הין צדק קו

ומקומו הראוי כמדומה שראיתי לדקדק כן באיזה ספר אך י"ל לפענ"ד עפ"י הידוע מה שחקרו על ענין ידיעת הקב"ה בעתידות כל אשר יהי' נעשה בשמים ובארץ. וגם מצינו דהאדם יש לו בחירה לבחור בטוב ולמאוס ברע ככל אשר יחפוץ באין הוכרח משמים. ולכאורה הם דברים סותרים. (ועי' מזה בינה לעתים דרוש מ' ובחובה"ל שער העבודה) ורבים מהפוקרים אשר רצו לתת מגרעת באחת מהנה ולהכחיש את הידיעה. או את הבחירה לאמר שהאדם מוכרח במעשיו להרע או להיטיב כפי אשר נגזר עליו ועל טבעו מאת ה' מן השמים. אך אנו בנ"י מאמינים בנו מאמינים שהידיעה להקב"ה בעתידות וגם הבחירה להאדם שניהם אמת צדקו יחדיו כפי המבואר בתוה"ק שבכתב ושבע"פ כנודע: והנה לדברי ר"ל הנ"ל. נמצא ראינו פה נקבצו ובאו יחדיו גם שניהם. הידיעה והבחירה (במצות השקלים) שהרי ידע הקב"ה את בחירתו של המן הרשע. שעתיד לשקול שקלים על ישראל (לפיכך הקדים שקליהן) ואעפי"כ הניח לו הקב"ה את בחירתו הרעה. כי הבחירה נתונה לאדם. רק צוה הקב"ה לישראל שיקדמו שקליהן לשקליו והנה כ' המוהרש"א בח"א למ' ר"ה פ"ד. (והביאו בס' יש"מ פ' אמור) שאלו נברא העולם בעשיי' ולא במאמר לא הי' אפשר באדם לשנות בבחירתו עשייתו. וגם לא הי' הבחורה ביד האדם להרע ולהטיב. וע"י שנברא העולם במאמר ולא בעשיי' יש הבחירה ביד האדם. וענוש כפי מעשיו. ומקבל שכר כפי מעשיו. יע"ש (והאריך בזה בס' יש"מ ע"ש): ומעתה מובן כאן דיוק הלשון גלוי וידוע. לפני מי שאמ"ר והי' העולם שעתיד המן וכו'. לשון חכמים מרפא לתרץ מה דקשי' לכאו' כיון שידע הקב"ה מה בלבו של המן הרשע. מדוע לא הסיר ולא ביטל בחירתו ורצונו. וזה תי' מפני כי אמ"ר והי' העולם (דייקא) שברא הקב"ה עולמו במאמר כדי שתהי' בחירה חפשות להאדם. לכן הניח לו הקב"ה בחירתו וצוה לישראל לתת מחצית השקל להקדים שקליהן לשקליו ודו"ק: ויתכן עוד להסביר הכונה בלשון חכמז"ל באמרם גלוי וידו"ע וכו'. עפמש"כ בס' ערבי נחל (ובל"ע שם.) להסביר ענין הבחירה וידיעה שלא יהי' סתירה שידיעת הקב"ה בעתידות הי' בבחי' ראיית העתידות. מפני כי העבר והעתיד וההו' יחד כאחד נצבים ועומדים וגלויים לפניו. וידיעתו הי' ראיות העתידות. כי רק לנו בני אדם אשר נתונים תחת הזמן וכ"ז שלא בא הדבר אינו אצלינו רק בלשון ידיעה כי מה שעתיד איננו עדיין. והזמן של עתה מכסה ונעלם מעין הראות. בעתידות. משא"כ לפני הקב"ה אשר העבר וההו' והעתיד אצלו יחד בזמן אחד. ע"כ ידיעתו יתברך בבחי' ראי' הוא. יעוין בדבריו כי נעמו. וז"ש גלו"י וידו"ע היינו שידיעתו יתברך הוא בבחי' ראי' מה שעתיד המן וכו'. כי הזמן אינו מכוסה לגבי הקב"ה והכל גלו"ו (דייקא.) לפני הקב"ה לפיכך הקדים שקליהן. לשקליו והבן (וכל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם שנא' ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי.) (ב.) באופן אחר במאמר הנ"ל. נבס"ד ונקדים לתרץ קושית התוס' (בקדושין דף מ' ע"ב) במאחז"ל אין תחילת דינו של אדם אלא על דברי תורה שנאמר פוטר מים ראשית מדון. ובמס' שבת (דף ל"א) אמ"ר בשעה שמכניסין אדם לדין אומרים לו נשאת ונתת באמונה. קבעת עתים לתורה כו'. ע"ש ובח"א מה שתירצו. וחלקי אמרה נפשי. דהנה כתיב שמח זבולון בצאתך ויששכר באהליך. ופירש"י זבולון ויששכר עשו שותפות זבולון לחוף ימים ישכון. ויוצא לפרקמטיא בספינות ומשתכר. ונותן לתוך פיו של יששכר. והם יושבי' ועוסקי' בתורה לפיכך הקדים זבולון ליששכר שתורתו של יששכר ע"י זבולון היתה עכ"ל. מעתה י"ל דלעולם תחילת דינו של אדם הוא על דברי תורה. וכאן מיירי ביששכר. אבל בש"ס שבת מיירי. בזבולון אשר משיב לשואלו. דיש לו שותפות עם יששכר וזא"ת התור"ה שלו במה שמחזיק לת"ח. לזה אלו ואלו שואלים נשאת ונתת באמונה. דאז נפטר בזה שמחזיק לת"ח. אבל אם ח"ו לא הי' משא ומתן שלו באמונה הקב"ה שונא גזל בעולה. ומהב"ע הוא ול"ה מצוה כלל. נמצא כאלו לא למד כלל ע"כ שואלי' לו אח"כ קבעת עתים לתורה בעצמך שלא נפטר עי"ז שמחזיק לת"ח.