הין צדק לג

ע"כ אמר להם יהי ביתך פתוח לרוחה. ויהא עניים בנ"י בית"ך. עוד רעה חולי ראיתי בעיירות הגדולות אשר ילכו אחרי אכול ושתו לטייל עם נשים. ובחורים גם בתולות ע"כ אמר ואל תרבה שיחה עם האשה באשתו. אמרו, כי בתחילה הולך עם אשתו ואח"כ יפגע גם באשת חבירו. וזה אשר לא בנמצא אצל נגידי ארץ בני עיירות קטנות. נמצא דיש שייכות לכאו"א מהתנאים למוסריו. מר כי אתרי'. ומר כי אתרי': משנה ו יהושיע בן פרחי' ונתאי הארבלי קבלו מהם. י"ל דהם אמרו כאו"א דבר והפיכו יהושיע בן פרחי' אומר. לענין התדבקות להטוב עשה לך ר"ב. וקנה לך חב"ר. והוי דן את כל האדם לכף זכו"ת. ולעומתם אמר נתאי הארבלי הרחק משכן רע שלא ילמד ממעשיו הרעים היפוך מאמר עשה לך רב ללמוד ממנו דרך הטוב ואל תתחבר לרשע לעומת קנה לך חבר לטובה. ואל תתייאש מן הפרענות. הוא לעומת שאמר והוי דן את כל האדם לכף זכות שמא תאמר לדון אף רשע לכף זכות. ועי"ז לא יהא נשמר מההתחברות אליו. ונמצא ח"ו נענש ע"י. כי אוי לרשע ואוי לשכינו. עז"א ואל תתייאש מן הפורענות שלו. ומותר לדונו לחובה. וכמו שכתב הברטנורה על מאמר הוי דן אכ"ה לכף זכות: פרק ב. מ"ה ולא כל המרבה בסחורה מחכים ובמקום שאין אנשים. השתדל להיות איש. הנה י"ל דסמוכים לעד לעולם. דהתוס' יו"ט כתב דאמר כ"ל לפי שאפשר. וכבר נמצא מי שהרבה בסחורה ויחכם וכמו ר' אליעזר בן חרסום ואילפא. מדר"ש. וא"כ לכאורה מנא ידע האדם את דרכו. אם ירבה בסחורה או לא. עז"א דהנסיון לזה אשר לפי המקום אשר יתגלגל שמה. אם הוא מקום תורה ומנהיג ומדריך להעם. אזי יוכל לעסוק בסחורה ויחכם כפי כחו. אבל שלא במקום תורה ובמקום שאין אנשים. לישב בראש ולהורות הוראות כפי' הר"ב. אזי מורה באצבע לאמר. השתדל להיות איש: משנה י"ג רבי שמעון אומר. הוי זהיר בקר"ש ובתפילה ואל תעש תפילתך קבע. פירש הר"ב כאדם שיש עליו חובה דבר קבוע. ואומר אימתי אפרוק מעלי חוב זה. י"ל דר"ש לשיטתי' אזיל לעיל דמזהיר ואומר הלוה ואינו משלם וכו'. והנה לענין תשלומין צריך להיות שישלם הסכום וגם לזמנו הקבוע לו. ע"כ אמר משום דאחד הלוה מן האדם כלוה מן המקום. שצריך להיות משלם הלואתו. כש"כ שצריך להיות משלם חובת הגוף מה שחייב להשי"ת כמו קר"ש ותפילה גם שצ"ל בעונתו כמו שדרך האנושיי אף אם ישלם אדם לחבירו. באם לא ישלם לזמנו. אזי אין לו בטחון יותר. כש"כ עד הבוית"ש שצריך לשלם חובת קר"ש ותפילה. ואפי"ה אל תעש תפילתך קב"ע. שיפרוק מעליו חוב זה אלא רחמים ותחנונים לפני המקום: פרק ג רבי חנני' בן תרדיון אומר. שנים שיושבין ואין ביניהם דברי תורה. הרי זה מושב לצים שנאמר ובמושב לצים לא ישב. ולכאורה קשה להבין דמנ"ל דמיירי באין ביניהם ד"ת שמא כמשמעו מושב לצים ממש. דמשכי בליצינותא. ומצאתי בס' אבני אליהו פ' תצא וז"ל שמעתי מהבע"ש דקאלוב זי"ע. לפרש שנים שיושבין ואין ביניהם ד"ת הר"ז. מושב לצים. היינו שבודאי בזה המקום ישבו לצים ונעשה המקום משכן הסט"א. ולכך לא מסתייעא מילתא לומר שם דברי תורה. עכ"ל. ודפחח"י ושפתים יישק. ובזה יתבאר היטב מאמחז"ל (קידושין מ"א) וכל שאינו לא במקרא ולא במשנה ולא בדרך ארץ דור הנאה ממנו. שנאמר ובמושב לצים לא ישב מושב"ו מוש"ב לצי"ם עכלה"ו. רצונו בזה שאין ראוי להנות ממי שאינו במקרא ובמשנה ובד"א. ואף לא לישב במושבו. שנעשה ע"י מושב לצים המרחק הקדושה: משנה ז רבי חלפתא איש כפר חנניא אומר עשרה שיושבין ועוסקין בתורה שכינה שרוי' ביניהם יל"פ דמזכירו על שם מקומו שהי' ראש בעל כפר חנני'. ומדרך העולם שבקושי גדול יש לקבוץ עשרה בבני כפרים. ע"כ בא לרמז בני מקומו בגודל שכרם אשר יזכו עי"ז. עשרה שיושבין ועוסקים בתורה שכינה שרוי' ביניהם. כדי שיזדרזו להיות נקבצים יחד עשרה. ומנין אפי' חמשה. שלשה שנים. ואפי' אחד הדר יחידי בכפר. וקובע עצמו לתורה. ע"ז מביא ג"כ שלא יחשובו כיון דליכ' עשרה שוב אין כ"כ חשיבות. עז"א אפי' אחד. בכל מקום