הין צדק כב

כתוב בסי' האריז"ל. בס' ביעור חמץ. דא' מהדברים המקדשים לאדם שיזהר מחמץ ממשהו בכל פרטי החומרות הנזכרי' בפוסקים. עכ"ל וצריך ביאור מה נשתנה. ונראה עפי"מ ששמעתי ממורי והובא בס' קדושת יו"ט. בפ' בא בטעמא דקיימ"ל זוז"ג מותר. ובפסח אסור. משום דבפסח נכנסו ישראל למוחין דגדלות שלא כסדרן. וה"ה בבחי' צדיקים גמורים שלבם מסור בידם. ואין להם שום נטיו' לרע להיות יצה"ר שופטן. משא"כ בכל השנה בחי' בינונים זה וזה שופטן ע"כ זוז"ג מותר ע"ש דבריו כי נעמו. אף אנו נאמר להוסיף עפי"מ שהביא בס' לב דויד פי"ד. וז"ל שמעתי וכו'. איש מפי איש מפי הרמב"ם שהאדם גדול לא הי' רוצה לקרות וודוי יוה"כ כי ידע בעצמו שלא עשה דבר עבירה ולמה ידבר שקרי' לפניו יתברך והוא חותמו אמת. והשיבו הרמב"ם אלו ידעת אתה הנלבב כמה חומר עבודת הי"ת וכמה צריך לעבוד האלוק הזה והיית מקיף העבודה הראווי' והמוכרחת לאדון הזה היית יודע בודאי שאין כל יום שאין אתה עושה כל האמור בוידוי ועוד נוסף כהנה וכהנה. וכל אדם נידון לפי גודל חכמתו וכו'. עכ"ל: מעתה הדעת לנבון נקל איך שבעת ובעונה הזאת עת מוחין דגדלות נתעורר בכל דור ודור אשר צריך ליזהר בכל החומרות. וכמו שכתוב בש"ע (או"ח סי' תר"ג) אף מי שאינו נזהר מפת של עכו"ם. ביו"ד ומי תשובה צריך ליזהר עכ"ל, וצ"ל ג"כ הטעם לפי שהימים הללו ימי רצון וגדולים במעלה יותר משאר ימות השנה ממילא גם מדקדקים יותר על מעשה בני אדם ע"כ המזהיר והנזהר יזהירו כזוהר הרקיע: בערב תאכלו מצות חסר כתיב וקרי מצות. י"ל בכאן נרמז סדר של פסח. מצו"ת תרי שלימות וכתיב מצת חסר היא מצה האמצעית שעושין יחץ. ואגב נבאר רומזן של הדברים דבכאן נרמז כללות הגאולות. מצה א' גאולת מצרים. אף דאכתי עבדו אחשורש אנן אפי"ה הוי' גאולה שלימה כמו ששמעתי מזקני שאמר בשם חותנו חורגו ה"ה בעל חת"ס ז"ל. דתקשה ע"ד המדרש ישראל נושע בה' תשועת עולמים. אבל שע"י השליח אינה אלא לשעה. והקשה דבמצרים כתיב אני ולא השליח ואפי"ה ל"ה תשועת עולמים. ותירץ דאז אע"פ כן ממצרים היתה גאולת עולם. ובזה פירש ויוצא את עמו ישראל מתוכ"ם לחירות עולם. ר"ל מתוך מצרים יצאנו לחירות עולם. מצה פרוסה וחסרה, רמז לגאולות האחירות שלא היו בשלימות וחציו' הגדולה מניחין תחת הכרים לומר שיש פנאי לפוש ולהרגיע עד שיהי' סוף הגאולה, או לרמז. על שכיבת עולם עד זמן התחיית המתים עד אשר יקיצו ישינו עפר ויעמדו לגורלם אשר אז יהי' גאולה שלימה. ולזה רומזת מצה שלישית מצה שלימה לגאולה שלימה גאולת עולם בב"א: או כה ירמוז. מצה האמצעית הנקראת לוי ואם תחשוב מספר. מצ"ה לו"י. תעלה בידך חשבון קפ"א. ואם תחלוק מספרם לשנים לא משכחת רק חלק אחד מנין צ' וחלק מספר הגדול צ"א יחוד הוי' אדנ"י שיהי' לעתיד בב"א. וזה שמצניעו' אותו חלק הגדול לאפיקומן. מלשון לאפוקי מ"ן שהיא מספר צ' ולעשות היחוד צ"א מספר אמ"ן צ"א ולמד והוא רחום יכפר: מצת מצוה. י"ל דבא ללמדנו סדר העבודה להשי"ת דלפעמים צריך האדם להיות במצה ומריבה באינשי דלא מעלי דלא צייתי לשמוע לדברי חכמינו ז"ל. שבכל דור ודור ותקנת הקהל וצריך למחות בעוברי עבירה וזהו לשון מצה ומריבה לשם מצוה. וכמבואר בסה"ק עבודת ישראל לשבת הגדול בשם זוה"ק ללחום במצות ומריבות נגד היצה"ר. והנה מצינו ג"כ היפוך מזה גדול השלום שאפי' עוע"ז אין כל אומה ולשון יכולין לשלוט כמאחז"ל בפסוק חבור עצבים אפרים הנח להם ע"כ צריך להיות שוקל הדברים במאזני צדק ולהשתמש ברצוא ושוב לפעמים במחלוקה ולפעמים בשלום כי לכל או"א סגולה מיוחדת ולזה י"ל שצוו חכמז"ל לשתות הארבע כוסות. כי יין נסך נאסר בשביל בנותיהם שלא יבואו להתחנן בם נמצא דהיין מביא השלום והתחברות ומצה רומז למצה ומריבה. ובדרך אגב אזכיר בכאן מה שהביא הרב הגאון בס' הכנה דרבה בגנות המחלוקת. מ' מתחילה אין לה רק סדר קטן ואח"כ בא אחרי' ח. שאין לה אלא ג' דפנות וחד חרוב. ואחרי' ל שאין לה שום דופן כראוי ועולה למעלה עד לב השמים ואחרי' ק'