הין צדק כג

שאין לה שום תואר בית רק נחית לתהומא ואחרי ה שאין לה רק שני דפנות כהלכתן ועוד. והוספתי נופך משלי דנחזי אנן ההיפוך הוא של"ום שלשה שישבו כאחד כצורת ש ג' ראשין ואגודין מתחתיהן אגודה אחת. מתחיל השלום. ואחרי' ל עולה שיאה עד לב השמים כמגדל הפורח באויר. ואחרי' ו מלשון ווי העמודים ואחרי' ם' סתומה מכל צד מוקפת חומת ברזל שאין כל אומה ולשון יכולין ליגע בהם. ובכאן בלילי פסח נתתקנו שלימות המדות. השלום. שיבא ע"י ארבע הכוסות והמחלוקה. ע"ש מצות מצוה. ע"כ כשמגיע לפסקא של והוא שעמדה. כתבו מכסין את המצות. ומגביהין את הכוס. כי לענין הצלה משונאי ישראל צריך השלום ולהעלות ולהגביה את הכוס במעלה. ולכסות המצות. אפי' לש"ש שלא לריב במצה ומריבה כלל. רק להגביר אהבם אחוה שלום ורעות והיא שעמדה לאבותינו ולנו וגו'. שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו. והקב"ה מצילנו מידם: כהא לחמא עניא י"ל בנוסח כה"א בגי' כ"ו הוי' רחמים דזה הוא מרחמי השם יתברך אשר כה"א רצונו כחשבון הזה של לחמ"א עני"א שבגי' רד"ו הי' משך הזמן די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים וכו' אבל דין גרמא השתא הכא. רצונו לומר דגלות הזה שאנו סובלים כעת הו' מחמת שיצאו קודם הזמן ד' מאות שנה כמבואר בספרים: השתא הכא לשנה הבאה בארעא דישראל. השתא עבדי לשנה הבאה בני חורין. י"ל נוסח המאמר דאמור רבנן בכפילא. הא לן. והא להו. הא לן. לבני חו"ל אנו מבקשים מבקשים השתא הכא לשנה הבאה בארעא דישראל והא להו. לבני א"י אמרי השתא עבדי לשנה הבאה בני חורין: א"י דגם בני א"י יכולין לומר לשנה הבאה בארעא דישראל. שתהי' ארץ הקדושה תחת יד ישראל לאפוקי ממה דהשתא הכא הי' תחת יד ישמעאל: א"י דקאי ע"ד מאחז"ל () עתידה א"י שתתפשט בכל הארצות ע"כ אנו מבקשים השתא הכא. ר"ל בחוץ לארץ. ונזכה לשנה הבאה בארעא דישראל. שהכא השתא תתפשט קדושת הארץ ישראל להכא: א"י לאידך גיסא. דקאי ג"כ לבני א"י השתא הכא ואחינו בגולה. לשנה הבאה בארעא דישראל שיקבץ נדחנו מארבע כנפות הארץ חברים כל כל ישראל בארעא דישראל: וכל המרבה לספר ביציא"ת מצרים הרי זה משובח וכן איתא במשנה ברכות פ"ק מזכירין יציא"ת מצרים. וקשה ליתני הוצא"ת מצרים כמו שהקשו בתוס' רמ"ס שבת אמתני' דקתני וציאו"ת השבת ולתני הוצאו"ת השבת. ותי שה דלישנא דקרא נקט דכתיב אל יצא איש ממקומו וקרינן אל יוצי"א ע"ז אבל כאן אדרבא לישנא דקרא. והוצאת"י את עמי וגו' כי בחוזק יד הוצי"א. ביד חזקה הוציא"ך ה' וגו'. בע"כ דמצרים. ועי' ברש"י פ' בלק בפסוק אל מוציא"ם ממצרים. אתה אמרת הנה עם יצא ממצרים. לא יצא מעצמו אלא האלקים הוציאם. א"כ כש"כ קשה דלתני הוצא"ת מצרים. וי"ל דלשבחן של ישראל נקט לשון יציאת מצרים. דלא לישתמע הוצאת מצרים בעל כרחם דישראל. שח"ו לא רצו לצאת. והאמת אשר זה שבח גדול לישראל שיצאו משם אשר על זה נאמר כגן ה' כארץ מצרים. וכמש"כ זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך. לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה. ולזה נקט התנא מזכירין יציא"ת מצרים ועד"ז פ' זקני הגאון רבי הרשלי חריף וכל המרבה לספר. יותר מחירות השיעבוד. בוציא"ת מצרים (וכנ"ל שיצא"ו מרצונם הטוב) והטעם משום שלא יכלו להתמהמה בטומאה הרי זה משוב"ח ומעולה: ובחלומי אדבר בו מענין יציאת מצרים וישבתי דקדוק תו' משוב"ח. דהנה ענין זכירת וסיפור יציאת מצרים. הוא סגוליי לטהרנו מקליפותינו. וכמו שפי' והימים האלה נזכרים ונעשים בכל דור ודור דע"י הזכירה נתעורר הזמן וההארה שהי' אז בזמן היציאה מאפילה לאורה. כה יאיר אורות מאופל בכל עת שנזכור יציאת מצרים. וזה הי' כוונתם וכל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח ע"י הסיפור. לשון שבח קרקעות שמתעלה ומשתבח בנפשו ורוחו ונשמתו מטוהרת ומתקדשת ע"י הסיפור הזה. וא"ש גם הלשון כל המרב"ה כי ביותר שירבה בסיפור נעשה ע"י זה