הין צדק קא

שנמשך לאלף הששי. ערו ערו עד היסוד בה והנה כתיב אני ה' בעתה אחישנה ואחז"ל לא זכו בעתה זכו אחישנה. והנה אחז"ל (ג"ז שם סנהדרין צ"ח) אימת אתי מר. א"ל היו"ם. אם בקולו תשמעו ואם לאו למחר שהיא לאחר זמן. והטעם כי כתיב כי לא ידח ממנו נדח. והקב"ה ברו"ח רוצה בתיקון נפשות עמו ע"כ מאריך הגלות עד שישובו כל הנדחים ואז יקבץ נדחי עמו בית ישראל. וזשא"ה ושמתי פד"ת חסר. בין עמי ובין עמך. והטעם משום כי למחר יהי' האות הזה של וא"ו. והוא תיקון יסוד שנקרא אות ברית קודש. ואלו הוה היום אם בקולו תשמעו לא הי' פדת חסר. וזה שאמר פדו"ת מלא שלח לעמו משום צוה לעולם. ברות"ו. קדו"ש ונורא שמו. ולא ידח ממנו נדח ואז יהי' הרבה עמו פדו"ת. שיעלו הרבה ניצוצות עמו. והי' פדות מלא. שיהי' בב"א: בא. ושמרתם את המצות פירש"י שלא יבואו לידי חימוץ. ומכאן אמרו תפח תלטוש בצונן. רבי יאשיה אומר אל תהי קורא את המצו' אלא המצות כדרך שאין מחמיצין את המצה כך אין מחמיצין את המצוה אלא אם באה לידך עשה אותה מיד עי' רא"ם. וגו"א. ואפשר ע"ד שכתוב בשם האריז"ל דהנזהר ממשהו חמץ בפסח מובטח לו שלא יחטא כל השנה. הנה אם זה השכר על מה שנזהר מלאכול משהו חמץ שלא יחטא בל"ת א"כ מינה דמי שמדקדק לאכול מצה שמורה לצאת י"ח במ"ע דאכילת מצה כל כמה דעושה בזהירות יתירה לשם מצוה ממילא יזכה לעשו' כל השנה המצות כתיקונן וז"ש ושמרתם את המצות. אל תהי קורא את המצות אלא המצוות דע"י הזהירו' במ"ע דאכילת מצה מובטח לו שלא יכשל בכל המצוות כל השנה כולה. ע"כ הנזהר יזהיר כזוהר הרקיע: בשלח. ויקח משם את עצמות יוסף עמו כי השבט השביע את בני ישראל לאמר פק"ד יפקד אלקים אתכם. והעליתם את עצמותי מזה אתכם. דהנה אמחז"ל במד"ר הים ראה וינוס מה ראה ארונו של יוסף. וכבר נאמרו בזה דברים הרבה. וי"ל עוד דהנה ידוע מאחז"ל (מגיל' י"ג:) אין הקב"ה מכה את ישראל אלא אם כן בורא להם רפואה תחילה. ע"כ י"ל דרמז רמז יוסף לישראל. בלשון פק"ד יפקוד דאותיות הקודמות לאותיות צר"ה המה פק"ד. ר"ל משם תראו כי הפקידה קודמות לצרה. ע"כ כשראה הים ארונו של יוסף ר"ל דאותיות צר"ה מונחות בארון של פק"ד כנ"ל. ע"כ וינס. היוצא לנו מזה מוסר השכל שאל ידאג האדם אם יהי' ח"ו בצרה. כי עת צרה היא ליעקב וממנה (יהי' לו ראיה) אשר יושע. וז"ש כי השבע השביע את בני ישראל לאמר פקד יפקד אלקים אתכם. מכל צרה שלא תבא כי כבר קדמה רפואה. כה יעזרנו השי"ת: לראש חדש שבט ולחמשה עשר בשבט. הצירוף היוצא מפסוק המר ימירנו והיה הוא הוי"ה שמו של הקב"ה המאיר בחודש שבט ועי' מש"כ מורי זללה"ה בס' ייט"פ דזה הרמז בפסוק הקדום. כל אשר יעבור תחת השב"ט. ועי' מש"כ בסה"ק עיר מקלט וז"ל מצאתי בשם הגאון ר' יצחק חיות. כל אשר יעבור תחת השבט העשירי יהי' קודש. ר"ל כל אשר יעבור כל השנה והוא ראוי לעונשים (ח"ו) חמורים תחת השבט עברתו נתן תחת השב"ט. ר"ל הש"ב ט' ימי תשובה העשיר"י הוא יוה"כ. יהי' קודש לה'. וכאלו לא חטא לא יבקר בין טוב לרע. כי זה היום כפור וסליחה. לעושה תשובה שלימה כי ידו פשוטה לקבל שבים שנאמר שוב"ו בנים שובבים. עכ"ל. אף אנו נאמר בס"ד. כל אשר יעבור תחת השב"ט רצונו לומר. תחת אותיות שב"ט אח"ר. כי מי שחטא הי' בחי' בהמה. כמש"כ באוה"ח הקדוש בפ' שמיני. כי אין אדם חוטא אלא אם כן נכנס בו רוח שטות. ואחר שנתיישב בדעתו רוח הוא באנוש. אחר הוא. לא מה שחטא כי נהפוך הוא. לאו"ש אח"ר. לכך תמצא שבט בגי' אי"ש. ואותיות הקודמות. אח"ר. וזה הרמז לסוף ימי התשובת שובבים המר ימירנו באח"ר. והיה הוא ותמורתו יהי' קודש. רמז והיה לשון שמחה בתשובה מאהבה. אז גם תמורתו יהי' קודש ולזה הס"ת של המר" ימירנו" והיה" הוא". אותיות