הין צדק כה

מתחילה עובדי ע"ז היו אבותינו. ע"כ הי' צריך השי"ת ללמדם סדר העבוד' ע"י הכנעה וענוה שהיא היפוך עבוד' זרה. דכל המתגאה כאלו עובד עבוד' זרה. ועכשיו קרבניו המקו"ם לעבודת"ו. הי' מלמד אותנו השי"ת שע"י הקרבו"ת ברכוש גדול ולהכניס אותם לארץ זבת חלב ודבש. זהו המקום לעבודתו עבוד' חדשה מתוך הרחבה ואהבה להשי"ת. וזש"א ברוך שומר הבטחתו לישראל וכו' שחשב את הקץ לעשות כמה שאמר לאברהם אבינו וכו' ידוע תדע כי גר יהי' זרעך בארץ לא להם עבדו"ם שע"י ילמדם לעבוד השי"ת בחי' ועבדום בעבודת השי"ת וענו אותם בנסיון העוני. ואחרי כן יצאו ברכוש גדול. שירגילו עצמם לעבוד את השי"ת ברכוש גדול. כדי שיהיו רגילים בעבודה מתוך הרחבה. בבואם אל הארץ זבת חלב ודבש: ור"ב כמה שנאמר. רבב"ה כצמח השדה נתתיך וקשה קושי' מעשה ידי יוצר. דלמה לי' קרא לקרא. ע"ש. ונבס"ד בפשטות. דר"ב יש לו פירושים שונים. היו' רב באיכות. רב בכמות. ע"ז אמר הבעל אגדה דהכא קאי ורב על עצום. דאין לומר רק רב באיכות דא"כ היינו עצום. אלא ורב בכמות ובאיכות. וזה הכוונה עצום ורב כמה שנאמר. רבבה (לשון ריבויות הרבה כל מיני ריביות בעצמה ובריבוי.) כצמח השדה נתתיך ותרב"ו ותגדל"ו בכל האופנים: ותרבי ותגדלי ותבואי בעדי עדיים וגו' ואת ערום וערו'. שמעתי ממורי בעל קדושת יו"ט ששמע מרבו הגאון הקדוש מוהר"ר חיים האלברשטאם זי"ע מסאנז. ההוא אמר בלשון התאוננות. ותרב"י. שתוכל להיות מכונה בשם רב"י ותגדל"י תוכל להיות מכונה בשם גדו"ל ותבואי בעדי עדיים. מושלם בכל המעלות. וגומר ואפי"ה יכול להיות שלא עשית עדיין כלום בעבודת השי"ת ואת ערום וערי. וזה מוסר השכל עכדפח"ח: וירעו אותנו המצרים ויענונו ויתנו עלינו עבודה קשה שמעתי ממורי הנ"ל ג"כ ששמע מרבו הנ"ל. ההוא אמר כי מדרך היצה"ר שעושה את האדם לעני שאין לו במה להחיות נפשו. ועי"ז מפתה אותו לילך בהרים וגבעות. בקור וחום ומטיל עליו עבודת הפרך עד אשר לא יניח ולא ישקוט. ולא יספיק לו כל חללי דעלמא וזה הרעה גדולה לאדם. שעושה לו היצה"ר במצרים שלו. וז"ש וירע"ו אותנו המצרים. ביצה"ר. ויענונו. בעונ"ו ועניות ועי"ז ויתנו עלינו עבודה קשה. ודפח"ח: אלו עשר מכות שהביא הקב"ה על המצריים במצרים וכו' ריה"ג אומר חמשים ר"א אומר מאתים מכות רע"א חמשים ומאתים. ושמעתי מאבא מארי ז"ל בשם צדיק אחד. הטעם שהוסיפו ודורשו להוסיף המכות במצרים. והלא מאי נפ"מ מה דהו' הו'. אמנם דהנה כתיב ויאמר אם שמוע תשמע בקול י"א וגו'. כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך. א"כ יוצא לנו נפ"מ רבתא לומר דעד חמשים ומאתים לא אשים עליך: אלו נתן לנו את התור' ולא הכניסנו לארץ ישראל דיינו. י"ל ע"ד הש"ס (מגילה דף כ"ט). עתידים בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל שיוקבע בא"י. ועפ"ז פירש החא"ג במס' (ברכות דף ח') א"ל לר"י איכא סבי בבבל תמה למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה כתיב אבל בחו"ל לא. כיון דא"ל מקדמי ומחשכי לבי כנישתא אמר היינו דאהני להו. ופי' המוהרש"א דכיון דעתידי' שיקבעו בארץ ישראל הו"ל על האדמה (וי"ל דעומד לזרוק כזרוק דמי) וא"כ א"ש אלו נתן לנו את התור' והיינו יושבין על התור' ועבוד' בבתי כנסיות ובתי מדרשות דאף בחו"ל נחשב לנו שפיר כאלו ישבנו בישיבת ארץ ישראל הקדוש' אף אם לא הכניסנו לארץ ישראל דיינו: "חסל "סידור "פסח "כהלכתו כפס"ח הוא הר"ת. דאמירת הסדר והלכתו הוא נחשב כפס"ח הנעשה ונקרב ככל משפטו וחקתו. וזש"א רבן גמליאל כל שלא אמר שלשה דברים אלו בפסח בטעמם של כל אחד ואחד. לא יצא ידי חובתו. ואלו הן פסח. מצה. ומרור דצריך לקיים ונשלמה פרים שפתינו: חד גדיא חד גדיא דזבין אבא בתרי זוזי. י"ל דעיקר אהבת השי"ת לישראל הוא. ע"י קבלת התור' כמש"א אומרי' אתה בחרתנו מכל העמים וכו'. וקדשתנו במצותיך וקרבתנו מלכינו לעבודתיך וכו'. והעיקר תורה שבע"פ שהיא ששים מסכתות ששים