הין צדק מ

אשר דבר ה' נעשה ונשמע. אמנם התי' דהם לא אמרו רק על תורה שבכתב כל אשר דבר ה'. דייקא נעשה ונשמע. אבל אתושבע"פ הי' צריך להם כפיית ההר שלא רצו לקבלה דארוכה מארץ מדה והנה אמחז"ל (עירובין ס"ה) לא איברי לילה ח"א לשינתה. וח"א לגירסא (עי' מוהרש"א) והנה ידוע דאין ללמוד בלילה תורה שבכתב אלא תושבע"פ. והנה כיון דהרגישו ישראל דרוצה משה רבע"ה להנחילם תורה שבע"פ. הלכו לישן כי תושב"כ לא הי' רשאין ללמוד ותורה שבע"פ לא רצו לקבל. ע"כ היו ישנים. ואנו בני בניהם צריכין לעשות תיקון לזה. להיות נעורי' בליל שבועות. ולחבר תושב"כ עם תושבע"פ (ועי' בשו"ת אבני צדק למורי זללה"ה מה שכתב בענין לימוד תשב"כ ברבים קצת להתיר' בלילה) ולהראות כי ערבים עלינו דברי דודים דברי חכמינו זכרונם לברכה. ובהם נהגה יומם ולילה: ועפ"ז נבס"ד לתת טעם לשבח. במ"ש בס' קדושת לוי. ז"ל. נשאלתי במדינת ליטא. מפני מה נקרא חג שבועות בשם עצר"ת. ולא נזכר בתור"ה שם עצרת רק בשמיני עצרת, והאמת אגיד דשאלה זאת מבוארת בזוה"ק אמור (דף צ"ז ע"ב) ברעי' מהימנא. הוא מותיב לה והוא מפרק לה. וז"ל פקודא (ל"ג) בתר דא למיעבד חג שבועות דכתיב ועשית חג ששועות לה' אלקיך. שבועות על דעאלו ישראל לרזא דחמשין יומין דדינין שבעה שבועות ובקורבנא דעומר. אתבטיל יצר הרע דערקת מאשת חיל. וכד תמן לא אתקריב מתדבקין ישראל בקוב"ה ואתבטל מעילא ומתתא. ובג"כ איקרי בגווגא דא עצר"ת דאית בי' בעול יצר הרע. וע"ד לא כתיב בי' חטאת כשאר זמנין דכתיב בהו חטאת (ל"ה). וכדין כל נהורין. אתכנשו לאשת חיל ובג"כ. עצרת. שבועות, וכו' ע"ש (ועי' בס' בני יששכר מש"כ ג"כ טעמים בזה ולא זכר מזוה"ק) וחלקי אמרה נפשי בזה. דיען דעיקר הכפיו' הי' על תושבע"פ. שלא רצו לקבל ובהפקירא ניחא להו. אף גם זאת עשו חכמינו ז"ל לקרא להם לחג הקדוש זמן מתן תורתינו שם מיוחד על פיהם. לעשות הכל על פי התורה אשר יורוך. ולעצור עצמו מכל דבר חומר בקודש אשר יוסיפו להחמיר בתורה שבעל פה. אי לזאת נקרא חג השבועות. חג העצר"ת. על שם שצריך לעצור כחו ולכבוש יצרו לקיים דברי חכמים ז"ל, ובזה י"ל מאחז"ל (פסחים ד' ס"ח) אר"א הכל מודים בעצר"ת דבעינן נמי לכם דעצר"ת רומז למצות חכמים. ותושבע"פ. ואף דקיימ"ל שכר מצוה בהאי עלמא ליכא. על תושבע"פ הרמוז בעצרת בעונ"ן נמי לכ"ם לכל צרכיכם: מגילת רות ותאמר רות אל תפגעו בי לעזבך לשוב מאחריך כי אל אשר תלכי אלך. ובאשר תליני אלין וגומר. מכאן אמרו רבותינו גר שבא להתגייר מודיעי' לו מקצת עונשים. שאם בא לחזור יחזור וצ"ב למה מאיימין עליהם כ"כ. אמנם הטעם י"ל דעבודת הישראלי להשי"ת לא יתקיים. רק ע"י מסירות נפש. וזאת התורה אדם כי ימות באהל. ולאו דוקא לימוד תורה אלא קיום מצות התורה. הוא ג"כ במסי"נ. בכל לב ובכל נפש ובכל מאוד. ובזה י"ל הכוונה בפסוק ויאמר ה' אל משה לך אל העם וקדשתם לשון הזמנה. שיהיו מוכן ומזומן. היום. ומחר וכבסו שמלותם רצונו לומר שעל אופן הזה יכנסו אשר עי"ז הקבלה של התור' יהיו עתידים ליום המחרת לטהרה. ולתת דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים ואם לא יתירו עצמם למיתה כמו שאמר עשו הנה אנכי הולך למות ע"י הבכורה. ולמה זה לי בכורה. אז אינם ראויי' לקבלת התורה. ע"כ אמרו גר שבא להתגייר מודיעין לו מקצת עונשים. שאם בא לחזור יחזור. כי בלא זה אין ראוי לקבלת התורה והמצות. ולא סגי בלאו הכי, וצריך שיתיר עצמו למיתה במסירות נפש. כמ"ש באשר תמותי אמות וגו'. אז ותרא כי מתאמצת וגומר: (ב) ויאמר לנערו הנצב על הקוצרים. למי הנערה הזאת ואמחז"ל (שבת דף קי"ג) וכי דרכו של בועז לשאול בנערה. אמר ר' אלעזר דבר חכמה ראה בה שני שבלין לקטה שלשה שבלא לא לקטה. פירש"י דהכי היא מתניתין (פאה פ"ו משנה ה') שני שבלו' נקט שלשה אינו לקט. וכתב המהרש"א בח"א דנקט הכי דדינא היא אליב' דב"ה והקשה