הין צדק כד

משוב"ח יותר ע"כ בחלום. ועפי"ז יש לתרץ דקדוק הלשון שמדקדק בתויו"ט במשנה מזכירי"ן יציאת מצרים בלילות ולא תני התנא לשון זוכרי"ן אלא מזכירי"ן פועל יוצא. שע"י הזכיר' מזכיר מחדש בעולמות העליונים. להיות נזכר ונפעל מחדש הארה הנפלאה שהי' אז בזמן יציאת מצרים. שגם היום הזה נזכה ליציאת מצרים. משיעבוד לגאולה. ומאפיל' לאור גדול: עוד י"ל ע"ד ששמעתי ממורי בעל קדושת יו"ט זי"ע הובא בספרו (בפ' בא לשה"ג) הטעם למה בכל האיסורין שבתורה קיימ"ל זה וזה גורם מותר. ובפסח קיימ"ל זוז"ג אסור. ע"ד אגדה דהנה אחכז"ל צדיקים יצ"ט שופטן רשעים יצה"ר שופטן בינונים זה וזה שופטן. והנה מי יאמר זכיתי לבי לבא למדת צדיקים. גם אמרו אל תהי רשע בפני עצמך. ולעולם יראה אדם עצמו חציו זכאי וחציו חייב. ולבינוני מותר להחזיק עצמו. ע"כ זה וזה מותר כי לא סגי בלא"ה. דבינוני' זה וזה שופטן. אבל בפסח נתעלו ישראל פתאום למדרגה הגבוה שאין למעלה הימנה מאפלה לאור גדול. והיו בחי' צדיקי' אשר רק יצ"ט זה שופטן. לפיכך קיימ"ל דזוז"ג אסור עכדפח"ח. וע"ש שהאריך בדרושי נועם בזה. ויש לפרש בזה הפסוק זכור את היו"ם הז"ה אשר יצאתם ממצרים מבית עבדים. למעלה הגבוה לבחי' הזה של צדיקים גמורים. שזה היצ"ט שופטן כי בחזק יד הוציא ה' אתכם מזה הכת הרשעי' אשר זה היצה"ר שופטן. ע"כ הזהר אפי' בזוז"ג ולא יאכל חמץ. שלא יהי' חמץ נאכל בשום אופן. אפי' ע"י זוז"ג. דאז עכ"פ החמץ נאכל ומה לי בהתיר' הא עיקר שלא יאכל חמץ. ועד"ז יש לפרש המדר' ז"ה קרבן אהרן (בפ' צו) הה"ד זה ישפיל וזה ירים. דע"י זה היצה"ר השופט כל הארץ ישפיל את האדם וזה ע"י ז"ה היצ"ט המהפכו מקצה אל הקצה ושופטו לטובה ירים. וזה אהרן שחטא ע"י ויצא העגל הז"ה נצטוה בז"ה קרבן אהרן לכפר על מעשה העגל הז"ה וז"ש וכל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי ז"ה משובח. בחי' הגבוה שהי' אז נתעלה בחי' ז"ה של יצ"ט שופטן משובח: מעשה ברבי אליעזר ורבי יהושיע וכו' שהיו מסובין בבני ברק. והיו מספרים ביציאת מצרים כל אותו הליל"ה. עד שבאו תלמידיהם וא"ל רבותינו הגיע זמן קריאת שמע של שחרי"ת. נבס"ד ויבואר כל ענין הגדה עד מתחילה עובדי ע"ז היו אבותינו ועכשיו קרבנו המקום לעבודתו שנאמר וגו'. וכו' ויאמר לאברם ידוע תדע כו גר יהי' זרעך וגו' וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי. ואחרי כן יצאו ברכוש גדול. דהנה עבודת האדם על פני האדמה בעבודת השי"ת. צריך להיות בשני האופנים בקטנות ובגדלות. דהיינו מתוך עוני ויסורי' ח"ו. ומתוך עושר וכבוד. כי בזה יש שברות חלוקות אי נסיון העושר גדול. או נסיון העוני. כמבואר ברמב"ם בשמנה פרקי' () ובזה ישבתי במקום אחר הקושי' של צדיק ורע לו. רשע וטוב לו. כי להצדיק צריך לנסות אותו האיך יעבוד את ה' כשרע לו. אף אם לפי מעשיו לא מגיעין אלו הדברים. בהכרח הוא להתנוסס. כדי שיהי' עבודתו שלמה לפני השי"ת. וכן הרשע וטוב לו. לנסות אולי יתיישב בלבו לעשות תשובה מאהבה להשי"ת ע"י שיגמלהו כל טוב אבל באמת לפי מעשיו לא הי' מגיעין לו הטובות הללו. וזה הי' ענין ירידת מצרים. ויציאת מצרים ברכוש גדול לרמז איכה יעבדו ישראל קדושים כשהם בדיוטא תחתונה ואח"כ ירגילו עצמן לעבוד את השי"ת מתוך עושר וכבוד. כשהם במעלה העליונה. כדי שיהיו רגילי' ומכירו' בעבודת הי"ת. בין בקטנות ובין בגדלות, ולא יזיק להם נסיון העושר של ארץ ישראל בבחי' וישמן ישורין ויבעט. ח"ו. ולזה מרמז ענין קריעת י"ם סו"ף ג"כ כי מי"ם רומז למקום נמוך. וסוף מרמז לסוף ועקב ענוה יראת ה'. שאז נקרעת העבודה בחי' י"ם סו"ף. ואדרב' נעשה הבחי' מי"ם הנמוכי' היורדים אל י"ם. סוף וקץ לעבוד' ואדרב' והמי"ם להם חומ"ה גבו"ה מימינם ומשמאלם עושר וכבוד. לעבוד את ה' מהיום והלאה בחי' נסיון העושר והכבוד. ויגבה לבו בדרכי ה'. וזשא"ל התלמידי' לרבותיהם שהי' מספרים ביציאת מצרים כל אותו הליל"ה. בחי' קטנות ונסיון העוני. וא"ל רבותינו הגיע זמן. קריאת שמע לקבל עול מלכות שמים שבר"ת שמ"ע. של שחרית. בחי' מאפלה לאור גדול מוחין דגדלות. שהגיע זמן לדרך העבודה באופן הזה וז"ש