הין צדק לז

שמתחיל בפרקין. כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברי' הרבה. עד ומגדלתו ומרוממתו על כל המפרשי' וטוב לך לעולם הבא ג"כ: רבי שמעון בן מנסי' אומר משום רשב"י הנוי. והכח. והעושר. והכבוד. והחכמה. והזקנה. והשיבה. והבנים נאה לצדיקים ונאה לעולם וכו'. ובתר הכי תני רבי שמעון בן מנסי' אומר. אלו שבע מדות שמנו חכמים לצדיקים. כולם נתקיימו ברבי ובבניו. ותימה לי חדא מנינא למ"ל. ועוד בשנדקדק היטב במדות שמנו חכמים תמצאם שמנה. ואלו הן הנוי. והכח. והעושר. והכבוד. והחכמה. והזקנה. והשיבה. והבנים. ארבע זוגות שהם שמנה ועי' תפארת ישראל שמזכירין כאו"א בתועליותיהם היוצא מהן. והאיך אמר אלו שבע מדות. ובס' מדר"ש כתב הזקנה והשיבה אחת היא. נראה דנשמר מהתימה הנ"ל אבל עדיין לא העלה ארוכה. דא"כ תיקשי לי' לדידי' מתניתין דפ"ה מאבות. דתני בן ששים לזקנה. בן שבעים לשיבה. א"כ עוד רבות בשנים מזקנה עד שיבה. וצע"ג. ונבס"ד. דהנה בש"ס (קידושין דף ג') מקשינן מנינא למעוטי מאי. עיניך הרואות דמנינא אתי למעוטי. אשר ע"כ נראה דמנינא אתי' למעוטי. או זקנה למאן דזכי לשיבה. דבכלל מאתים מנה. או למעוטי שיבה למאן דלא זכי אלא לזקנה. ומאמר והזקנה. והשיבה לאו באדם אחד קאי. ע"כ אמר שפיר אלו שב"ע מדות שמנו חכמים לצדיקים. למעוטי זקנה. כולם נתקיימו ברבי ובבניו שהאריכו ימיהם ושנותיהם בשיב"ה טובה ואפיק זקנה. ובזה מובן הגירסא בתוספתא (סנהדרין פי"א) דלא גריס והזקנה. ולמה דהגיה הגרא"וו ז"ל. בתי' והחכמה דל"ג דבזה לא שייך לומר נאה. כי אין בור ירא חטא. וכמו דלא חשיב מעש"ע. וכן לא מביא פסוק ע"ז ועירש"י. עכ"ל. אתי שפיר טפי דהשתא לא הוי באמת רק שבע מדות. ועי' מש"כ בגליון הש"ס בזה ודיי: רבי חנני' בן עקשיא אומר רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר. עי' מפורשים בזה. ולענ"ד. החתימה מעין הפתיחה דהרמב"ם כתב במ' מכות וז"ל הטהור. מעיקרי האמונה בתורה כי כשיקיים אדם מצוה מתרי"ג מצות כראוי וכהוגן. ולא שיתף עמה כוונה מכוונת העולם בשום פנים. אלא שיעשה אותה לשמה מאהבה. כמו שביארתי לך. הנה זכה בה לחיי העוה"ב. וע"ז אמ"ר חנינא כי המצות בהיותם הרבה. אי אפשר שלא יעשה אדם בחייו. אחת מהם על מתכונתה ושלמותה. ובעשותו אותה המצוה תחי' נפשו באותה מעשה. וממה שיורה על העיקר הזה. מה ששאל ר"ח בן תרדיון מה אני לחיי עה"ב. והשיבו המשיב כלום בא מעשה לידך כלומר נזדמן לך לעשות מצוה כהוגן. השיבו כי נזדמן לו מצות צדקה. ע"ד שלימות ככל מה שאפשר וזכה לחיי העה"ב. ופירוש ה' הפסוק ה' חפץ למען צדקו. לצדק את ישראל למען כן יגדיל תורה ויאדיר עכ"ל. ובפתיחת דברינו הקדמנו טעם למנהג ישראל תורה. שנוהגין להקדים משנה דכל ישראל יש להם חלק לעוה"ב. משום שלא יפלו פניהם ולא יחליש דעתם על שלא יוכלו ח"ו לעמוד באלו הדברים הנאמרים במשנת חסידים. ופייסם במשנת כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב. על כל פנים. הה"ד נמי לאחר ששמעו כל פרקי אבות ומשנת חסידים הללו. לא יפלו פניהם ויתחזקו במאמר ר"ח בן עקשיא דרצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות כדי שעי"ז אי אפשר שלא יעשה אחת מהם בשלימות ותחי' נפשו בזה לחיי עוה"ב. שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר. אכי"ר: חודש סיון לשבועות ביצה שנולדה ביום טוב בש"א תאכל. וב"ה אומרים לא תאכל. פירש"י. ב"ו ביו"ם בגמרא מפרש טעמא ולכאורה יש לדקדק בלשון בו ביום כיון דתנא במשנה ביצה שנולדה בי"ום ט"וב וכו' היל"ל ובה"א לא תאכל ב"ו כמו שכתיב זה "היום עשה ה' נגילה ונשמחה ב"ו. ומה זה הלשון ב"ו ביו"ם ולכאורה הי' נ"ל לפרש דכוונת רש"י בהא דלא תאכל. דלא תימא דקאי על כל היו"ט ר"ל. כל השני ימי"ם של גליות. והו"א ביצה שנולדה ביו"ט בה"א לא תאכל בו. באותו יו"ט שנולד בו. לכך פירש"י ל"ת ב"ו ביו"ם רצונו לומר באותו יום שנולד