הליכות אליהו על השולחן ערוך צג

דכתיב בפ' כהונה עיי"ש ויש להאריך בזה אך באשר אינו נוגע כל כך לענין הזה אשר לפנינו הפסקתי באמצע אך הראיתי מה שיש להעיר ולהתלמד במק"א

היוצא מזה שדעת התוס' בשיטת רש"י היא ג"כ כהרמב"ן ותוס' רי"ד הנ"ל דכל היכא דהיא בכלל האיסור מיגו דנאמנת לגבי עצמה נאמנת ג"כ לגבי אחרים וכן משמע ברש"י גיטין ב' ויבמות פ"ז וחולין י"א עיי"ש שכתב רש"י בטעמא דהא דעד אחד נאמן באיסורין משום דילפינן משחיטה ולא פירש דילפינן מנדה וע"כ צ"ל הא דלא פירש דניליף מנדה הוא כמו שכתב הרמב"ן ותוס' רי"ד הנ"ל דמנדה לא מצי למיליף משום דשאני התם דאיכא מיגו דהיא נאמנת לגבי עצמה נאמנת נמי לגבי אחרים

וצריך להבין לשיטת רש"י ודעימיה דהא דעד אחד נאמן באיסורין לא ילפינן מנדה רק משחיטה הוא דילפינן לה וסבירא להו דנשים אינן נאמנות בכל מקום רק היכא דאיכא מיגו דנאמנת לגבי עצמה א"כ האיך נשים נאמנות על השחיטה ואם באמת נאמנות א"כ תהינה נאמנות גם בשארי איסורים, ולכאורא הלא ראית הראשונים חזקה דע"כ נשים נאמנות על השחיטה מהך דריש כל הפסולין דמוקי לה וכולן ששחטו דיעבד דנקט לה לשון דיעבד משום טמאים ולא קאמר דמשום נשים נקיט לה הרי משמע בהדיא דאף נשים נאמנות דאם אחרים רואין אותן הוא מעכב י"ל דלכתחילה לא תשחטנה עי' ריש חולין ולהנך דסבירא להו דאין הנשים נאמנות באיסורין רק היכא דנאמנות לגבי עצמן צ"ל דמשו"ה לא קאמר הגמ' דאיירי אף בקרבן דידה ובשיטה זו י"ל ג"כ דאזיל הסמ"ק הובא בב"י שכתב הנשים שוחטות לעצמן ודקדקו מזה שאין שוחטות לאחרים ודבר תימא הוא אם הן שוחטות לעצמן אמאי לא תשחטנה לאחרים מ"ש לאחרים מלעצמן ועי' בפרישה

ולפי הסברא הנ"ל נכון הדבר מאד כי הסמ"ק יסבור בשיטת הרמב"ן ותוס' רי"ד הנ"ל דנשים אינן נאמנות באיסורין רק היכא דנאמנות על עצמן ועי' בריטב"א כתובות בפ' המדיר שכתב ג"כ לבסוף להוכיח דנשים נאמנות באיסורין הרי נתבאר שיטת רוב הראשונים דכל היכא דע"א נאמן נשים ג"כ נאמנות ואפי' לשיטת החולקים מ"מ היכא דהדבר נוגע גם לדידה אמרינן מיגו דנאמנת על עצמה נאמנת ג"כ לאחרים. ובסברא הזאת יש לקיים ג"כ דברי הר"ן גיטין ודבריו בקידושין שלא יהיו כסותרים זא"ז דהר"ן יחלק בין גוף אחד כמו שהזכרנו למעלה דבגוף אחד היינו אם הענין נוגע לה ולאחרים כשיטת הרמב"ן ותוס' רי"ד הנ"ל ומשו"ה כתב בקידושין דנאמן ע"א אף בדשב"ע היכא דלא אתחזק אבל לא מטעם נאמנות ע"א רק מטעם מיגו דנאמן על עצמו נאמן על אחרים ויליף מאשה בשאר איסורים להנך דסבירא להו דלא מהימנא אף במקום דלא אתחזק איסורא מ"מ היכא דאיכא מיגו נאמנת ה"נ ע"א בדשב"ע היכא דלא אתחזק

ולפ"ז שפיר קמה תמיהת הנוב"י בראש דברינו למה לא תהא האשה נאמנת לאמר לא הבנתי וצריך לאמר כמו שכתב הנוב"י דכיון דאיכא חזקה שהבינה אינה נאמנת נגד החזקה לאמר לא הבנתי וכן נראה מלשון הרשב"א והריטב"א ושאר הפוסקים שהעתקנו בראש דברינו ובדינא דתשובת הגה"מ שאני דהתם ליכא חזקה שהבינה דאף שכל הנשים יודעות דהרי את מקודשת לי הוי לשון קידושין אבל להבחין בין תיבת לי לתיבת לו אין כאן חזקה ובודאי הוי ספק השקול אם הבינה משו"ה סבירא ליה דנאמנת

אך בנידון דידן אשר העלמה רכה בשנים אשר כפי הנראה מכמה אומדנות אין כאן בודאי חזקה שהבינה כאשר הבחורים שהיו שם בשעת מעשה והנער בעצמו אומרים דברים אחדים שהיה ניכר ממנה שלא הרגישו כלל שום דבר וגם הדברים בעצמם מוכיחים כן כי תיכף דרש הנער הטבעת ממנה בחזרה והיא השיבתו לו בלא טענת דברים ואח"כ שאמרו לה שהיה כאן מעשה קידושין בכתה באין הפוגות הרי ניכרים הדברים שמתחילה לא הבינה וגם כבר כתבו האחרונים בכמה תשובות לחלק שכפי הנהוג אצלינו שאין מקדשין אלא תחת החופה ונשי דידן אינן רגילות לראות ולשמוע לשון קידושין רק באופן הנ"ל ובפרט עלמה רכה בשנים כמו בנידון זה ברור הדבר שלית כאן חזקה שהבינה וא"כ נאמנת לאמר לא הבנתי גם הלא איכא כאן מיגו שיכולה לאמר לא קבלתי הטבעת כלל כמו שנבאר למטה מזה גם אין כאן אלא ע"א יש מקום ג"כ לאמר לא הבנתי כמו שנדבר מזה ג"כ לקמן דלא גרע ממכחשת

וכן ראיתי בספרו של הגה"ח מליובאוויטש בספרו צ"צ שהקיל כעין ענין זה וכתב בסי' ק"ז דנאמנת במיגו לומר לא הבנתי גם מאחר שהיא בתולה אף שהיא יותר מי"ג שנה אשר אין החזקה כל כך עצומה ועוד שהיא טרודה בענין השליחות שיש לומר שלא נתנה לבה לפטומי מילין שאמר לה עיי"ש וזהו ממש כדברינו ומכ"ש בנידון דידן שיש להצטרף טעם זה לצירוף טעמים רבים שנבאר למטה עוד בזה גם יש לצרף מה שאמר בטבעת על כלי שאין שמו העיקרי טבעת דמסתמא היא הטבעת שלובשין אותו על האצבע לתכשיט ואף שה"ג בספר שב יעקב כתב בנידון דידיה וז"ל דמסתמא פינגערהוט זה אינו כמו שיש לחייטים פתוח מלמעלה וה"ג בעל חת"ס כתב ע"ז בסי' פ"ה דאילו. הוה פתוח מלמעלה כו' אע"ג דכו"ע קרו ליה פינגפרהוט מ"מ דילמא איהו אסיק שמו טבעת כיון שהוא מסבב האצבע כו' הרי דהחמירו בענין זה מ"מ מכלל דבריהם הלא נראה שאין פשוט הך לישנא וראוי להצטרף לסלק החזקה שהבינה כיון דאין רגילות לקדש בזה ולאו שמיה טבעת כמו שמוכח גופא דעובדא שלא הרגישה שום דבר בעת אמירתו לשון קידושין רק היא בעבודתה טרודה ובלקיחתה מאתו דרך שאלה ועי' בט"ז כאן סי' כ"ז ס"ק א' שכתב וז"ל ואם ידוע לנו בודאי שזו האשה לא הבינה אפי' לשון מקודשת לי ודאי דאין כאן קידושין כלל וכ"ז אין שייך באם מקדש תחת החופה כו' עיי"ש וכן משמע מכל הפוסקים ועיין בדרישה דאם ידוע לנו שלא הבינה אין כאן קידושין ומה לנו ידיעה יותר מזו אשר העדים בעצמם והמקדש בעצמו אומרים שלא הבינה ולא הרגישה

ב) ועכשיו נעתיק עצמינו מה שיש לצדד עוד בהיתר ריבה זאת ע"פ המבואר בשו"ע סי' כ"ח סעי' ד' אם אחר שנתנו לה בתורת פקדון אמר הרי את מקודשת לי בו ושתקה אינו כלום והטעם משום דהוי שתיקה שלאחר מתן מעות ופשוט דה"ה אם הוא לא אמר כנסי לפיקדון רק היא בקשה מאתו בשאלה והוא נתן סתם בודאי נראה דלא גרעה אמירתה מאמירתו ואדרבא הא עדיף טפי לדעת קצת פוסקים

דהנה אמרינן בקידושין דף ט' ההוא גברא דזבין חומרי פתכייתא אמרה ההיא אפתא הב לי כו' אי יהיבנא מקדשת לי אמרה ליה הבא מיהבא אינה מקודשת ועי' בחידושי הרשב"א שכל שהתחילה לבקש בדרך מתנה ואח"כ אמר בלשון שאלה ואיהי השיבה הבא מיהבא או הב גרידא אף שאח"כ אמר הרי את מקודשת לי מ"מ אינה מקודשת דאדיבורא דידה סמיך ואף דהתם לא אמרינן כן אלא היכא דהיא השיבה הב דחזינן לדעתה דאינה מרוצית