הין צדק לא

מרדכי ז"ל שנפטר כ"ח ניסן שנת ששו אתי משו"ש כל המתאבלים לפ"ק בקליינווארדיין ולא הניח אחריו זרע ברכה רק חיבורי קודש כת"י שונות בהלכה ואגדה וא' מיוחד קראתיו בשמו "זרע מרדכי" ואעתיק לכאן מ"ש מענינא דיומא דהלולא דרבי שמעון בר יוחאי יום ל"ג למבנ"ו ודגל"ו עלי אהבה שנת ברכ"ת טו"ב לפ"ק: באו"ח סי' ל"א. דין תפילין בחוה"מ ושבת ויו"ט כ' בש"ע שם סעי' ב', וז"ל בחו"ה ג"כ אסור להניח תפילין. מהטעם הזה וכו' שימי חוה"מ גם הם אות עכ"ל המחבר ז"ל. וכ' שם הרמ"א ז"ל בהג"ה. שי"א חוה"מ חייב בתפילין וכן נוהגין וכו'. והנה ידוע דעת התנא רשב"י בס' הזוה"ק. שאסור להניח תפילין בחוה"מ וראיתי בס' אמרי בינה ביצה שכ' לתרץ שיטת כאו"א יעו"ש. ולי אני עני נראה לומר דרשב"י דאיהו סתם ר"ש בכ"מ לשיטתו אזיל. וכן הרמ"א ושא"פ לשיטתן אזלו. והוא עפ"י מה שכתב שם המג"א סק"ג. דימי חוה"מ הם אות בפסח אכילת מצה ובסוכות ישיבת הסוכה ע"ש. וכ"כ התוס' בעירובין דף צ"ו ע"א ד"ה ימים וכו' ויש לחקור דהא אנן קיימ"ל דאכילת מצה בלילה הראשונה חובה. ומכאן ואילך רשות, וכן בסוכות דינא הכי. א"כ איך נוכל לומר דזה הוי אות כיון דאין כאן אות במצוה חיובית. וכבר הרגיש בזה בס' ישוע"י או"ח סי' ל"א. ולפי"ז נוכל לומר דזה הוא טעם הרמ"א ושאר פוסקים להניח תפילין בחוה"מ. כיון דאין כאן אות בלעדי התפילין והנה מבואר מריהטא דשמעתא דסוכה פרק הישן דף כ"ז ע"א. דגמרינן ט"ו ט"ו מחג המצות מה להלן לילה הראשונה חובה. מכאן ואילך רשות אף כאן לילה ראשונה חובה מכאן ואילך רשות וע"ש בתוס' ד"ה תשבו וכו'. (ועי' בס' ברכ"י או"ח סי' תע"ה וסי' תרל"ט בשיורי ברכה) ולפי"ז נמצא י"ל דהא בהא תליא. ומאן דאית לי' במצה דכל שבעת הימים חובה ההד"נ דגמר גז"ש סוכה ממצה להיות חובה כל ימי החג. והנה הגאון בעל פנ"י בפסחים דף כ"ח כתב דר"ש ס"ל כל שבעת ימים חובה לאכול מצה בפסח. ומעתה י"ל דגמר ר"ש גז"ש ט"ו ט"ו מחג המצות להצריך סוכה כל ימי החג. ומעתה שפיר ס"ל לרשב"י בס' הזוה"ק. דאיהו ר"ש דס"ל במצה כל שבעה חובה. וה"ה בסוכה. א"כ הוי לי' אות בפסח אכילת מצה. ובסוכות ישיבת הסוכה דהוי חובה לרשב"י. וכ"ז לר"ש לשיטתו אבל הרמ"א והפוסקי' אזלו ג"כ לשיטתו דאנן קי"ל במצה וה"ה בסוכות דאינו חובה רק לילה ראשונה א"כ שפיר פסקו להניח תפילין בחוה"מ. כיון דליכא אות בלעדי התפילין, וזה נראה נכון ע"ד פלפול, (וכעין זה כתב הדרכי משה ביו"ד סי' ס"ה דרשב"י לשיטתו דאיהו ר"ש דאוסר ג"ה בהנאה בגמ' דידן. ע"ש. ועי' בתוס' פסחים דף מ"ג ע"ב ד"ה סד"א וכו' וע"ע בתשובת חת"ס יו"ד תשובה קצ"א. (ובשו"ת תשורת ש"י סי' תפ"ח נתן טעם לשבח להמניחין תפילין כדי שיהו מותרין במלאכה. מנחם): והיום ביום ל"ד למבנ"י הראה לנו אאז"ק מו"ר הגאון נ"י את דברי הגאון הקדוש המפו' מה"ו מנחם מענדלי מרומנוב זי"ע זצוק"ל בספרו הקדוש מנחם ציון שכ' דמצוה לאכול מצה כל שבעת הימים עש"ה עכ"ל אחי ז"ל (ועי' בס' הנ"ל דף ל"א בסעודת יום א' דחוהמ"פ בד"ה מצות יאכל את שבעת הימים שכתב כנ"ל. ואל תתמה על החפץ כי כן מצאתי בס' שערי רחמים להגרא"וו שכתב דאכילת מצה מצוה כל שבעה. רק בלילה הראשונה חובה, ומצוה לגבי חובה רשות קרו לה הש"ס עיי'. וא"ש): עוד מצאתי שם וז"ל, לפנים בישראל הי' דבר יקר מאוד לברך איש את בנו או אדם אחר. ולא כמנהג הבעלי בתים עתה שמברכין בניהם מידי שבת בשבתו פעמים ושלש. ואם כך הי' בימים קדמוניות. לא נעשה הקנאה בין יעקב ועשו וכו'. ובפ' בשלח דף ט"ז. כ' וע"כ מנהג ישראל תורה היא שמברכים בניהם בשבת. שהקב"ה בכבודו ובעצמו היא מברך ומסכים ע"י. וגם אני ראיתי למו"ז הגאון ולאבי מורי ז"ל. ורבותי נהגו כן לברך וצ"ל דשאני גדולי תורה מבעלי בתים פשוטים. דאחר כונת הלב הן הן הדברים. ואתי שפיר. היום יום הלדת שלי שנולדתי ביום ל"ד למבנ"י תרכ"ד לפ"ק יומא דהלולא של הרה"ק הנ"ל. ע"כ קראו שמי מנחם: