הין צדק לב

פרקי אבות כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב שנאמר ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ נצר מטעי מעשה ידי להתפאר. הנה מנהג ישראל תורה היא שנוהגין להקדים משנה זו לפני כל פרק ופרק. ונבס"ד עפ"י מש"כ רש"י ז"ל. בפ' אתם נצבים. לפי ששמעו ישראל מאה ברכות חסר שתים הוריקו פניהם ואמרו מי יוכל לעמוד באלו. התחיל משה לפייסם אתם נצבים היום. הרבה הכעסתם לפני המקום ולא עשה אתכם כליי'. והרי אתם קיימים לפניו. אף אנו נאמר כזאת לפי שכל מסכת אבות המה מוסרים גבוהים ומי האיש אשר יוכל לעמוד באלו הדברים התלויים בשערה. ואולי ימצא איש אשר בשמעו את דברי המוסר הללו אשר המה רחוקים וגבוהים ממדרגתו ויפלו פניו ח"ו מכל וכל ולא יטה אוזן קשבת לשום אחד מהדברים האמורים כאן. ע"כ תקנו להקדים לפיוס כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב אף אם ח"ו לא יוכל לקיים כאמור יהי' איך שיהי' יש להם חלק לעוה"ב ומה שיהי' ביכולתו יקיים וזה יהי' שכרו: פרק א' מ"ג. אנטיגנוס איש סוכו קיבל משמעון הצדיק. הוא הי' אומר אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב ע"מ לקבל פרס וכו'. ולהלן הוא אומר בפרק ה'. והוי זהיר במצוה קלה כבחמורה שאין אתה יודע מתן שכרן של מצות. משמע אלמלי הי' יודע מתן שכרן שפיר דמי לבחור לעצמו אותה מצוה שמתן שכרה גדולה. והרי עמל"פ אסור לגמרי. ונבס"ד בשנדקדק בלשון קבל"ת פרס. למתן שכר מה חילוק יש ביניהם. ונראה הקבלת פרס יורה שהוא עושה לקבל לצורך גופו בגשמיותו. ומתן שכר רצונו ע"ד מתנה ע"מ להחזיר לשמו יתברך שיהי' לו כדי הוצאת לקנות תפילין. ציצית. ושכר לימוד וכבוד שבתות. ולזה הי' מותר לכוון. כי לא מקבל לעצמו הפרס רק בתורת מתן שכר ע"מ להחזיר לשמו יתברך. רק אפי"ה הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה שאין אתה יודע מתן שכרן ש"מ אבל אמרו אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב ע"מ לקב"ל פרס לגמרי לצורכו. אלא הוו כעבדים המשמשים את הרב שלא ע"מ לקבל פרס. ויתורץ בזה מה דאמור רבנן בכפילא אלא הוו כעבדים דכאן בא להתיר באם מכוין שלא ע"מ לקב"ל פרס לצורך עצמו. אלא ע"ד מתנה ע"מ להחזיר. ואפי"ה הוו זהיר במצוה קלה כבחמורה שאין אתה יודע מת"ן שכרן של מצות: משנה ד יוסי בן יועזר איש צרידה. יוסי בן יוחנן איש ירושלים. למה נפ"מ מזכיר מקומות מושבותם. גם אמור רבנן בכפילא עוד הפעם יוסי בן יועזר איש צרידה אומר יהי ביתך בית ועד לחכמים וכו'. יוסי בן יוחנן איש ירושלים אומר יהי ביתך פתוח לרוחה וכו'. הנה כבר מילתי אמורה בדרוש שדרשתי בקוו"ד בארוכה (עי' חודש טבת) ומשנה לא זזה ממקומה. דהנה מסכת זו נתקנה להורות לעם ה' הדרך אשר ילכו ואת המעשה אשר יעשון. לומדי תורה גם נותני צדקה הרבנים. הדיינים. ולמוכיחים ינעם. מה שצריך מוכיח לאנשי עיר קטנה. ולהיפוך מוכיח לאנשי עיירות הגדולות. אשר לא ראי זה כראי זה. דמדרך ישובים הקטנים הכפריים להכניס לביתם אורחים. ומקום ללון. גם לא ילכו בגדולות בענין הבגדים וטיולים ושיחות נשים ובתולות. אבל אין להם לא מנהל ולא מורה הוראה ולא מי שילמדם תורה וחכמה. ע"כ אמר יוסי בן יועזר איש צרידה. לא נודע מקומו. והוא היפוך ירושלים עיר הקודש המפורסמת בכל העולם. ע"כ אמר להם יהי ביתך בית ועד לחכמים. שזה החסרון יש להם לבני עיירות הקטנות. גם הוי מתאבק בעפר רגליהם כי רבני עיירות הקטנות. אינם בחשיבות והמה כעפ"ר ע"כ הוי מתאבק בעפיר רגליהם והוי שותה בצמא את דבריהם כמו שאדם רוצה לשמוע בקול דבריהם של הרבנים הגדולים אשר בארץ המה אנשי שם. אבל יוסי בן יוחנן איש ירושלים עיר הגדולה לאלקים בחכמי ירושלים. ואם אמר יאמר להיות בית ועד לחכמים. יהי' לצחוק בעיני אדם ע"כ אמר יהי' ביתך פתוח לרוחה. כי זה החסרון יש להם לבני עיר הגדולה אשר אם יבוא איזה עני לביתו ישלחהו למלון עיר. או לאכסניא. ואף אם ימצם איש אשר יתן מלחמו לדל. אינו מניח אותו לאכול עם בני ביתו. רק בחוץ יעמוד בבית התבשיל ומה שיותירו על השלחן ישלחו לו החוצה לאכול