הין צדק קי

הדבר. עי"ז שתקיים זכור את יום השבת. לקדשו ולענגו ולשבות ממלאכה: פרשת בשלח. ויאמר ה' אל משה. כתוב זאת זכרון בספר ושים באזני יהושיע כי מחה אמחה את זכר עמלק מתח"ת השמי"ם וגו'. מלחמה לה' בעמלק מד"ר ד"ר. נבס"ד דהנה יש נסיון העושר ונסיון העוני. וכבר האריך בזה (הרמב"ם. קדושת יו"ט צו) איזה מהם גדול. ולענ"ד י"ל דלענין עשה טוב נסיון העוני גדול. דלצורך מצות עשה כמו קניית אתרוג תפילין וסוכה נאה וכדומה. צריך מעות להוצאה. אבל לענין סור מרע נסיון העושר גדול דלעשיר קשה מאוד לפרוש ולסור מרע. ואלו ואלו דא"ח. והנה כבר כתבתי במקום אחר (בהגדה ש"פ) דזה הענין הי' ברכוש מצרים וביזת הים כדי שיהיו מכירין ורגילי' בעבודה להשי"ת מתוך העושר. ולא יזיק להם ארץ זבת חלב ודבש של ארץ ישראל. ולזה יש להבין מה הי' ענין מלחמת עמלק אחר קרי"ס. דעמלק היצה"ר רצה להכשיל את ישראל בעניות שמעביר את האדם ע"ד קונו. וכמו שהביא בסה"ק שפתי צדיק בשם אביו הרה"ק מוהר"ר ברוך זצללה"ה (בפ' לך) לפרש הכתוב ויאמר המלך להמן. כי המלך הוא הקב"ה והמן הוא היצה"ר הכסף נתון לך. שאם הכסף הוא ברשותך. אז והעם לעשות בו כטוב בעיניך. כי עניות מעבירם ע"ד קונם. עכדפח"ח. והנה אמחז"ל (שבת ל"א) מעשה בנכרי א' שבא לפני שמאי א"ל גיירני ע"מ שתלמדני כל התורה כולה כשאני עומד על רגל אחת. ופירשתי דהכוונה רגל אחת הוא עניות. דעשירות נקרא היקום אשר ברגליהם זה ממונו שמעמידו על רגליו. דחפו באמת הבנין שבידו. ר"ל דשמאי הי' עשיר ולא רגיל בנסיון העוני. ע"כ דחפו באמת הבנין שביד"ו דהיינו נסיון העושר יכול ללמדו וזה בידו. בא לפני הילל גיירו. א"ל דעלך סני לחברך לא תעבד רצונו לומר דלזה לא צריך מעות. זו הוא כל התורה כולה. ואידך פירושא הוא זיל גמור. ר"ל אם אין לך על ההוצאה דמ"ע תקיים ע"י הלימוד כמו שכתוב ונשלמה פרים שפתינו. וזשא"ה כי מחה אמחה את זכר עמלק מתח"ת השמי"ם. כינוי לבחי' נסיון העוני שלא ישלוט ח"ו היצה"ר בישראל. ע"י העוני זו הלחץ והדחק. ויאמר כי יד על כס י"ק מלחמה לה' בעמלק מד"ר. י"ל דמרומז נסיון העוני דאות ד'. אין לו אלא רגל אחד. מלשון דל"ת העם הנופלים. גם אות ר'. אין לו אלא רגל אחת מלשון ריש ועושר אל תתן לי. וזה יהי' מלחמה לה' (הסומך נופלים) בעמלק מדר בזמן שיהי' דל"ת רי"ש. כמו שאנו רואין בעו"ה דלת ורישי העם אשר עי"ז יוצאים חוץ למדינה. ובעניות מעביר אותם על דעת קונ"ם. וזה מלחמה לה' בעמלק מד"ר ד"ר: א"י זכור את אשר עשה ליך. (לעצמך ורק לך להנאתך ולטובתך) עמלק וגו'. ועי"ז ולא ירא אלקים. כי ליראה צריך שהות אחדות ושלום. כי עי"ז שיש לו אחדות מערבות איש אל אחיו. מיד יגיע אליו היראה והפחד. וכמו שפי' זקני הגאון מוהרא"י ז"ל. ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה (ירושלמי נדרי' פ"ט ה"ד) שעי"ז שאוהב לחבירו בודאי לא יחטא שלא יאבה להרע לחבירו שיגיע לו עונש בחטאו. ועי"ז ימנע עצמו מן החטא עכ"ד. והנה שמי"ם שם רמז אל השלום והאחדות כמו שפי' רש"י בראשית. שמי"ם. אש ומים יחדו ידובקו ועי"ז אנו אומרים עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו ועכ"י. עכ"א והי' בהניח י"א לך וגו'. תמחה את זכר עמלק. מתחת השמו"ם. כמו שכתוב שאו מרום עיניכם וגומר. ועי"ז יבא ליראת שמי"ם. ר"ל כמו שיש חיבור אש ומים למעלה כמו כן צריך להיות בארץ מתחת. שלום ואחדות והתבטלות אדם לחבירו. ובזה יהי' נמחה בחי' עמלק שבגו' רם ויבוא לידי בחי' עקב ענוה יראת ה' כל היום: עוד י"ל. במדרש הנזכר לעיל. זה זכרהו לקדשו ולענגו. וזה זכרהו לאבדו ולהממו. כי כתבו בסה"ק שצריך האדם שיהפכם לכל המדות רעות שבו לטובה. וזה כל העבודה של האדם כל ימי חייו. והנה עמלק רצה להשריש בלבות בנו ישראל לעשות כל עבודתם רק להנאת עצמם. וכמו ששמעתי ממורי זללה"ה לפרש זכור את אשר עשה ל"ך (להנאתך ולטובתך) עמלק. וגומר. עכ"א זכור את אשר עשה ל"ך עמלק. וכא"א זכור את יום השבת לקדשו. כיצד מתקיימים שני המקראות. לזה