הין צדק יד

משום חשש חמץ. הו"א דאין יוצא בה י"ח בפסח דהא כתיב ושמרתם את המצות ודרשינן מזה דצריך שמירה לשם מצות מצוה. ומהא דכתיב מצות תאכלו לא ידעינן רק דלא יהי' בהם חשש חימוץ. ושפיר י"ל דהא קמש"ל אדם יוצא בה י"ח בפסח לשם מצה גם כן. אמנם י"ל עפי"מ שהביא חו"ז הגאון בטוב גיטין הנ"ל משמי' דהגאון ר' זלמן מרגליות ז"ל. דיש לנו לסמוך להקל. על הכותים ע"י שאין דורשין מדרש חכמז"ל אף במקום דאתי' להו חומר' מזה. והטיב גיטין מצא לסברא זו מקום נאמן וקבוע בהריטב"א בחי' מוע"ק דף ה'. לענין טומאת בית הפרס ע"ש. א"כ הא דסביר' לן דאין חיוב לאכול מצות שמורים רק בערב הראשון של פסח. הוא ג"כ מדרש חכמז"ל מדכתוב א' אומר שבעת ימים מצות תאכלו וכתוב אחד אומר ששת ימים תאכל מצות וגו' מה שביעי רשות אף ששת רשות וכו'. ת"ל בערב תאכלו מצות הכתוב קבעו חובה. א"כ לדידהו דלא דרשו מדרש חכמז"ל. ס"ל כפשוטו דשבעת ימים מצות תאכלו למצוה. וגם השימור לשם מצה היא ג"כ חיובית כל שבעה דכתיב ושמרתם את המצות. וא"כ יהי' מוכח שפיר מהא דמצת כותי מותרת. דיוצא בה י"ח בפסח ג"כ. דהא לדידהו כל מצות שאפאו הם. הם לשם מצות מצוה. ושפיר מקשה הש"ס פשיטא כיון דמותרת. בודאי יוצא בה י"ח בפסח. וע"ז משני הש"ס מהו דתימ' דלא בקיאי בשימור. רצונו לומר דאף דסברי דצ"ל לשם מצה. מ"מ דילמ' לא בקיאי בשימור. ולא ידעי לכוון לשם מצות מצוה קמש"ל דאדם יוצא בה י"ח בפסח דבקיאי בשימור וזהירות: ובזה יתיישב היטב גם קושי' התוס' שהקשו האיך יוצא בה ושמא הוא לא שמר לשם מצה דהא חשידי אלפני עור לא תתן מכשול. ותי' כגון דלא אכל הכותי מצה אחרת כל הלילה עכ"ל. ולכאורה דבר קשה הוא זה להמתין עמו כל הלילה ולסמוך ע"ז. ולהנ"ל א"ש ולא צריכין לאדחוקי עצמינו שלא אכל מצה אחרת כל הלילה אלא דמיירי שאכל הכותי ממצה זו. והוא סובר כל האכילות מצה. מצוה כל שבעה. וכולם צריכי שימור לשם מצות מצוה. לחומר'. ועי"ז אדם יוצא בה י"ח בפסח. לסמוך לקולא לדידן וא"ש עכדפח"ח: (ז) שבת הגדול בטור (או"ח סי' ת"ל) שבת שלפני הפסח קורין אותו שבת הגדול מפני הנס שנעשה בו. והנה רבים דשו בו בטעם לשבח על שנקרא בלשון הגדול וחלקי אמרה נפשי על דרך מאחז"ל (יומא דף פ"ו) אמר רבי לוי גדולה תשובה שמגעת ע"ד כס"א הכבו"ד שנאמר שובה ישראל עד י"א. ובמהרש"א ח"א הביא הגי' ע"ז. ור' יוחנן אמר עד ולא עד בכלל. ונבס"ד דהנה ידוע שחכמז"ל תיקנו לנו עשרת ימי תשובה מיראה בתשרי. א"כ למה שכתבו בספרים הקדושים דניסן זמן תשובה מאהבה. א"כ עד עשרה בניסן הוא זמן תשובה דהיינו עשרת ימי תשובה מאהבה. שצריך להרהר בתשובה שלא להיות ח"ו בכלל מה שכתב כל בן נכר שנתנכרו מעשיו להקב"ה לא יאכל בו. ואנן קיימ"ל מהרה ובנה בהמ"ק. ע"כ צריך להיות מוכן ומזומן לאכילת פסח. ולהיות בתשוב' מאהבה קודם הפסח. וכמו שהי' המאמר הקב"ה ע"י משה רבינו ע"ה. בר"ח ניסן החדש הזה לכם ראש חדשים וגו'. בעשור לחדש הזה ויקחו להם איש שה לבית אבות שה לבית וזה הי' בשבת. וכיון שראו הנס בודאי עשו תשובה גדולה. תשובה מאהב'. והנה אמרתי לפרש מאמר הנ"ל גדולה תשוב' שמגעת. ע"ד כס"א הכבו"ד ר"ל תשוב' שנתעורר להאדם ע"י שמגיע למעלה העליונ' להשיבו על כס"א הכבו"ד והו"ד והד"ר זה התשוב'. גדולה במעלה כו בודאי לאמיתי. וז"ש ריו"ח עד ולא עד בכלל דר"ל לאו דוקא עד כסא הכבוד של מעלה. אלא מיירי בבחי' כסא הכבוד. כינוי להצלחה ולהרמת קרנו בכבוד זהו גדולה תשוב' במעלה העליונ'. ע"כ נקרא שפיר שבת זה שב"ת הגדו"ל. שגדול במעלה על כל העשרת ימי תשובה מאהב' שקדמוהו עד יום העשור לחדש דאז ראו הנס שנעשה בו. שלא יכלו המצרים לעשות בכחם הגדול לישראל. על מה שקשרו טלה בבית וזה הי' הע"ז שלהם. ע"כ קורין לשבת זה שבת הגדול במעלה. משבת תשוב' מיראה. ובזה יובן גם המדרש פליאה. שהובא בספרים. האדם שעשה עביר' וחזר בו ועשה תשוב' הקב"ה מוחל לו כל עונותיו. ולכך נקרא שבת הגדול דלשון חזר בו. ועשה תשוב'. כתב בס' בני יששכר דקאי על תשוב'