הין צדק לח

לאפוקי בלילה שלאחריו מותרת. דקיימ"ל נולדה בזה מותרת בזה ועי' רש"י ס"פ לך בפסוק בעצם היום. פירש"י בו ביום שנצטוה. ביום ולא בלילה הרי לך בפירוש דלשון בו ביום למעוטי הלילה. וע"ז מסיים רש"י בגמרא מפרש טעמא. משום הכנה. ממילא ביו"ט שני מותרת. ממנ"פ אם הראשון חול מכין שפיר ליו"ט. ואם השני חול אינה צריכה הכנה. ולא נאסרת משום הכנה דיו"ט לחול כמבואר בש"ס והכי קיימ"ל בש"ע (או"חסי' תקי"ג). אמנם י"ל עוד אחרת כונה עמוקה בדברי רש"י דכוונתו לתרץ קושית התוס' בש"א תאכל. ובה"א לא תאכל וא"ת אמאי לא תני אוסרין ומתירין וכ"ת שאוסרין משמע אסור לעולם ז"א דאמרי' לקמן אפרוח שנולד ביו"ט והיינו ביומו. ונקדים הש"ס לקמן (דף ז') אמר מר כל שתשמישו ביום נולד ביום זו תרנגולת למאי נפ"מ. לכדרב מרי ברי' דרב כהנא וכו' בדק בקינה של תרנגולין מעיו"ט. ולא מצא בה ביצה ולמחר השכים ומצא בה ביצה מותרת דודאי לא ילדה בלילה. וכן הלכה בש"ע (או"ח סי' תקנ"ג) לזה כתב רש"י לפרש ובה"א לא תאכל בו ביום רצונו לומר ביצה שנולד ביו"ט לא תאכל ב"ו דוקא בנולד. ביו"ם של היו"ט. משא"כ אם נולד בלילה של היו"ט. וכהנ"ל דבדק קנה של תרנגולי' ולא מצא בה ביצה. ואח"כ מצא בה ביצה דהשתא נולדה ודאי בליל יו"ט מותרת. א"כ לא קשה למה לא תני אוסרין ומתירין. דהו"א אוסרין ביומו בין ביום בין בלילה. כמו אפרוח שנולד ביו"ט דאסור אפי' נולד בליל יו"ט. קמש"ל בלשון אחרת ביצה שנולד"ה ביו"ם טוב וכו' ובה"א לא תאכל ב"ו ביו"ם דייקא אם נולדה. משא"כ נולדה בלילה מותרת. ומש"כ רש"י בגמרא מפרש טעמא קאי על כל השקלא וטריא חדא דטעמא משום הכנה דרבה דיו"ט צריכה הכנה ועוד כדמפרש בדף ז' דכל שתשמישו ביום נולד ביו"ם לפיכך אם נולדה ביצה בלילה של יו"ט מותרת לגמרי דאימר לא בדק יפה יפה ומאתמול נולדה מעיו"ט ואפי' בדק יפה יפה אימר יצאת רובה וחזרה הוא: בפייט אקדמות צבי וחמיד ורגיל דילאון בלעותא, צלותהון בכן מקבל והניא בעותא. נבס"ד הכוונה ע"ד שאחז"ל (שבת ו') מניחין חיי עולם ועוסקי' בחיי שעה דהיינו תורה היא חיי עולם ותפלה היא חיי שעה בעוה"ז. והביא ראי' מהפסוק מסיר אזנו משמוע תורה גם תפלתו תועבה. וזה שאמר. צבי וחמיד ורגיג דילאון בלעותא תורה. צלותהון בכן מקבל והניא בעותא. משא"כ אם מסיר אזנו משמוע תורה גם תפלתו תועבה. וי"ל עוד סמיכות קטור"א לח"י עלמ"א. דצלותהון בכן מקבל והניא בעותא בזמן שהתפלה קטירא לח"י עלמא בתג"א בשביעתא. שהיא כתרה של תורה הנקרא חיי עולם. אם נקשרת יחד עם התפלה אז מהניא בעותא: כתב בש"ע או"ח (סי' תכ"ח ס"ד) ולעולם קורין פרשת במדבר סיני קודם עצרת ועי' מג"א הטעם כי בעצרת ר"ה לאילנות ולכן קורין סדרה אחת אחר התוכחות כדי שתכלה שנה וקללותי'. עכ"ד. ואפשר עוד לומר הטעם ע"ד מאחז"ל (נדרים נ"ה) מה דכתיב וממדבר מתנה כו' כיון שעושה האדם עצמו כמדבר שהוא מופקר לכל תורה ניתנה לו במתנה שנאמר וממדבר מתנה וכו' ע"כ בא זכרונו לפניך קודם העצרת שהוא זמן מתן תורתינו להיות קורין בשבת שלפני' פרשת במדבר סיני שעי"ז שישים עצמו כמדבר יזכה למתן תורה: לשבועות פסחים (דף ס"ח ע"ב) גרסינן אמר ר"א הכל מודים בעצרת דבעינן נמי לכם. מ"ט יום שניתנה בו תורה היא. כפירש"י שישמח בו במאכל ומשתה להראות שנוח ומקובל יו"ם ז"ה לישראל שניתנה תורה בו. ועי' מוהרש"א בח"א. דעצרת זה קאי על שבועות שנקרא עצרת. בלשון חכמים. וצ"ב גם מאמר הסמוך לשם. רב יוסף ביומא דעצרתא אמר עבדי לי עגלא תילתא. אמר אי לא האי יומא דקא גרים כמה יוסף איכא בשוקא עכ"ל. והרבה קולמסים נשתברו על מאמר הלז. ונבס"ד. דהנה אמחז"ל (שבת פ"ז) יום אחד הוסיף משה מדעתו. דאלו הקב"ה א"ל למשה וקדשתם היום ומחר ומה א"ל לישראל והיו נכונים ליום השלישי. וצריך להשים לב להיות מתבונן טעמא דמשה. אמנם י"ל כוונת משה רבע"ה הי' להשריש