הין צדק קב

אור"ה ושמחה רמז לאדר שמרבין בשמחה. כמש"כ ליהודים היתה אור"ה ושמח"ה. ונעשו זדונות זכיות ואז ממילא לא יבקר בין טוב לרע. כי הכל נתהפך לטוב. רק שהשמחה מרומז בחציו השני כי באחד בשבט ראש השנה לאילן כדברי בית שמא"י. שמדתן גבורה. ואז עושה תשובה מיראה. שזדונות נעשו כשגגות. ע"כ הצירוף "המר "ימירנו מזדונו' לשגגו' והימים הראשונים יפלו. ולא יזכרו ולא יפקדו. ובית הילל אומרים בחמשה עשר בו. כי אז מתחיל אור"ה ושמחה כי אין והי' אלא לשון שמחה בתשוב' מאהבה. ואז והי"ה הוא ותמורתו יהי' קודש. ולא יבקר בין טוב לרע. (ולא יגאל) וכמו שמתרגם היונתן לא יבקר לא יפשפש (במעשיו) בין טב לביש. וממילא דלא יגאל כתרגומו. ולא יתפרק כי חטאך בצדקה פרוק. אבל בתשובה מאהבה אין צריך ליתפרק כי נעשה ע"י הכל זכיות: ובזה יתורץ היטב מה שדקדקו המפורשי' בלשון המשנה. באחד בשבט ר"ה לאילן כדברי ב"ש. ובית הילל אומרים בט"ו בו. דלהנ"ל א"ש דהשתא לא פליגי ב"ש וב"ה. דבאמת גם באחד בשבט ראש השנה היא בבחי' תשובה מיראה. והוא הדברי ב"ש ואילן רמז לאדם עץ השדה כנודע ובית הילל מידת החסד תשובה מאהב' המתנוצצת בחמשה עשר בו ע"י הצירוף המאיר מחצי השם והי"ה היא. לשון שמחה. ולזה י"ל דדרשו רז"ל (מגילה ט"ז:) ליהודים היתה אור"ה זו תורה כי הס"ת מהמר" ימירנו" והיה" הוא". אור"ה ובעשתי עשר חדש. באחד לחודש הואיל משה באר את התורה שהיא בחודש שבט והוכיחן לתשובה מיראה. ובזה א"ש בר"ה (דף י"ד) ת"ר מעשה בר"ע שליקט אתרוג באחד בשבט ונהג בו שני עישורין. אחד כדבר"י ב"ש. דייקא. דמשמע דתנא דמתניתין סתם לן בלשונו לשון חכמים באחד בשבט ר"ה לאילן כדברי ב"ש. ואחד כדברי ב"ה בט"ו בו. ומר אמר חדא ומא"ח ולא פליגי: יתרו וישמע יתרו פירש"י מה שמועה שמע ובא. קריעת י"ס ומלחמת עמלק. וצ"ב למה דוקא אלו השנים ונבס"ד. עפי"מ ששמעתי ממורי זקני מוהרא"י ז"ל בפסוק עתה ידעתי כי גדו"ל ה' וגו'. כי בדבר אשר זדו עליהם. דהנה כתיב ר"ם על כל גוים ה'. ופי' דעל כל גוים. הקב"ה בחי' ר"ם. משום דעל השמים כבודו דהם אומרי' שאין כבודו של השי"ת להשגיח בתחתונים. אבל מי כה"א המגביהי לשבת והמשפילי לראות בשמים ובארץ. להשגיח על כל נעלם במעשה בשר ודם. ובזה פי' ה' בציון גדו"ל. היא בחי' גדול ממטה למעלה. ור"ם הוא על כל העמים. וזשא"ה עתה ידעתי כי גדו"ל ה' ומשגיח בתחתונים כי בדבר אשר זדו עליהם עכ"ד. והנה ידוע שעמלק בגי' ר"ם. שגם הוא רצה להשריש דעה כוזבת בלבות בני ישראל כנ"ל. עכ"א כי מחה אמחה את זכר עמלק מתח"ת השמים. וכמש"כ בפ' ויחי התח"ת אלקים אני ובתרגום ארי דחלא דה' אנא. ופירש ג"כ זקני הנ"ל דאם יחשוב שהשי"ת בחי' ר"ם על השמים כבודו. א"כ כביכול אנו יושבי' תחת אלקי' אבל ז"א דהרי דחלא דה' אנא עכדפח"ח. וזשא"ה כי מחה אמחה את זכר עמלק מתח"ת השמי"ם. וזש"א מה שמועה שמע ובא קריעת י"ס. ומלחמת עמלק. אשר מאלו השנים נתודע לו אשר השי"ת משגיח בתחתונים. וזש"א עתה ידעתי כי גדו"ל ה' דלא כעמלק שבגי' ר"ם. וגם כי בדבר אשר זדו עליהם מדה כנגד מדה שנעשה בקרי"ס. ע"כ בא להתגייר. ועי' מש"כ במאמר לפרשת זכור השייך לענינינו: ויהי ממחרת וישב משה לשפוט את העם פירש"י מוצאי יום הכפורים הי' ונבס"ד דהנה אית' במס' יומא פ"ח עבירות שבין אדם למקום יוה"כ מכפר עבירות שבין אדם לחבירו אין יוה"כ מכפר עד שירצה את חבירו. ולכך תקנו בתפילת נעילה לומר למען נחדל מעושק ידינו דאין נגמרת הסליח עד שיקבל ע"ע לשוב גם על עבירות שבין אדם לחבירו. ע"כ גם היום ימי השובבים צריך האדם לשוב גם ע"ז שחטא נגד חבירו דלא עדיף מקדושת יום הכפורים. שאין מכפר עד שירצה חבירו. וזה שאמר ויהי ממחרת יום הכפורים שעשו תשובה שלימה על חטאתם וקבלו על עצמם להחזיר איש אל אחיו מה שחייב לו מצד הדין כראוי וכנכון ובאו כולם כאחד לדון לפני משה ולשמוע דבר ה' זו הלכה למעשה אולי נכשל בממון שאינו של יושר וישב משה לשפוט את העם ויעמוד העם על