הין צדק לה

דובבות בקבר. משא"כ המחזיק לא יוכל להשיג דבר זה. וזה שאמר איזהו חכ"ם שעליו יש לומר החכמ"ה תחי' בעלי'. הלומד מכל אדם ואומר שמועה משמו ואין מתבייש בזה לאמר דבר בשם אומרו. אז ישלים לו מדה כנגד מדה. ג"כ לאמר דברי' בשמו. נמצא דעי"ז זוכה לבחי' החכמ"ה תחי' בעלי' ונקרא חכם באמת. שנאמר מכל מלמדי השכלתי שאין אני בוש לומר השכלתי חכמתי מכל מלמדי. כי עדותיך שיח"ה ל"ו. רצונו לומר היא תשיחנו ג"כ שעי"ז שפתותיו דובבות בקבר. והחכמה תחי' בעלי': משנה יא רבי יוחנן הסנדל"ר אומר כל כנסו' שהוא לשה שמים סופה להתקיים ושאינה לשם שמים אין סופה להתקיים. יש לעיין למה נפ"מ הי' מודיע לנו התנא. שזה רבי יוחנן הי' סנדל"ר. ואף אם אולי הי' עוד אחר כשמו. הי"ל לקראותו בשם אביו. או בסימן אחר. אשר לזה נראה דחכמינו ז"ל היו מרמזים לנו הסיבה שהביאה את רבי יוחנן להיות דוקא הוא בעל המאמר הזה. כי הנה עינינו הרואות אשר בכל דור ודור יש גדולים הרבנים הצדיקים גודרי גדר ועומדי בפרץ ועושים אסופת הרבנים. להקהל ולעמוד על נפשם נגד המהרסים הדת יהודית והנה בודאי הרבנים הצדיקים הללו אין כוונתם לאיזה פניו' לצורך עצמם כי כל עצמם רק לש"ש כי רובם ככולם מקבלי פרס מקהילות שלהם די פרנסתם. אשר לכמותם א"צ להזהיר להיות כוונתם לשם שמים. אבל יש עוד כת מאחבנ"י המתחברים לעשות חבורה אחת כנהוג. ובתוכם גם פשוטי עם בעלי מלאכות שאינם בני תורה, אשר לאלו צריך אזהרה יתירה להיות כוונתם לשם שמים כי זה פונה לעצמו להיות ראש החבורה. וזה יש לו עוד כוונה אחרת פן נפוץ. כי רחוקי אמת יש ביניהם. ורבי יוחנן הסנדלר בודאי רצה לקרב את בני גילו גם שארי בעלי המלאכות. להורות להם דרכי ה' וראה אותם נפוצים. זעיר שם. זעיר שם. שיהי' להם כוונתם לשם שמים. ע"כ הזהיר אותם ואמר להם. אחיי אל תרעו. להתחבר בחבורה לשם פנוי' וזכות ח"ו. רק לשם שמים. כי כל כנסיה שהיא לשם שמים סופה להתקיים. ושאינ' לשם שמים אין סופה להתקיים: לשם שמו"ם. י"ל דהוא ענין מסירת נפש דהנה שמים פירש"י ז"ל אש ומים והנה אנחנו מבקשים עשה למען באי באש ובמים על קידוש שמך. כי מי שכוונתו לקידוש שמו יתברך. אינו משגיח על גופו ונפשו. אבל מי שכוונתו למען גופו עושה עד באו מים עד נפש. ואז לא יהרוג עצמו, כי כוונתו למענו. אבל העובד ה' באמת צריך להיות כוונתו לשם שמום כמשמעו לילך עד שיבא באש, ובמים במסירת נפש לגמרי לשם שמים: פרק ה בעשרה מאמרות נברא העולם. ומה תלמוד לומר והלא במאמר אחד יכול למבראות. אלא להפרע מן הרשעים שמאבדים את העולם שנברא בעשרה מאמרות וכו'. וצ"ב דכאן משמע דמשו"ה נברא בעשרה מאמרות כדי להפרע מן הרשעים. והלא חפץ חסד הוא. וכל עצמה של הבריאה לא הו' אלא מחסד הבורא כמ"ש עולם חסד יבנה. ועוד אימא סיפא עשרה דורות מאדם ועד נח להודיע כמה ארך אפים לפניו. אשר ע"כ נראה דהכי קאמר תנא דמתניתין. ונקדים לפרש הכתוב בפ' ויחי. ואל שדי יתן לכם רחמים פירש"י מי שאמר לעולמו די. הוא יאמר לצרותי די. וצ"ב דתלי תניא בדלא תניא. במי שאמר לעולמו די. ומה שייכות יש זה לזה. אמנם כבר ביארנו זה בחידושי תורה במקומו. דאלו הי' ח"ו בריאת העולם באין סוף לא הי' ח"ו תקומה לעוברי עבירה. והי' העונש ג"כ באין סוף. לכך צימצם הקב"ה שכינת עוזו בעת הבריאה. ואמר לעולמו די שתהי' העולם בסוף וגבול. כדי שיהי' העונש לפי הבריאה בקץ וסוף וגבול. אשר אי לזאת אמר יעקב אבינו כשראה צרותיו בלא סוף וקץ. אמר ואל שדי מי שאמר לעולמו די. כנ"ל יאמר לצרותי די ויתן לכם רחמים וזש"א בעשר"ה מאמרות נברא העולם וכו'. והוא דבר המנוי ומדוד. והלא במאמר אחד יכול להבראות. אלא להפרע מן הרשעי'. רצונו. לולא שברא את העולם במספר וגבול רק במאמר אחד הי' מתפשט לאין סוף. והי' ח"ו אז גם העונש לפי הבריאה באין סוף וקץ לכל צרותינו. ולא היו הרשעים יכולים להפרע על עונותיהם לעולם. ע"כ נברא בעשרה מאמרות להפרע מן הרשעים. ויהי' סוף וקץ לכל צרותינו. כי חפץ החסד הוא וישוב ירחמנו: