הין צדק קיא

זכרהו לקדשו ולענגו. וע"י זה זכרהו לאבדו ולהממו. כי יתהפכו מדותיו מרעה לטובה. במה שרגיל לענג נפשו. והפוך לענג את השבת בסעודת מצוה ובעונג שבת ובזה יאבדו כל בחי' הרע של עמלק ונהפוך לטובה: מגילת אסתר אמרו חכמז"ל (במס' ב"ב דף ט"ו ע"א.) אנשי כנה"ג כתבו יחזקאל. ושנים עשר. דניאל. ומגילת אסתר. מה שקשה מזה מותכתב אסתר המלכה בת אביחיל ומרדכי היהודי את כל תוקף. ועירש"י ותרגום שם. יתבאר שם בס"ד בארוכה במקומו: א ונשמע פתגם המלך. במסורה ונשמ"ע ג'. דין ואידך כל אשר דבר ה' נעשה ונשמ"ע. ונשמ"ע קולו בבואו אל הקודש ובצאתו ולא ימות. י"ל ע"ד שכתבתי בס' מאזני צדק פ' תצוה בענין הפעמונים של הכהן שהי' פעמון זהב ורימון אצלו. דהנה זה"ב מורה לדין וקטרוג ח"ו ודי זהב. ורימו"ן מורה סניגוריא כמו שאמחז"ל ר"מ רימון מצא תוכו אכל קליפתו זרק. ואמרנו לפרש. ע"ד מאחז"ל סוף חגיגה כפלח הרימון רקתך אפי' ריקנין שבך מלאים מצות כרימון. ע"כ למד ר"מ תורה מאחר. כי רימון מצא לעצמו לראי' אשר אפי' הריקנים מלאים מצות. ע"כ גם הוא תוכו אכל מאחר. וקליפתו זרק. והנה בודאי גם בר"ה אין לעורר קטרוג ח"ו כמ"ש שאין לומר א"מ חטאנו לפניך בר"ה. כי אין לעורר קטרוג. ועי' מש"כ בהפטרה ליוה"כ בפסוק כשופ"ר הרם קולך. כי שופר מרמז ג"כ על סנגורי' להזכיר עקדת יצחק אע"ה וכמו הר"ת של שופ"ר שהוא אין "שטן "ואין "פגע "רע כמו כן הגד לעמי פשעם. שיהי' מעוטף עם מליצה ישרה על ישראל. וזשא"ה ונשמע פתגם המלך מלכי המלכים אשר יעשה בכל מלכותו הוא זמן הקטרוג ח"ו. כי רבה "הוא "וכל "הנשים "יתנו. ר"ת הוי' מהופך הרומז לדין ח"ו. גם כי' רבה' הוא' וכל' הנשים ס"ת. אלקי"ם. ורמז ג"כ ליום הדין. שבזמן שנשמע פתגם המלך יושב על כסא אז התיקון לזה מעשה המעיל שבא לכפר על לשון הרע. הוא קטגוריא לישנא בישא. שיהי' בפעמון זהב ורימון אצלו כפירש"י. וכינוי רימון לסניגורי' דאעפ"י שחטאו מלאים מצות כרימון. והי' על אהרן לשרת בקודש. ונשמ"ע קולו בסניגוריא בבואו אל הקודש. ויקובל תשובתם שמהיום והלאה כל אשר דבר ה' נעשה ונשמ"ע בכל אשר יאמר לנו כי הוא זה מהמצות ה' עלינו נעשה ונשמע: ב ויקבצו את כל נערה בתולה. ב' במסורה דין ואידך ויקבצ"ו את כל אוכל גבי יוסף דאמחז"ל אסור לשמש מטתו בשנת רעבון. אבל בזמן ויקבצ"ו את כל אוכל אז. ויקבצ"ו את כל נערה בתולה: ד ומרדכי ודע את כל אשר נעשה. פירש"י בעל החלום אמר לו. י"ל יד"ע בגימ' חלו"ם: ה ויאמר המלך ממ"ה לאסתר במשתה היין וגו'. עד חצי המלכו"ת שהי' בגי' רח"ם ארחמנו נאום ה' ותעש. ותען אסתר וגו' ומח"ר אעשה כדבר המלך. רצונה דהנשאר מחצי המלכו"ת הוא חשבון מח"ר. אשר אני מקבל ע"ע מהיום והלאה להטיב מעשי. ומח"ר אעשה כדבר המלך ממ"ה: ויצא המן ביום ההו"א שמח וטוב לב. אבל מיום ההוא והלאה לא הי' לו עוד שום שמחה כו התחילה נפילתו: ז תנתן לי נפשי בשאלת"י ועמי בבקשת"י הנה חילוק בין לשון שאלה לבקשה עי' בספרא דמארי זקני תפוחי זהב בפסוק לא כן לכו נא הגברים ועבדו את ה' כי אותה אתם מבקשי"ם רצונו לומר שאלה הוא תחילה לבקשה. אבל בקשה הוא תכלית המבוקש. וזה כי אותה אתם מבקשים בתכלית. שיעבדו הגברים ולא הטף. והצדקת אסתר המלכה היתה מגלה דעתה ומסורת נפשה אשר זה שתנתן לי נפשי בשאלתי. ועמי בבקשתו תכלית המבקש הוא עמו. והמתפלל על חבירו והוא צריך לאותו דבר ממילא נענה תחילה. ואח"כ מצאתי בדרך הזה במפורשים. ומשנה לא זזה ממקומה: ח ולהיות היהודים עתידים ליום הזה להנקם מאויביהם. י"ל ע"ד והימים