הין צדק מא

א"כ בודאי גם שאר עניים ודאי נמי היו מדקדקו' בכך לב"ה ב' לקט. וג' אינו לקט וכו'. ומאי דבר חכמה ראה בה, ותי' עפי"מ שמפרשים פלוגתיי' בירושלמי דטעמיי' דב"ה ב' שנאמר לענ"י ולג"ר תעזוב אותם וטעמייהו דב"ש ג' שנאמר לג"ר. ליתו"ם. ולאלמנ"ה. ע"ש. בפי' הר"ם והר"ש. והשתא רות שהיתה גיור"ת ועני"י' ואלמנ"ה והיתה ראוי' ליטול גם שלש. דאפשר דב"ה מודו בהא דיש לעזוב לה ג'. וקאמר דבר חכמה הי' בה. שלא תהי' נחשבת לג' המדוכים האלה. וע"כ לא נטלה רק שתים לקט כשאר סתם בני אדם אליבא דב"ה. ולכאורה קשה לי דתינח לאחר שידע מי הנערה הזאת שהוא ראוי' ללקט אף שלשה. ואעפי"כ תסתיר מעשי' אז שפיר להוי דבר חכמה ממנה. אבל בועז באמת אכתי לא ידע למי הנערה הזאת. ואולי הוא כסתם בנ"א שלוקטין שתים ומניחו' השלשה כדינה. א"כ מאי דבר חכמה ראה בה יותר משאר עניים. ושמעתי שזה מקשים העולם על המהרש"א. וידידי הרב הגדול החו"ב כמו"ה יעקב ארי' שליט"א מיועד. השיבו לי בכונת מוהרש"א ז"ל דהכי קאמר. דכיון שהקוצרים היו מניחין אז גם שלשה שבלים מושכבין יחד לפני' הבין דרכה שלזאת הנערה מגיע לה לקט של שלש שלש שבלים כי בודאי מכירין בה הקוצרים. ולכך מניחין אותן לפני' שתלקטם, והנה בועז דבר חכמה ראה בה שהוא מונעת עצמה מללקוט השלשה. ותעשה בזה לפנים משורת הדין. והבין בה שתרצה להסתיר דלותה. לכך שאל למי הנערה הזאת וזה דבר חכמה: ושמעתי בזה מידידי הרב הגאון מוהר"ר אברהם חיים זצלה"ה. בעהמח"ס עצי העולה על יו"ד שאמר בשם רבו הגאה"ק ר' שמעלקי האבדק"ק סאלוש יצ"ו. ההוא אמר דבר חכמה ראה בה שתים לקטה שלשה לא לקטה יען כי רק לה לבדה הי' מותר ללקט ג' ולא לאחרים הלוקטים. ואלו היתה לוקטת השלשה היו לוקטין אחרים השנים שנים באותה שעה ע"כ היתה מקדמת עצמה ללקוט השתים כי השלשה ישארו כי לא יקח אותם שום אדם. ואח"כ לבסוף תלקוט השלשה וזה הדבר חכמה ראה בה. ולזה צ"ל דלאחר שראה אשר לבסוף לקטה גם השלשה שבלים. אז שאל למי הנערה הזאת כי אז הבין דרכה דרך חכמה שבה למפרע בטעם שלא לקטה השלשה כ"א השנים. כי ידעה והבינה איך שהשלשה לא יחטפו אותם. וזהו הדבר חכמה ראה בה בה. ע"כ שאל למי הנערה הזאת וגומר. עכדפח"ח ומתוקים מדבש ונופת צופים. ובזה י"ל ותאמר אלקטה נ"א יתיר לשון ולהנ"ל א"ש דר"ל דסתם לקט שתים אלקטה נ"א. בזריזות ואח"כ ואספתי בעמרים אחרי הקוצרים גם את הלקט של שלשה שבלים. ושכחה של עמרים כפירש"י: ויאמר בועז לזקנים וכל העם. עדים אתם היום כי קניתי את כל אשר לאלימלך וגו'. וגם את רות המואבי' אשת מחלון קניתי לי לאשה. מה שהעירותי ע"ז מש"ס (קידושין דף מ"ג ע"א) דמסיק שם לענין קידושי' לא מצרכי' לומר אתם עדי עי' מש"כ בזה בס' מאזני צדק פ' האזינו. דהוי ג"כ כהודאה בדיני ממונות: לנשואין מאמר לנשואי בתי למז"ט מ' שרה תי' עם בעלה היקר המופלא בתורה ויראה כקש"ת מו"ה נחמן בהר"הג מוהרי"מ האבדק"ק מאסיעף יצ"ו שעשיתי פה ביום טו"ב בסיון תרע"א לפ"ק: בנוסח השבע ברכות. בא"י אמ"ה שהכל ברא לכבודו. ואח"כ מסמיך בא"י אמ"ה יוצר האדם. ונקדים מה ששמעתי להקשות מכבוד מר אחי הרב מוהר"ר מרדכי זללה"ה. למה שכתב המג"א באו"ח (סי' ס"ו ס"ק ט') בשם המפורשים שלכך תיקן לברך שלא עשני גוי בלשון שלילה ואין מברכין שעשני ישראל משום דנוח לו לאדם שלא נברא כלל, ועכשיו שנברא מברך עכ"פ שלא עשני גוי או עבד או אשה. וא"כ מה יענו לתרץ על מה שמברכין יוצר האדם. ואח"כ מצאתי להאחרונים שהקשו ג"כ כנ"ל. ועי' בקדושת יו"ט למורי ז"ל בפ' בהעלותך. וחלקי אמרה נפשי בהקדם ביאור מאמר חז"ל (באבות דר"נ ספ"א) שור שהעלה אדה"ר, ופר שהעלה נח, ואיל שהעלה אברהם אבינו תחת בנו על גבי המזבח. כולם קרנותיהן קודמות