הין צדק מב

לפרסותיהן. וכו' עיי"ש שדרש לה מקראי. מקרו"ן מפרי"ס משמע דקרן קדים. וצ"ב מה נפ"מ לן בזה אם קרנותיו או פרסותיו איזה מהן קדמו. ונבס"ד עפי"מ דמבואר דהאבות הקדושים למדו תורה קודם שניתנה. אדם הראשון שם ועבר. נח. אברהם יצחק. יעקב. וצריך ביאור מאין הי' להם תורה. אמנם י"ל עפי"מ שאחז"ל אמר"י (עירובין ק':) אלמלא לא ניתנה תורה היינו למדים צניעות מחתול, וגזל מנמלה. ועריות מיונה דרך ארץ מתרנגול. א"כ י"ל דהם למדו הכל מבריות בראשית. כמש"כ מלפנו מבהמות ארץ ומעוף השמים יחכמנו (איוב ל"ה). וכמש"כ ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו ישראל לא ידע עמי לא התבונן (ישעי' א'.) והנה דבר זה ידוע דעיקר העבודה הישראלית להיות סור מרע ואח"כ עשה טוב. וכמו שפי' בסה"ק שוא לכם משכימי קום ועשה. מאחרי שבת שב ואל תעשה. והנה מנא ידע אדה"ר דבר זה להתהלך כסדר העבודה סור מרע ועשה טוב. מזה שהראה לו הקב"ה שור מקרין מפריס שור שקרנותיו קודמות לפרסותיו דזה מורה באצבע שהקרנים נבראו שלא יאונה אליו כל רעה. דהיינו סור מרע. ופרסותיו מרמזים על עשה טוב כי בלא הפרסום אינו יכול להלוך ברגליו. ולעשות כל מלאכה בחרישה ולטעינת משא ורב תבואות בכח שור מזה למדו האבות סדר העבודה סו"מ, ועשה טוב וכן נח למד מזה. כן אברהם אע"ה דור אחר דור כולם למדו והשיגו רצון הבוב"ה בחי' מלפנו מבהמות ארץ. אבל אח"כ כשניתנה התורה לישראל הכל מבואר בתורה ולא הי' צריך עוד ללמוד מבריות בראשית. חזרו להיות פרסותיהם קודמות כדי שנלמוד דבר זה מהתור' הקדושה ולא מבהמות ארץ וכמו שאסמכוהו בפסוק זאת תורת המצורע במדרש מעשה ברוכל א' מאן בעי למיזבן סמא דחיי ואתי כולא עלמא והוציא ס' תהלים והראה להם מי האיש החפץ חיים. וגו' סור מרע ועשה. טוב וכו'. עיי"ש. ועיימ"ש בס' מאזני צדק בפ' תולדות בענין התרוצצות יעקב ועשו שיעקב אחז סדר העבודה כראוי להיות קודם סור מרע ואח"כ עשה טוב. וז"ש וידו אוחזת בעק"ב עש"ו. אבל עש"ו נקרא ע"ש מעשיו שלקח על נשיו לו לאשה. שלא גירש את הראשונות אף שרעות בנות כנען בעיני יצחק אביו. ולזה אמרתי הטעם מה שצוותה התורה מול"ה ופריעה ר"ל מילה של בשר ערלה היא לרמז בחי' הסרת ערלה. ר"ע ל"ה. ופריעה הוא התגלות הטוב לרמז כנ"ל להיות סור מרע ועשה טוב. וזה עיקר עבודת הישראלי בראשיתו מיד כשנכנס לברית הישראלי ובזה יובן מה שאומרים כשם שנכנס לברית בחי' סו"מ. ועש"ט. כן יכנס לתור"ה כו' ולרשע אמר אלקי' מה לך לספר חקי, ותשא בריתי עלי פיך וגומר. ולחופ"ה ג"כ צריך תשובה וודוי על חטאת נטורים הקודמי' ואח"כ ולמעשי"ם טובי"ם להיות בחי' עשה טוב. אבל אברהם אע"ה שלא נצטו' עוד על הפריעה כמבו' (ביבמות ע"א:) ע"כ הוצרך ללמוד דבר זה מאיל שקרנותיו קודמות לפרסותיו: והנה מעתה נחזור לענינינו דמאי נפ"מ אם למדו זאת העבודה מבהמות ארץ ע"י עיני שכל או ע"י צווי התורה. הוא נפ"מ רבתא דקיימ"ל גדול המצווה ועושה יותר מאינו מצווה ועושה. וכתבו הטעם משום דלהמצווה יש לו התנגדות היצר משא"כ לאינו מצווה אין לו שום התנגדות נמצא לפי"ז י"ל דהא דנמנו וגמרו (בעירובי' י"ג) דנוח לאדם שלא נברא זה דוקא אחר מתן תורה דיש לאדם התגברות היצה"ר. ואז קרוב להפסד ורחוק משכר כי השס"ה לאוין יתירים על הרמ"ח עשין. אבל קודם מתן תורה שלמדו כל סדר העבודה להבוית"ש מבריות בראשית ומצד השכליי. אז אין להם כ"כ התגברות היצה"ר. כי השכל מחייב אותו שלא יהי' גרוע האדם מן הבהמה. נמצא דנוח לו לאדם שנברא. שיכול ללמוד לעשות הכל לכבוד שמים. מבהמות ארץ וכמבואר בפרק ששי מאבות כ"מ שברא הקב"ה בעולמו לא בראו אלא לכבודו רצונו ללמוד מהם כבוד שמים ורצון הבורא ית"ש. וסדר העבודה להשי"ת בסור מרע ועשה טוב. ע"כ אנו מברכין קודם בא"י אמ"ה שהכל ברא לכבודו ללמוד מזה רצון השי"ת וכבוד שמים. ועי"ז מברכינן שפיר בא"י אמ"ה יוצר האדם הראשון וכמבואר בפירש"י בפ"ק דכתובות דזה קאי על יצירה הראשונה של אדם הראשון. משא"כ אנן יתמי דיתמי שאין בנו כח ללמוד כבודו ית"ש ע"י השגה שכליית מהנבראים. רק ע"י צווי של התורה ולזה יש ליצה"ר