הין צדק לד

אשר אזכיר את שמו. אבוא אליך וברכתיך. משא"כ תנאי דיתבי בעיירות הגדולות לא צריכי לאזהורי לכ"ז, דכמה בטלני איכא בשוקא. ובפרט באתרא דאיכא עשרה בטלינן תדירים: שם רבי שמעון אומר המהלך בדר"ך. י"ל דמהלך בדרכה של תורה והוא בדרך הלימוד. ומפסי"ק ממשנתו. ר"ל שפוסק מלימודו שחושב אין זה התכלית כמנהג קצת בחורי עולם. ואומר מה נאה איל"ן זה. רצונו לומר שיפה ת"ת עם דרך ארץ במשא ומתן של אילנו"ת ועצי יער או. ומה נאה ני"ר זה. ר"ל משא ומתן של עובד אדמתו. מעלה עליו הכתוב כאלו מתחייב בנפשו: משנה י' רבי דוסא בן הרכינס אומר. שינה של שחרו"ת. י"ל ע"ד מאן דדמיך ברי"ש שתא דמיך מזלי'. דהעיקר השנ"י נעורים שלא יישן אלא יעסוק בתורה ביגיעה והתמדה. אבל מאן דדמיך בריש שתא שלו. דמיך מזלי' ולא אסתעיא מילתא בסוף ימיו ח"ו. וילדים נקראים תשחור"ת (משנה י"ג) רבי ישמעאל אומר הוי קל לראש. ונוח לתשחורת פי' הר"ב לאדם בחור ששערותו שחורות. וז"ש שינה של שחרי"ת בילדותו. ויי"ן של צהרי"ם ר"ל באמצע ימי חייו שרק דעת זקנים נוחה. ושיחת הילדים בנים וב"ב. וישיבת בתי כנסיות של ע"ה שמדרך הזקנים להתאסף יחד בבתי כנסיות לספר מאורעות עולמם. וחדשות של עמי הארץ. ומבלום זמנם בזה אשר לא באלה בחר הי"ת. מוציאין את האדם מן העולם: משנה יא והמלבין פני חבירו ברבים. מצאתי בספר (דורש טוב כת"י) שנתן לי במתנה ש"ב הרב הגאון מוהר"ר מנחם ברודא האבדק"ק קאלוב יצ"ו. מזקני הגאון מוהר"ר מרדכי ברודא בהאשל הגאון וכו' מוהר"ר אברהם ברודא זצ"ל וז"ל המלבין פני חבירו ברבים. עפימ"ש היראים ע"ד הוכח תוכיח את עמיתך. ר"ל תחילה יוכיחו בינו לבין עצמו ולא לבייש אותו ברבים. ואם אינו חוזר בתשובה. אז מותר להוכיחו ברבים. והנה ע"י התוכחה נתלבן. ע"ד אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו. וז"ש המלבין פני חבירו ברבים. שמוכיחו תיכף ברבים. ומפרש חטאיו וגורם לו בזיון ברבים עכ"ל. ועוד שם כמה אופנים. ולי נראה בפשיטות כי בפנים של אדם נחקקים העבירות. והרבה מיני כתמי עונותיו ניכרין בשרטיטי פרצופי אדם אבל ע"י הביוש נתכפרו פניו ונמחו משם. ונמצא זה המבייש המלבין פני חבירו מן העבירות. אין לו חלק לעוה"ב. כי לאדם שלא עמל בו יתננו חלקו כנודע מספרים הקדושים. שוב מצאתי קצת מזה ג"כ שם: סייג לחכמה שתיקה ול"א שתיקה סייג לחכמה. כי בתחילה לא טובה השתיקה כמאחז"ל האמנם אלם מה אומנתו של אדם בעוה"ז יעשה עצמו כאלם יכול אף לד"ת כן. ת"ל צדק תדברון ע"כ. נמצא דאם יבוש ולא ישאל וישתק בשתיקתו לא ובא להשיג החכמה, אבל אח"כ אם כבר השיג החכמה אז סייג לחכמה שתיקה. ואח"כ מצאתי זאת בספר: אם אין קמח אין תורה. עמ"ש הר"ב. מי שאין לו מה יאכל האיך יעסוק בתורה. אם אין תורה אין קמח מה יועיל לו הקמח. וכו' אין זה הפיכו דרישא ונראה דה"פ אם אין תורה אין קמח. שיאבד הונו בענין רע וע"ד מאמרם המבטל את התורה מעושר סופו לבטלה מעוני. וכמו שפי' הר"ב. אם אין ד"א אין תורה סוף שתורתו משתכח ממנו. ה"נ אין קמח סוף שישאר באין קמח: פרק ד בן זומא אומר איזהו חכם הלומד מכל אדם. נ"ל דהנה הר"ב כתב לפי שלא האריך ימים ולא נסמך שנקרא רבי היו קורין אותו ע"ש אביו. וכן בן עזאי ושניהם שמם שמעון. נמצא דהוא ג"כ ראה בחכמתו איך שלא יזכה להיות נסמך. ולב יודע מרת נפשו. והי' ירא שמא לא יהי' לו זכיי' לקבל ממנו דברי תורה. ולהיות שמועה נאמרה משמו. ע"כ אמר בחכמתו. איזה חכם הלומד מכל אדם אפי' מקטן ממנו. כדי שיקבלו הדברים משמו ויהי' שפתותיו דובבות בקבר. והוא דאמר איזהו חכם מה חכמה יש בזה. גם הראי' מהפסוק י"ל עפי"מ שכתבתי במ"א בס' מאזני צדק. בשם זקני מוהרצ"ה חריף זללה"ה. ההוא אמר לפרש הפסוק. כי בצל החכמה בצל הכסף שהלומד עם המחזיק בשוה. כזה כן זה. אפי"ה ויתרון דעת. ר"ל יש יתרון שהלומד בדעת תורה כי החכמה תחי' את בעלי'. אפי' אחר מיתה. משום דשפתותיו