הין צדק ל

ולזה מורה אכילת מצות לחם עוני כי לא חמץ. כי גורשו ממצרים. ממילא מוכח דלא לבד החירות משיעבוד העבודה הי' העיקר. אלא מה שהצילם ה' ממ"ט שערי טומאה. כי בחפזון יצאת מארץ מצרים למען תזכר את יום צאתך דייקא מארץ מצרים כל ימי חייך היציאה משם יהי' העיקר: ועפ"י הדברים הנ"ל יש לבאר הכוונה בש"ס (ב"מ דף ס"ב) רבינא איקלע לסורא דפרת א"ל ר"ח מסורא דפרת לרבינא יציאת מצרים דכתב רחמנא גבי שרצים למ"ל. א"ל אמר הקב"ה אני שהבחנתי בין טפה של בכור. לטפה שאינה של בכור. אני עתיד ליפרע ממי שמערב קרבי דגים טמאים. בקרבי דגים טהורים ומוכרן לישראל. א"ל אנא המעל"ה קא קשיא לי. מ"ש הכא המטל"ה דכתב רחמנא וכו'. ולהנ"ל א"ש דמזה שהוציאם מארץ מצרים ולא הניח אותם לישב שם. כי לא יכלו להתמהמה מזה ראי' גמורה. שעיקר המעל"ה הי' היציאה משם. ולא זה בלבד שנשתחררו מעבודת הפרך. וכ"ז כדי שלא יטמעו במ"ט שערי טומאה. וזשא"ה כי אני י"א והתקדישתם והייתם קדושים כי קדוש אני ולא תטמאו את נפשותיכם בכל שרץ הרומש על הארץ. והראי' כי אני ה' המעלה אתכם מארץ מצרים. רצונו לומר עיקר המעלה הי' יציאתם מארץ מצרים. להיות לכם לאלקי. והייתם קדושים כי קדוש אני. ובזה יובן היטב במה שתקנו לנו הקדמונים לקרות הפרשה של שמיני סמוך לפסח דתלה הכתוב איסור אכילת שרצים ביציאת מצרים ומנהג ישראל תורה: חודש אייר ל"ג בעומר יומא דהלולא דרשב"י. במסכת מכות דף י"ז ע"ב. אמר רבא דילידא אימיה כרבי שמעון תילוד. ואי לא לא תיליד. פירש"י כל שאמו יולדת תבקש רחמים יהי רצון שיהא כר' שמעון עכ"ל והקשה הריטב"א בשם רבי' מאיר ז"ל מאי אימי"ה. לכך פירש. המתפלל על אמו שתלד בן. יתפלל שיהא כרבי שמעון ולא גרסינן ואי לא לא תלד. כי הרבה יש למטה מר"ש שטוב להם להוליד עכ"ל. ושמעתי ע"ד הפשט דהכי פירושו בזמן דילידא אימי' שהיתה יולדת כבר. תבקש רחמים שאם תוסיף להוליד. כר"ש תלד ואי לא לא תלד. גם יש לומר דדייק אימי' דלא מפקדא אפרי' ורבי'. אבל אכתי תיקשי דקדוק תי' אימי' והול"ל אש"ה דילידא כר"ש תלד ואי לא לא תלד דלא מפקדה אפו"ר. ונבס"ד. דלשון חכמים מרפא לנפש. והוא עפ"י מה ששמעתי ממורי והובא בס' קדושת יו"ט לר"ה מאמר י"ט. במאמר המוסגר בזוה"ק (בראשית דף ל"ב) וכך הוה עביד ר"ש. כד חמי לאמי' דהות משתעיא. הוה אמר לה אמא שתוקי שבת היא ואסיר (במדרש איתא סגיא. ועי' בתוס' שבת. קי"ג ע"ב ד"ה שלא) ומפרש שם העטרת צבי. בשם רבינו הקדוש מלובלין זצוקללה"ה דרמז בזוהר הקדוש הזה כי אמ"א ידוע שירמוז לבינ"ה תשובה. כטעם ולבבו יבי"ן ושב. וכד חמי לאמ"י' דהות משתעיא היינו שהשפיל א"ע. והכניע את לבו כאשר מדרך הצדיקים עובדי השם היראים ולפעמים מגודל הכנעה והשפלת דעתו הוא מוציא איזה דיבור תשובה בפה. ע"ד וידוי להשפיל ולהכניע עצמו. אז אמר אמ"א שתוקי שבת היא ואסיר בשבת להוציא בפיו השפלה רבה. אמנם וקראת לשבת עונג בלתי לה' לבדו. ועפי"ז מדוקדק כד חמיו ול"א כד שמ"ע. אבל הי' רואה בעצמו איך שגדלה תשובתו בהשפלת עצמו כ"כ עד מדרגת שיוציא מפיו דיבורי תשובה ואז הי' משתיק עצמו ממדרגת אמ"א עכ"ד הקדושים. והנה כבר אמרו נמנו וגמרו נוח לו שלא נברא משנברא. ועכשיו שנברא יפשפש במעשיו ואמרי לה ימשמש במעשיו. אמנם דכולי עלמא לא פליגי באם אינו עושה תשובה לפשפש במעשיו דאז נוח לו שלא נברא משנברא. ע"כ אמר רבא דילידא אמ"י'. רצונו לומר שהוציאה אמי' מלח אל הפועל בחי' אמ"א בינה תשובה שלימה כרבי שמעון. ר"ל כמו שהי' ר"ש מחשב ומעמיק בתשובה עד שאפי' בשבת הוצרך להשתיק עצמו שלא יעמיק עוד. ולא יפלו פניו ויתבטל עי"ז מעונג שבת דזה אסור. מזה נתודע כחו הגדול בתשובה שלימה. עכ"א דיליד' אמיי' כר"ש תיליד. ואי לא לא תילוד כי אז נוח לו שלא נברא. וא"ש הגירסא שלפנינו ואי לא לא תיליד: למען הקים שם לאחי מו"ר הרב הגאון מו"ה