הין צדק קיד

זיר"א רומז למדת ענוה זעיר"א שהיא זיר"א בלשון קצר. ונכנס יין יצא סוד. ולא יש באדם בחונ' הצמצום הנחוץ למדת ענוה. וקם רב"ה ושחטי', כינוי לנפילת המדרגו' של ר' זעירא למחר בטעו רחמי ואחוי' לבחי' ומדת ענוה המכונה זירא לשנה אמר לי' ניתי מר ונעבד ס"פ וכו'. א"ל לאו בכ"י ויומא אתרחיש ניסא והבן: ותכתוב אסתר המלכה. הנה בשערי תשובה או"ח סי' תרצ"א הביאו שאילת' אודות מגילה שכתבה אשת הר"ר חיים יונה ז"ל. דפסלוה גדולי הדור והרב בברכי יוסף הביא להכשיר. ותימה דלא זכרו מהביא ראי' מהכתוב במגילה. ותכתוב אסתר את כל תוקף ופירש"י. תוקפה של נס זכו'. ובתרגום כתב שכתבו ות כל מגילתא הדא עיי"ש. ובודאי דהיתה כשרה לקרות באותו מגיל'. ועי' מה שהבאתי מש"ס חולין לעיל בר"פ דמגילת אסתר. דמבואר במס' (ב"ב דף ט"ו ע"א) דאנשי כנה"ג כתבו מגילת אסתר. א"כ יש לומר דלא יצא רק במגילה שנכתב ע"י אנשים ומרדכי בלשן הי' מאנשי כנה"ג. ועי' במס' (מגילה דף י"ט ע"א) דיליף כתיב"ה כתיב"ה גז"ש. מהא דותכתוב אסתר א"כ נראה דזה הי' מגוף המגילה. עכ"פ חידוש שלא הביאו הני גדולים מזה. ויש לצדד פנים לכאן ולכאן. ואכמ"ל: לקיים את ימי הפורים האלה בזמניהם זמנים טובא במשמע. ומכאן אמרו חז"ל בר"פ מגילה נקראת בי"א. בי"ב. בי"ג. בי"ד. בט"ו. לא פחות ולא יותר. ונימא בה מילתא. הנה בטורי אבן מדקדק בלשון מגילה נקרא"ת. אמאי לא תנא קורין את המגילה. בי"א. כדתנן לקמן בפ"ב (דף כ' ע"א) אין קורין את המגילה. ע"ש, ולענ"ד י"ל דאי תני קורין את המגילה הו"א שכאו"א קורא לעצמו כמו בקריאת שמע. ואינו יוצא בשמיעה. לכך תני נקראת ע"י אחרים והשומעים יוצאים י"ח: שם. במשנה לא פחות ולא יותר. פירש"י לא פחות מי"א ולא יותר מט"ו. עטו"א. ולענ"ד דלא נטעה לומר מגילה נקראת בי"א בי"ב וכו' רצונו בכל הימים. דז"א כדמפרש ואזיל במשנה ע"כ פירש"י לא פחות ולא יותר. לא פחות מי"א בחדש. ולא יותר מט"ו בחדש. ולא אמנין ימי הקריאה ודו"ק: עוי"ל דלא נימא מגילה נקראת. לא פחות ר"ל פרשה אחת. או יותר מהכתוב במגילה ר"ל פרשת גדולת מרדכי הכתובים בספר דברי הימים למלכי מדי ופרס. וז"א דהרי בזה פליגי בה (במשנה ג' פ"ב) מהיכן קורא את המגילה ויוצא בה י"ח. רמ"א כולה. ר"י אומר מאיש יהודי וכו'. אלא ע"כ לא פחות ול"י אמנין ימי חדש קאי דו"ק: כאשר קים עליהם מרדכי היהודי וגו'. וכאשר קימו על נפשם ועל זרעם דברי הצומות וזעקתם. נבס"ד ע"ד שהביא בס' לקוטי צבי החדש בשם הה"ק מהר"ר צבי מזידיטשוב זצ"ל. דע"י שמקיים מצות בסומי בפוריא כראוי זה יהי' נחשב לו כאלו התענה משבת לשבת. וגילה סודו אל עבדיו וחסידיו כדבר סודו. וליכא מידי דלא רמיזא. בפסוקי מגילה אסתר. לקיים את ימי הפורים האלא בזמניהם. כאשר קים עליהם מרדכי ואסתר וגו'. וכאשר קימו על נפשם ועל זרעם דברי הצומות וזעקתם. רצונו לומר דמצות פורים כתיקונה יהי' חשיב כאשר הי' מקיים דברי הצומות ודו"ק: כי מרדכי היהודי משנה למלך אחשורוש וגדול ליהודים ורצוי לרוב אחיו, דורש טוב לעמו. י"ל ע"ד האי צורבא מרבנן דמסאני לי' בני מאתי' לאו משום דלא מעלי אלא משום דמוכח להו במילי דשמיא. והנה רש"י כתב ורצוי לרוב אחיו. ולא לכל אחיו לפי שפירשו ממנו מקצת סנהדרין. ע"כ אמר הכתוב בעצמו הטעם למה ורצוי לרוב אחיו ולא לכל אחיו משום שהי' דורש טוב לעמו. להורות להם דרכי ה' ואת המעשה אשר יעשון. ודובר שלום לכל זרעו פירש"י מוסב על עמו לכל זרע עמו. ודרך העולם כמש"כ אני שלום וכי אדבר המה למלחמה. עכ"א שהי' רצוי לרוב אחיו ולא לכל אחיו. משום שהי' דורש טו"ב לעמו. ודובר שלו"ם לכל זרעו: חזק.