הליכות אליהו על השולחן ערוך פח

ובשיטה זו אזיל ג"כ הסמ"ק הובא בב"י שכתב דהנשים שוחטות לעצמן משמע שאין שוחטות לאחרים ודבר תימא הוא אם שוחטות הן לעצמן אמאי לא תשחטינה לאחרים מ"ש לעצמן מלאחרים ועי' בפרישה ולפי הנ"ל הדבר נכון כי י"ל דהסמ"ק יסבור כשיטת רש"י והרמב"ן והתוס' רי"ד דנשים אינן נאמנות רק היכא דהעדות נוגעה לעצמה הרי נתבאר שיטת רוב הראשונים דכל היכא דע"א נאמן נשים ג"כ נאמנות ואפי' לשיטת החולקים מ"מ היכא דהדבר נוגע לדידה אמרינן מיגו דנאמנת על עצמה נאמנת ג"כ על אחרים

ובזה יש לקיים דברי הר"ן דקידושין ודברי הר"ן דגיטין פ' האומר התקבל שהזכרתי למעלה שלא יהיו סותרים זא"ז דאף דאין ע"א נאמן בדבר שבערוה היכא דלא אתחזק מ"מ היכא דהוא ענין אחד לעצמה ולאחרים נאמן וכסברת הרמב"ן ותוס' רי"ד הנ"ל וצ"ע ושפיר קמה סברת הנוב"י דלכו"ע היה להאשה להיות נאמנת לאמר לא הבנתי דהלא לא אתחזק איסורא וצ"ל הסברא דכיון דאיכא חזקה שמבינה אינה נאמנת לאמר לא הבנתי ומיקרי זאת ג"כ נגד חזקה ועי' בנוב"י שם אבל אם ליכא חזקה שהבינה בודאי נאמנת לאמר לא הבנתי וא"כ הכא בנ"ד יש להצטרף גם דבריה שלא הבינה כיון שלא קדשה כדרך המקדשים גם אמר בטבעת במקום במטבע גם כיון שדרך לקדש בטבעת יש להאמינה שלא הרגישה עד לבסוף ומכש"כ כפי שבא בדברי מעלתו בשאלה שהיתה טרודה ובהולה

נקטינן מכל מה שכתבנו למעלה שהבתולה הזאת חנה בת יעקב שריא לעלמא מחשש קידושין הנ"ל ואין כאן אפילו דררא דחששא לכל הפוסקים כמו שביררנו למעלה דהרי כל זמן שאחז ידו בידה לא היתה כאן נתינה וקבלה כלל ואח"כ בשעה שנפל בחיקה הרי להרמ"ה לא מהני אפילו בשתיקה ומכש"כ שמהני נעירתה מחיקה אפילו אם היה לאחר כ"ד וכמ"ש מהגהמ"ר הנ"ל, ואי משום דנפל בד' אמות שלה הלא החצר היה אינו של שניהם דליכא ביה תקנת ד' אמות וגם קרוב לה לא שייך הכא ומכש"כ דצוחה מתחילה וביותר דלדברי העד שני לא נפל בחיקה כלל והוי בזה העד ראשון מוכחש מהעד שני גם לא ראו הנתינה כלל לא מתחילה ולא אח"כ ואפי' לפי המבואר בדברי העד שלמה איצקאוויץ שנפל המטבע על הארץ סתמא כפירושו שלא ידע אם המטבע היתה של הבליעל המקדש וא"כ אין כאן עדים כלל כמו שביררתי הכל למעלה. ובאמת אין הענין סובל אריכות כלל עכ"ז מחמת כבוד מעל' ומחמת חומר הענין שוטטתי בארבע פנות לברר היתירה מכל צד ומטעם זה קצרתי בפלפולים גם מחמת דוחק העת. ואו"ש וברכה ישלח ה' לעמו הרוחה ויסיר מהם יגון ואנחה כאשר לא יגרע תפלה ושיחה המצפה לישועת ה'. סימן יג

מה שהעליתי בעיוני לפום רהיטא בעסק לעז קידושין שיצא בפה על ריבה אחת וצידדתי כמה צדדים והעליתי להתיר והנני לרשום הדברים בכתב אמת למען לבוא על החותמת לזכרון קיימת

עובדא הכי הוה יצא קול לעז על נער אחד בן דוד חייט שקידש נערה אחת ואחרי החקירה והדרישה אמר הנער שהכי הוה עובדא הנערה הזאת רגילה לשאל ממנו טבעת החייטים שקורין "נאפיארשטיק" לתפירתה ובפעם הזאת באה ג"כ הנערה אליו ואמרה תן לי הטבעת שלך על שעה מעוטה לתפירה ואמר לה הלא הטבעת שלי גדול יהיה מאצבעך ואמרה לא כן טוב הוא למדת אצבעותי ואמר הראה לי אצבעך והתחיל לתן הטבעת על אצבעה אמר בדרך שחוק הוו עדים הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל וניכר היה שהיא לא הרגישה דבר ולא ידעה כלום מאמירתו והלכה לעשות מלאכתה וכעבור חצי שעה הלך לביתה וקיבל הטבעת בחזרה באשר גם הוא לא היתה כונתו לשום דבר, הנערה אומרת כי בקשה לשאל ממנו הטבעת של חייטים והוא נתן על אצבעה כנ"ל למוד אם יהיה טוב ואמר איזה דבר אך היא לא שמעה ולא הרגישה מה הוא אומר כי היא עוד רכה בשנים לא הגיעה לשלש עשרה שנה ולא ידעה מאי קאמר עד אחרי עבור איזה שעה אחר שכבר קיבל הנער הטבעת בחזרה התחילו לשחוק ממנה שקידשה הנער אז התחילה לבכות והיתה בוכה כיום אחד מאין הפוגות והיו בעת מעשה שני בחורים עוסקים במלאכתם מלאכת התפירה ואחרי האיום באליו"ע ואחרי החקירה והדרישה אמר הבחור ז... כי תיכף שאמר הנער הוו עדים ראה איך שנתן הנער ידו על ידה ואמר הרי את מקודשת לי כו' והנערה פנתה עורף והלכה לה טרם שגמר לאמר כל המאמר ואינו יודע אם טרם שאמר לו כבר פנתה עורף או אח"כ אך הנער אמר דבריו בהחפזה וכאשר גמר אומר כבר היתה אצל הפתח וגוף הטבעת לא ראה לא אצל הנער אם לקחו בידו לתן לה ולא אצל הנערה אם לקחה מאתו אך שמע בעת שבקשה לשאל מאתו הטבעת וראה שנתן ידו על ידה ורק דרך השערה מסתמא נתן לה הטבעת אבל גוף הטבעת לא ראה לא מתחילה ולא בסוף אצל הנערה והבחור השני אמר כי הוא ישב מעבר השני להשולחן ופניו מצודדים אל הכותל ולא היה יכול לראות גוף המעשה רק שמע ג"כ בקשת הנערה לשאל הטבעת של חייטים ואמירתו אתם עדים הרי את כו' אבל לא ראה דבר כי היו פניו מצודדים באופן שלא היה יכול לראות והנערה לא הביאה סימנים רק היא קרובה לשלש עשרה שנים

והנה התירא של העלמה הזאת יפרד והיה לארבעה ראשים שהם חמשה א) מצד שאמרה הנערה וכן מוכיחים הדברים שלא הבינה אמירת הקידושין ב) מצד שהיא אמרה מתחילה להשאיל לה הטבעת ועל דעת זו הוא התחיל לתן על אצבעה ג) מחמת שלא היה רק עד אחד וגם הנער המקדש אמר שלא היה רק דרך שחוק ד) מחמת שגם העד הזה לא ראה גוף הנתינה ה) אם יש להצטרף הא שלא הביאה הנערה סימנים

ואתחיל בע"ה לדון על כל פרט ואתחיל מעין הפתיחה בהא שאומרת הנערה שלא הבינה הנה אי' בשו"ע סי' כ"ז נתן לה בפני שנים ואמר הרי את מקודשת לי בזה וה"ה אם כו' וכן בכל לשון שמשמעותו לשון קידושין בודאי ובלבד שהיא תבין שהוא לשון קידושין והנה מפשטות דברי המחבר משמע דקאי הך ובלבד על כל דברי הסעיף וכן כתב הבית שמואל ומשמע אפי' אם אמר לה הרי את מקודשת כו' צריך לידע שהיא מבינה כו' אך הח"מ כתב ואם אמר לה לשון שכל הנשים יודעות באותו לשון כגון הרי את מקודשת והיא אומרת שלא הבינה כו' אינה נאמנת כו' עי"ש

ודברי החלקת מחוקק אלה המה דברי הב"י שכתב וז"ל וכתב הר"ן כו' וכן כתב הה"מ בפ"ג וז"ל ודע שאלו לשונות מועילים כו' ואם אומרת שאינה מכרת בהם כיון שלא אמר לה לשון קידושין שכל הנשים יודעות ומכירות כו' אינה מקודשת כו' וכן העלה הרשב"א עכ"ל כו' והא ודאי דלא קאי אאומר הרי את מקודשת דהא ודאי כ"ע ידעו דהא לשון קידושין ואי אמרה דלא ידעה לא מהימנא עכ"ל ב"י והב"ח השיג עליו דאף בלשון הרי את מקודשת אם אמרה דלא ידעה מהימנא והא שכתב הה"מ כיון שלא א"ל לשון קידושין שכל הנשים יודעות ומכירות כו' לא כתב כן אלא משום דאורחא דמילתא הכי הוה שהנשים