הין צדק לו

משנה ו וי"א אף צבת בצבת עשוי. נ"ל מכאן סמך למנהג ישראל תורה היא שנוהגין לבצוע החלות בערב שבת בלא סכין משום דאדם נברא בע"ש. ואז עדיין לא הי' שום סכין בעולם דצבת ג"כ בהש"מ נברא' ע"כ בצע ג"כ בידים בלא סכין כי תובל קין הי' ראשון שהי' לוטש נחושת וברזל, ע"כ אנו עושין גם הבציעה של ערב שבת זכר למעשה בראשית בידים ולא בסכין: משנה י ארבע מידות באדם. האומר שלי שלי ושלך שלך זו מדה בינונית. ויש אומרים זו מדות סדום. וקשה האיך פליגי הי"א עם הת"ק בפלוגתא רחוקה. אשר הת"ק סובר זו מדה בינונית אשר הפליג הרמב"ם בשבח מדה בינונית. כי זה כל האדם. שיראה שיגיע למדה בינונית. ואמצעי משובח. והי"א יסברו שזה מדת סדום. מדה גרוע ומגונה מכל המדות. ומרגלא בפומי' דמר חותני היקר המפורסם בכתר שם טוב. בהכנסת אורחים שלו. וצדקות ה' עשה. דחיל מרבנן. חסיד שבכהונה מוהר"ר יוסף מרדכי כהנא. שליט"א עם חמותי היקרה הצדקות מ' ריקל שתחי' לאויט"א. מפ"ק דראגמירעשט יצ"ו. לזכר עולם יהי' צדיק. ההוא א מר. דמר אמר חדא. ומר אמר חדא ולא פליגי. הא ומר שלי שלי. והעיקר אצלו לומר שלך שלך. שלא יגע ח"ו בממון חבירו ששונא ממון שאינו שלו. אף שאומר שלי שלי. ואינו מוותר משלו לחבירו. אעפי"כ זו מדה בינונית. אבל יש אומרים ג"כ כלשון הזה. שלי שלי ושלך שלך. ואין העיקר אצלו שלך שלך. רק אומר כן להחליט ולקיים מאמרו הראשון שאמר שלי שלי. שאינו רוצה ליתן משלו לאחרים. וכל עיקר שמונע עצמו מלהנות משל אחרים ואומר שלך שלך. כדי לקיים מאמרו שלי שלי. זו מדת סדום. עכדפח"ח: וכשאני לעצמי מה אני אומר. דהכי פירושו האומר שלי שלי שלך שלך. רצונו לומר דמדה טובה הוא לאדם שמסתפק במיעוט שלו. ואומר שלי שלי. ושלך שלך. ואינו רוצה ליהנות משל אחרים. זו מדה בינונית. ויש אומרים. רצונו לומר ויש לפעמים כשאומרים ג"כ כנ"ל שלי שלי שלך שלך. זו מדת סדום באם העשיר אומר זאת להעני שלי שלי ואיני רוצה ליתן לך. ושלך שלך שאיני מבקש ממך דבר. זו מדת סדום. שגם רוצה שיתן לו יישר כח באומרו שלך שלך: משנה יז. כל מחלוקת שהיא לשם שמים סופה להתקיים פירוש הר"ב. כלומר שאנשי המחלוקת ההיא. מתקיימים. יע"ש עוד. ויש לפרש עוד דקאי על המחלוקת כמו שעלה בדורינו שנחלקו היראים המתחדשים ע"פ חוקי המדינה. כי אף שרצו המתחדשים להיות עם אחד. וגוי אחד. אבל היראים מסרו נפשם על קידוש השם. להיות נחלקים בפני עצמם. כי כמו שאי אפשר להיות ביחד אש ומים. כמו כן לא יוכלו היראים להיות יחדיו עם המתחדשים המהרסים דת יהודית אשר ע"כ אמר התנא בלשון חכמה כל מחלוקת שהיא לש"ם שמי"ם כמשמעו. אש ומים שאין יכולין להיות כאחד משום שהמה כאש ומים ע"כ נחלקו, א"י ג"כ כמש"כ לעיל לש"ם שמי"ם. במסי"נ אפי' באו באש ובמים זאת המחלוק' סופה להתקיים לעולם. כמחלוקת הילל ושמאי שכל או"א לפי דעתו. זה אוסר. וזה מתיר. נשאר מחלוקת שלהם לעולם. ושאינה לשם שמים כנ"ל. מחמת כי לא יוכלין שאת יחדיו כאש ומים. אלא לכבודם שגם המה ישיגו כבוד ושררה ומחמת אהבת הניצוח. אבל בעבור זה לא ימסרו נפשם ולא יהרגו עצמם כטעם לש"ם שמי"ם. שאפי' יבואו באש ובמים אין סופה של אותה מחלוקת להתקיים ומהרה תתבטל: פרק שנו חכמים. כך היא דרכה של תורה. פת במלח תאכל. ומים במשורה תשתה. ועל הארץ תישן. וחיי צער תחי'. ובתורה אתה עמל ואם אתה עושה כן. אשריך בעולם הזה וכו'. ודקדקו ע"ז דבבא של ואם אתה עושה כן יותרת היא לגמרי גם האיך שייך לומר ואם אתה עושה כן אז אשריך בעוה"ז. הא אימא רישא וחיי צער תחי' ומה טובו בעוה"ז. ונבס"ד. דהכי פירושו דלעולם כך הוא דרכה של הבא אל בית התלמוד תורה כנ"ל. עד שיודע דרכה של תורה. לקיים וחיי צער תחי' ואפי"ה ובתורה אתה עמל. אבל בעמלו בתורה אכתי לא יצא י"ח. אלא התכלית הגמור הוא. ואם אתה עוש"ה כ"ן. כמו שאתה למדת. דאז גדול התלמוד שמביאו לידי מעשה אז אשריך בעוה"ז. תזכה לכל טובות עוה"ז כמו