הין צדק כח

פשוטה שהוא חשבון שמנה מאות. יעלה בידך ס"ה. אלף. תע"ו. ואם תקרע אותם לחצאין. יעלה בידך חציין כמנין תשל"ח. וז"ש מרבע"ה שלח נא ביד תשל"ח. ורוה"ק נזרקה מפיו למי שעתיד לקרוע לפניהם הים סוף לגזרים. עד שעולה מספר תשל"ח. מזה אחד לטובה לישראל. ומזה אחד לקיים מה שנאמר תשל"ח חרונך יאכלמו כקש. דקרו"ס הי' בחי' נגוף ורפוא. ימינך ה' נאדרי בכח. ימינך ה' תרעץ אויב: ובני ישראל יוצאים בי"ד רמ"ה. עי' תרגום. ורש"י ונבס"ד עוד ע"ד המשנה (במס' ר"ה פ"ג מ"ה) והי' כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וגו'. וכי ידיו של משה עושות מלחמה. או שוברות מלחמה. אלא לומר לך כ"ז שהיו ישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדי' את לבם לאביהם שבשמים היו מתגברי'. וא"ל היו נופלי' וזשא"ה ובני ישראל יוצאים בי"ד רמ"ה שהיו מסתכלים כלפי מעלה לאביהם שבשמים ובזכות זה יצאו: ויאר את הלילה. ולא קרב זא"ז כל הלילה. הנה בברכ"י (או"ח סי' ר"מ) הביא מהכנה"ג לאסור ז' של פסח בזווג מסוד חכמים ולא קרב זא"ז. והוא ז"ל הביא מכל כ"ק האריז"ל לחיוב הזווג בליל זש"פ. ואומר אני הדורשים לחיוב יש להם ע"מ שיסמוכו ג"כ ע"פ הנ"ל. דהכי קאמר קרא טעמא מאי משום דאז ויאר את הלילה משו"ה ולא קרב זא"ז כל הלילה. ומפרש המסורה וקרא זא"ז ואמר קדוש. ע"ד ישראל קדושי' הם ואין משמשים מטותיהן ביום הה"נ לאור הנר דחמיר טפי. כמבואר בפוסקים בהלכות צניעות שם. ומינה במקום שאין אור הנר שם מותר. וממילא יש חיוב מצד יו"ט עונת ת"ח: במדרש (בישמח משה בשלח) הים ראה וינוס. מה ראה ברייתא דר' ישמעאל ראה. ונבס"ד. דהנה מבואר באגדה דישראל היו נתונים אז בקטרוג. שקטרגו המסטינים מה נשתנו אלו מאלו. הללו עובדי ע"ז. והללו עובדי ע"ז. והמים להם חמה כתיב. אמנם לענ"ד י"ל דהנה. מתחילה עובדי ע"ז היו אבותינו. תרח אבי אברהם וכו' ואקח את אביכם את אברהם וכו' ויעקב ובניו ירדו מצרימה. מתחיל בגנות וסיים בשבח וצ"ב כ"ז למה. אלא לא לחנם הוא בא להזכיר כ"ז לעורר רחמים נגד המקטריגים עפ"י הדין דקיימ"ל כלל ופרע וכלל. או אתה דן אלא כעין הפרט. וה"נ כלל הראשון אבות אבותנו היו עובדי ע"ז. ואח"כ בא אברהם אבינו ויצא מן הכלל. אעפ"י שחזר וכלל כשירדו שוב למצרים. אי אתה דן אלא כעין הפרט של אברהם יצחק ויעקב אבותינו. וזש"א המדרש מה ראה הים וינוס ולא פנה אל הקיטרוג. עז"א ברייתא דר' ישמעאל ראה דאחת מי"ג מדות שהתורה נדרשת בהן הוא כלל ופרט וכלל. א"א דן אלא כעין הפרט: עוד שם מדרש הים ראה מה ראה. ראה ישראל באים. ורכוש מצרים בידם. דהנה לכאורה לא הי' לו להים לקרוע לפניהם. רק אם היו יוצאי' בזמנם. אבל השתא דלא הי' יכולי' להתמהמה. לא הי' מחויב הים ליקרע לפניהם. אמנם כתיב ידוע תדע כי גר יהי' זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה ואחרי כן יצאו ברכוש גדול. נמצא דהרכוש הי' תלוי בעבודת ארבע מאות שנה וכיון שראה הים שישראל באים ורכוש מצרים בידם. וינוס כי אז ידע שבודאי נשלמה זמן השיעבוד. ולכך וינוס מפניהם: א"י כי קרו"ס הו' בזכות יוסף הצדיק נוטר הברית. שתאוה הזאת באה מכח המים והוא הי' מתגבר על התאוה שבאה מכח המים. לכך בדין נקרע הים לפניהם בזכות יוסף הצדיק. ובזה פי' מה ראה ארונו של יוסף ראה. שהיא יסוד צדיק כמבואר כ"פ בספרי' של מורי הגאה"ק בעל ויט"ב זי"ע. והנה רכוש בא ג"כ רק למי שזכה לתקן אות ברית קודש כנודע. וידיעת ההפכים בשוה ע"כ אמר המדרש מה ראה ראה ישראל באי' ורכוש מצרים בידם. ע"כ בודאי שהי' גדורי' מעריות לכך וינס מפניהם: עוי"ל על המדרש ברייתא דר' ישמעאל ראה דהנה בשם נאמר וכא"ן שני כתובים המכחישים זא"ז. ומפורסם בשם הרהגה"ק מוהרצ"ה זצ"ל מזידוטשוב. לקיים הגי' שכתוב וכא"ן. שי"ג מדות שהתורה נדרשת בהן הם נגד י"ג מדות של רחמים. ומדה אחרונה היא ונק"ה. ובגמ' (יומא פ"ו) מקשה כא"א ונקה. וכא"א לא ינקה הא