הין צדק כט

כיצד בא הכתוב השלישי ויכריע ביניהם. וכתיב ושב ורפא לו. עכ"א ונקה היא לשבים ואינו מנקה לאינם שבים. ע"כ אמר וכאן שני כתובי' המכחישים זא"ז. עד שיבא הכתוב השלישי ויכריע ביניהם ודפח"ח. וזשא"ה מה ראה הים וינוס. הלא הי' קטרוג גדול עליהם הללו עובדי ע"ז. והללו עע"ז אמנם זה לא ידעו איך שישראל כשהגיעו לים סוף היו עושים תשובה גמורה מיראה ומאהבה ע"כ נשתק הקיטוגורי' דכיון ששב ורפא לו. וזה נשמע מברייתא דר' ישמעאל והים ראה וינוס: איתא במד"ר (פ' ויצא עה"פ) ופרצת ימה. דקריעת י"ס הי' בזכות יעקב. וכ"ה בזוה"ק וירא ישראל סבא. ונבס"ד עפי"מ שפי' עבדים היינו לפרעה במצרים. ואלו לא הוצי' הקב"ה את אבותינו הרי אנו ובנינו וכו'. פשיטא דאלו לא הוציא. הרי אנו משועבדים. רק דהנה ידוע דכל הענינים צריך להיות מקודם פועל הדמיוני. ומה שהי' הוא שיהי'. וזה הי' ענין ירידת האבות למצרים. וכן איתא בסה"ק נועם אלימלך בפסוק הפך ים ליבשה. במצרים. בנהר יעברו ברגל הוא לרמז נהר גינאי שנקרע לרפב"י. וכן פי' זכ"ר עשה לנפלאותיו חנון ורחום ה'. ושאבתם מים בששון ממעינ"י הישוע"ה. שעי"ז נעשה הישועה כמעין הזה שיוכל עוד לשאוב משם בעת הצורך לעתיד לבא. וז"א עבדים היינו לפרעה במצרים. ואלו לא הוציא הקב"ה את אבותינו אברה"ם שהי' מקודם הראשון לפרעה במצרים. ונתן לו אנגאבע לפרעה בנגעים גדולים עי"ז. וכן יעקב אע"ה ירד למצרים ואח"כ צוה להוציאו אחר מותו וכן יוסף ואחיו הכל כדי לעשות הכנה ופועל הדמיוני ליציאת מצרים העתידה. וזה שא' ואלו לא הוציא הקב"ה את אבותינ"ו ממצרו"ם הרי אנו ובנינו וב"ב משועבדים כי לא היו יכולי' לצאת ח"ו. והנה קריעת י"ס הראשון. מצאנו ביעקב שאמר כי במקלי עברתי את הירדן הזה. ופירש"י נתן מקלו בירדן ונבקע הירדן. ועי"ש מש"כ בבעהט"ו. בזכות יעקב עברו את הירדן. והוא הדבר אשר דברנו דיעקב הי' בזה פועל הדמיוני הראשון. ע"כ אמרו ופרצת ימה. בזה הלשון אמ"ר אבא בר כהנא. את הוא תרעוי"א דימא. כמד"א עלה הפורץ לפניהם. והוא עשה השפר"ו, לקריעת ים סוף. ורש"י פי' שם מלשון תרועה ושבירה ולדרכינו א"ש מלשון שער לצדיקי' יבואו בו. לקרוע המימות שבעולם. לעת הצורך הגדול: אחרון של פסח כתיב בסה"ק בית אהרן רמז למנהג ישראל לשמוח ביום אחרון ש"פ ע"ד ותשחק ליום אחרון. והנה יל"ע הס"ת של ותשחק" ליום" אחרון" בגימ' ק"ץ ואז ימלא שחוק פינו: אחרון של פסח. י"ל דנקרא אחרון. ע"ש שאנו אומרים בחג הזה לשנה הבאה בירושלים וממילא לא יהי' יותר יו"ט שני של גליות רק יום שביעי של פסח. או לכשיתבטלו המועדים לגמרי עכ"פ יהי' איך שיהי' אך נקוה לך י"א שיהי' יום זה בודאי אחרון של פסח: קריאת התורה לאחרון של פסח. בפ' ראה לא תאכל עליו חמץ. שבעת ימים תאכל עליו מצות לח"ם עונ"ו כי בחפזון יצאת מארץ מצרים למען תזכור את יום צאתך מצרים כל ימי חייך. י"ל דהנה כבר הארכנו בזה בהגדה לליל פסח בשם זקני הגאון מוהרצ"ה זללה"ה. דיש כאן שני הצלות. גופניות ורוחניות. דהיינו משיעבוד לגאולה והצלת נפשות הרוחניות. כי לא יכלו להתמהמה. והנה נגד הצלת הגוף לא הי' המעלה יציאת מצרים אשר כגן ה' כארץ מצרים. ויותר הי' טוב שיחרור הגוף בלא יציאה ממצרים. אבל נגע הנוגע לרוחניות הי' העיקר יציאתם ממצרים אף אם לא יאכלו רק פעם אחת ביום לחם צר. דיינו. בזה שיצאנו ממצרים. וזש"א כל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח סימן הוא שהוא איש משובח ומעולה עכ"ד והנה המופת לזה אשר עיקר הצלה הי' ע"ד הנוגע לנפש היא החפזו"ן. כי לולא זאת הי' יכול להיות ישועה בהדרגה. ולא בחפזון. אבל זה האמת יורה דרכו שהטעם כי לא יכלו להתמהמה שלא ישקעו במ"ט שערי טומאה ע"כ הוצרכו לחפזון וזשא"ה ל"ת עליו חמץ. שבעת ימים תאכל עליו מצות לח"ם עונ"י. ולכאורה למ"ל שהזכיר העינוי ולמה לא יעשה הזכרון להרחבה וגדולה שעזרנו הי"ת. עז"א הטעם כי בחפזון יצאת מצרים. זה מורה באצבע שהדבר הי' נחוץ מאוד. והטעם כי לא יכלו להתמהמה מגודל הטומאה של מצרים