זאת שיקרא שמו ישראל. ע"כ כששמע משה רבע"ה אנכי וגו'. האיך צריך להיות עובד השי"ת. מיד פתח ואמר בא"י אמ"ה שלא עשני גוי עכ"פ. אבל לזולתו שפיר מברך יוצר האדם: עוד י"ל דהא דאמרינן טוב שלא נברא משנבר' הוא מטעם דקרוב להפסד ורחוק משכר, דהלאוין הם יותר מהעשין. אבל אם הי' זוכה האדם לעשות תשוב' מאהב'. דקיימ"ל דזדונות נעשו כזכיות. ממילא הוי קרוב לשכר והנה מעולם לא הבינותי טעם אמרם ז"ל (רש"י וישלח ל"ו ג') שלשה מוחלין להן עונותיהם גר שנתגייר. והעולה לגדולה. והנושא אשה. ולמד הטעם שנקראת מחלת. שנמחלו עונותיו. ונראה דאף העול' לגדול'. והנושא אשה ביום שמחתו. מתיישב בדעתו איך שעזרהו השי"ת בכל הגדול' וכבוד. ועושה תשוב' להשי"ת מאהב'. וכמש"כ בשם הר"ר בער זי"ע לפרש הכתוב משוך חסד"ך ליודעיך אל קנ"א ונוק"ם דזה החסד אצלו בחי' קנא ונוקם. ועד"ז אמרתי לפרש אמרם ז"ל במס' (יומא פ"ו) גדול' תשוב' שמגעת עד כס"א הכבו"ד. רצונם שהתשוב' המגעת עד בחי' כס"א הכבו"ד ר"ל. ע"י שעולה לגדול'. ויושב על כסא הכבוד. עי"ז בא לתשוב'. מאהבת הבורא ית"ש זה התשוב' גדול' במעל'. דעי"ז זדונות נעשו כזכיות אשר ע"כ לחתן ביום חופתו. דתשובתו בחי' תשוב מאהב' ולגבי' דידי'. טוב שנברא. ע"כ שפיר מברכין יוצר האדם: וע"ד אפשר י"ל דבעולם הבריא"ה קאמרי חכמז"ל דטוב שלא נבר"א. אבל בעולם היצירה שפיר מברכין בא"י אמ"ה יוצ"ר האדם והוא רחום יכפר: כתובות דף י"ז ת"ר מעבירין את המת מלפני הכלה. עוד שם ת"ר מבטלין ת"ת להוצאת המת ולהכנסת כלה. נמצא דהסדר הוא כן כבוד כלה עדיף מהכל. שנכנסת ראשונ' לחופתה ואח"כ הוצאת המת. ואחרי שניהם יבא תלמוד תורה וצריך להבין. הרי אמרו במשנ' ר"פ אלו דברי' שאין להם שיעור וכו'. והכנסת כלה ולוות המת וכו' ותלמוד תורה כנגד כולם. ועיי"ש בר"ם. ותיו"ט ונבס"ד. דחכמז"ל כוונו בזה למה דמבואר בפרקי (אבות פ"ג) עקביא בן מהללאל אומר הסתכל בג' דברים ואין אתה בא לידי עבירה דע מאין באת ולאן אתה הולך. ולפני מי אתה עתיד ליתן די"ן וחשבו"ן. וכבר פי' בלשון די"ן דקודם צריך לומר שם בעצמו מהו הדין. במי שעשה כך וכך. והוא אומר ואח"כ אומרים בואו חשבו"ן. כמה פעמים עבר עבירה פלונית. והנה לזה צריך לימוד בתורה לידע הדינים של כל המעשים ע"כ אמחז"ל סדר העבודה להשי"ת ליכנס מקודם לאט בגדר הענוה ותכלית הענוה יראה. כמש"כ עקב ענוה יראת ה'. וז"ש מקודם ד"ע מאין באת ובזה ל"א הסתכל מאין באת. כי בודאי שם אין ראוי ההסתכלות ח"ו. רק בידיע"ה שכליית. ועיין בתוי"ט מש"כ בזה.