הליכות אליהו על השולחן ערוך צב

סימנים דאורייתא הוא דוקא היכא דליכא חזקה כנגדה אבל גבי גט אשה הלא איכא חזקת אשת איש אבל לפי הנ"ל ניחא דגם גבי אבידה נהי דליכא חזקת ממון ממוצא האבידה כמו שכתבו התוס' בכתובות ובב"מ עכ"ז איכא חזקת בעל האבידה דאתיא מכח רוב שהוא נגד האחד הבא לטעון עליו ויש להאריך בזה הרבה ואכ"מ

היוצא מזה דלשיטת הר"ן משמע דבדבר שבערוה לא מהני ע"א אף היכא דלא אתחזק איסורא ולהגה"מ והמהרי"ק פשיטא להו לאידך גיסא דע"א נאמן היכא דלא אתחזק וכן היא שיטת הרב מהרי"ט בתשובה סי' פ"ב וכן מצאתי בשיטה מקובצת כתובות לדף כ"ב בשם שיטה ישנה גם הר"ן בעצמו בקידושין פ' האומר משמע דסבירא ליה דנאמן בלא אתחזק איסורא כנ"ל וצ"ע. בדברי הט"ז סי' ל"ה ס"ק י"ג שכתב בפשיטות ואע"ג דגבי תרומה לא בעינן הוכחה שטתה הכא גבי אישות שאני דהוי דבר שבערוה ואינו פחות משנים ולא זכר כלל דעת כל הנך רבוותא דסבירא להו דאף בדשב"ע ע"א נאמן היכא דלא אתחזק ועל ענין זה ממש כתב זאת הגה"מ כנ"ל

וגם מדברי הר"ן גיטין הנ"ל אין ראיה להחמיר רק היכא דאיקבע איסורא כמו דאיירי שם בהאומר לשלוחו צא וקדש לי כו' דמחמת חזקת שליח עושה שליחותו הוי איקבע איסורא אבל היכא דלא איקבע איסורא י"ל דגם הר"ן מודה דע"א נאמן וסברא כזו מצינו בשארי איסורין בהג"ה רמ"א סי' קכ"ז ואף דשם פ"א נאמן סבירא ליה להר"ן לחלק בדבר שבערוה דכה"ג אין ע"א נאמן ובזה יהיו מיושבים דברי הר"ן שלא יהיה תבריה לגזיזיה בדבריו מקידושין לגיטין שהקשינו למעלה

ולפ"ז בנ"ד לא תהיה מחלוקת כלל בדבר דע"א נאמן אך עדיין יש לברר אם בכל מקום שאיש נאמן באחד באיסורין אם גם אשה נאמנת, והנה הריטב"א כתב בכתובות פ' המדיר בשם יש מדקדקין ובשיטה מקובצת שם בשם יש מפרשים דאשה אינה נאמנת באיסורין אף היכא דליכא חזקה לבד מנדה דהתורה האמינתה וכן כתב הבית שמואל אה"ע סי' ד' ס"ק ס' וז"ל דס"ל דאשה אינה נאמנת אפילו בדבר דאין לו חזקה אלא במלתא דעל"ג כו' אבל רוב הפוסקים חולקים על כלל זה וראש המדברים בזה הוא רבינו הרמב"ם שכתב בהדיא בפ"ה מהל' עדות דבכל מקום שעד אחד נאמן אף אשה נאמנת וכן כתב הרשב"א בתשובה סי' ר"ל וז"ל מה ששאלת מי שהוא מפורסם באחד משאר עבירות כו' אבל באיסורין שאפילו אשה ועבד ושפחה כשירים אפילו מומר לד"א כשר כו' הרי דעתו דאשה נאמנת בכל האיסורים וכן סתם הרמ"א בירד סי' קכ"ז דאשה נאמנת באיסורים כמו ע"א וכן כתב הר"ן בחידושיו לחולין י"א דאפילו אשה ועבד ושאר פסולין כשרין בשאר איסורין והאריך בראיות והוא בהדיא דלא כמו שרצה הב"ש להעמיס בדעתו ז"ל

ולבד זה נראה דהכא כמו בנ"ד כו"ע יודו דהאשה נאמנת ע"פ מה שכתב הרמב"ן דאי אפשר למיליף הא דעד אחד נאמן באיסורין מנדה דשאני התם מתוך שנאמנת על עצמה נאמנת על בעלה וכן כתב סברא זאת התוספת רי"ד בקידושין פ' האומר וז"ל דאע"ג דאשה נאמנת לומר לבעלה טהורה אני משום דאיכא חזקה דאינה מקלקלת את עצמה אבל מ"מ איצטריך ליה לאביי למימר כו' עיי"ש וכן הזכיר סברא זאת הר"ן בשם הרמב"ן פ' התקבל הנ"ל וז"ל וכ"ש הכא שהקרובות נאמנות מתוך שהן נאמנות לקלקל את עצמן שנשאות לאחרים כו' ואף הר"ן דפליג שם על הרמב"ן י"ל דגם הוא לא פליג אלא אם נאמנות על אחרים אבל בחד גופא מודה להרמב"ן שאמר סברא זאת דכיון דנאמנת על עצמה ממילא מותרת גם לאחרים מטעם נאמנות באיסורין ועיין בכתובות כ"ב באומרת ברי לי ובשיטה מקובצת שם

ובסברא זאת יש ליישב דברי רש"י חגיגה י"ד ע"ב שאלו את בן זומא בתולה שעיברה מהו לכה"ג ופירש"י והיא אומרת שנמצאו לה בתולים ובתולה אני וכתבו התוס' וקשה לר"י דהא בפ"ק דכתובות היתה מעוברת כו' לא מפיה אנו חיין כו' ושמא כאן דאף היא בכלל האיסור כו' עיי"ש ולכאורא הדברים תמוהין מאד דהלא התם במעוברת ובמדברת ג"כ נוגע לדידה וכבר עמדו בזה להתקשות הגאונים בעלי טורי אבן והשעה"מ בפ' י"ז מהל' איסורי ביאה עיי"ש ויש לפרש דברי התוס' הנ"ל ע"פ דברי הר"א ממיץ שהובא בתוספת סוף מס' נדרים צ' ע"ב על מתניתין האומרת טמאה אני לך כו' מ"ש מהאומר קדשתיך כו' דאמרינן שויא אנפשיה חתיכה דאיסורא ותי' הרב ר"א ממיץ דלא מצינו זונה שהיא אסורה לכהן דודאי הוא מוזהר עליה והיא אינה מוזהרת עליו והקשו התוס' מהא דאמרינן פ' יש מותרות דדרשין מלא יקח לא יקחו דכל היכא שהוא מוזהר עליה היא ג"כ מוזהרת עליו רק לא הוזהרו כשירות להנשא לפסולים וכבר דשו בזה רבים וכן אנכי הארכתי במק"א

אבל מה שנראה לי עתה לאמר בזה וימצא בזה מקום ישוב גם לדברי התוס' בחגיגה הנ"ל ע"פ מה שכתב הנוב"י מה"ק סי' ע' ובמה"ת סי' כ"ד לתרץ דברי הרא"מ הנ"ל דלא דרשינן הך דהוא דלא יקח לא יקחו דכל היכא דהוא מוזהר היא מוזהרת רק על הנך דכתיב בפ' כהנים אבל הנך פסולים דנפקי מקרא אחרינא שלא מפ' כהנים לא נתרבו כלל מלא יקח לא יקחו ובהנך איסורים אף אם הוא מוזהר היא אינה מוזהרת והרא"מ ז"ל יסבור דכל באונס לא מיקרי זונה ואינה אסורה אלא משום לאו דהוטמאה ומשו"ה אף דהוא מוזהר היא אינה מוזהרת, ולפ"ז י"ל דיסברו התוס' בחגיגה כשיטת הרמב"ן דבאונס גם מפסולים לא מיקרי זונה והאיסור הוא רק משום דוכי תהיה לאיש זר דלא כבעל המאור והה"מ בפי"ח מהל' איסורי ביאה שכתבו דלכו"ע מיקרי זונה או דיסברו התוס' כשיטתם ביבמות דף ס"ט לחד תירוצא שם דנבעלת לממזר ולנתין אין איסורה אלא משום דוכי תהיה לאיש זר גם יסברו כשיטת הרא"מ דכל היכא דהאיסור אינו כתוב בפ' כהנים היא אינה מוזהרת ואינה בכלל האיסור א"כ שפיר כתבו התוס' לחלק בין בעולה לכה"ג דהאיסור הוא בפ' כהנים א"כ ממילא כל היכא דהוא מוזהר היא מוזהרת מלא יקח לא יקחו א"כ היא בכלל האיסור משא"כ בכתובות בההיא דהיתה מעוברת או מדברת דחשש האיסור הוא שמא נבעלה לנתין או לממזר דאין איסורם אלא משום דוכי תהיה לאיש זר דאינו כתוב בפרשת כהנים אינו בכלל הנך דאתרבו מלא יקח לא יקחו ואף דהוא מוזהר היא אינה מוזהרת ומשו"ה שם היא אינה בכלל האיסור

וזהו נכון ואפשר להאמר בכונת דברי התוס' התמוהים מאד לכאורא ואי דיקשה לכאורא אף בהנך דאין איסורם בפרשת כהונה אכתי תיקשי תעשה חללה מביאה ראשונה שתנשא לכהן ואח"כ תהיה ג"כ אסורה באיסור חללה דהוא ודאי מאיסורים דפרשת כהונה שהיא ג"כ מוזהרת וא"כ לא הרוחנו כלום בזה שחילקנו בין האיסור דהכל יהיה הולך אל מקום אחד אחר שתעשה חללה מביאת איסור י"ל ע"פ מה דנסתפק הגר"א בסי' ו' ס"ק כ"ג ורצה לאמר דלא נעשית חללה כ"א מהאיסורים