הין צדק כא

שהרי הנכרי מוכר בשביל הישראל וכיצד יעשה ישאל הרב וחכם שבעיר ויורנו הדרך שימכרנו להגוי בכל ע"ש בפחות ממה שמוכר לאחדים וריוח של נכרי ויעשה הנכרי בשביל עצמו וא"צ לזה שט"מ דיענין שבות דשבות דרבנן סגי בקנין תגרים דהיינו ק"כ אדראן והאנד שלאג: ז מי שיש בידו חמצו של חבירו ימכרנו בשעה ה' ואם אז לא ימצא קונים יכול למוכרו קודם ומ"מ המפקיד לא יסמוך ע"ז וימכרנו במקום שהוא ג"כ: ח שלא ימכור הוו"ה שום יין לישראל לפסח בלתי מה שעשו הם או שלוחם נאמנים בעצמם מחשש זיוף בשפיריטוס ומי שיש לו יין בחשש שפוריטוס אפי' נסך אסור למוכרו לגוי בפסח בלתי ע"י ש"ח לפי ענין החשש: ט בבהמות לא מהני מכירה ליתן להם חמץ וכיצד יעשה צריך ש"ח: י לבהמות היינו פרות שיש להם ריר המחמיץ נוהגין להאכילם שחת וכן לעופות קוקריץ הנקרא טענגערע אבל סוסים שצריך ליתן להם שבולת שועל ושעורים והם מסתמא אין להם ריר מותר להאכילם ש"ש ושעורים כי מסתם לא יהי' ריר בהנותר ובכ"ז נכון שיתן להם רק מעט ואם יראה בהנותר ריר צריך לבערו עי' רמ"א וח"י [סי' תס"ו] ואם רוצה להאכילם הרבה כדרך כל השנה אמרתי שימכור הסוסים והתבואה להנכרי וישכור לו הרפת לאותן הימים דלזה לכ"ע מהני מכירה דאינו אלא חשש וכן כתבתי בהגדה הנ"ל אח"ז חזרתי בו כי נודע לי שבא מכשול שסברו שע"י המכירה מותר שהנכרי יעשה בהם מלאכה בשבת וי"ט וזה אינו דשביתות בהמות בשבת דאורייתא י"א דיו"ט דינו כשבת עיין מג"א [סי' רמ"ו ס"ק י"ב] ושע"ת שם ולענין דאוריי' ל"מ הערמת מכירה להתבו"ש ע"כ לא ימכרם כ"א יתן להם מעט מעט כאמור: יא להזהיר להאופים שלא להניח שאור או פאהר למכור וכ"כ הישוע"י כי רוצה בקיומו וגם הערמתו ניכרת כדי שיהי' לו אח"פ מיד להחמיץ בו גם שאסור למכור להנכרי כיון שנתחייב בחלה ומפקיעו מזה ואח"כ יקחו שאור של נכרי ויקחו חלה מני' ובי' ובש"ע יו"ד [סי' שכ"ד סעיף י"א] בט"ז וש"ך מבואר שיש לזהר ליקח חלה יותר משיעור השאור של נכרי ונכון שיעשה שאור מקמח טענגערע עם מים וימכרנו: יב יזהר שיהא כתיבת שטר מכירה עפ"י ת"ח ושיחתום עליו המוכר בעצמו: יג שלא להשכיר תנור לעכו"ם אפי' סתם שיאפה בו חמץ ומכירה ל"מ בביתו משום הערמה כמ"ש לעיל: יד לייחד מקום להבע"מ לשים שם חמצו דאז הוי כאחריות אלם בבית גוי וגם צריך לכפות עליו כלי שמא יאכלנו בצאת הבעה"מ: טו שלא ימכור ישראל בחוהמ"פ שם קמח אפילו מהנטחן למצות בהכשר כי העוסק בזה נתמלא קמח על כל בגדיו מראשו ועד רגליו ויש לחוש שיפול מהקמח לתוך המאכל ויתחמץ וראי' לזה [מסוף סי' תמ"ז] לענין קארטין: לפסח אור לארבעה עשר בודקין את החמץ לאור הנר. הנר. ובליל התקדש חג הפסח. נוהגין ללבוש קוטל כמובא במג"א (סי' תע"ב סק"ה. ועי' בטו"ז שם מש"כ בטעמו של דבר. עיין שם) ובודאי מנהג ישראל תורה הוא. והנראה לפענ"ד. עפי"ד הזוה"ק פ' (אמור דף צ"ז) וספרתם לכם לכם דייקא כד"א וספרה לה שבעת ימים לה לעצמה. וכו'. עיי"ש דספירת העומר הוא דוגמא של ספירת זיין נקיים של אשה. והנה אנן קיימ"ל ביו"ד (סי' קצ"ו ס"א) שבעת ימים שהזבה סופרת מתחילו' ממחר"ת יום שפסקה וכו'. ובסעיף ג' ביום שפסקה ובודקו"ת עצמה כאמור תלביש חלוק הבדוק לה ובלילה תשים סדינים הבדוקים מכתמים. ומיום המחרת תתחיל לספור זיין נקיים. ואעפ"י שאין ראי' לדבר זכר לדבר כסדר הנ"ל קודם בדיק"ה ואח"כ לבישת לבני"ם הקוט"ל ומטה של הסדר של פסח. ואח"כ ספיר"ה וספרתם לכם ממחרת וגו' וה' יטהר לבנו לעבודתו יתברך שמו בלבב שלם. פס"ח בגי' קמ"ח כי בפסח נידונין על התבואה סמך למנהג קמח"א דפסח"א: