הליכות אליהו על השולחן ערוך פז

אף דבכ"מ אמרינן מודה בקנס פטור מ"מ בכה"ג מהני הודאתו וא"כ ה"ה הכא י"ל דאף בקידושין לא מהני הודאה מ"מ היכא דאיכא רגל"ד מהני. אבל העיקר נ"ל לאמר דגם התשב"ץ איירי באופן דאח"כ ראה גם העד השני החפץ שלו בידה ומודית שקבלה לשם קידושין וגם המקדש אומר כן ועומדים גם כעת בדעתם הראשונה לקידושין ובכה"ג ברור דהוי מקודשת בודאי אף דלא ראו המסירה דהלא בגוף הטבעת אם היא שלו או שלה ברור דמהני הודאת האשה דהלא בממון הודאת בע"ד כמאה עדים דמיא וא"כ כיון שמודית לפני עדים שהדבר הזה קבלה לשם קידושין וגם הוא אומר כן ועומדים בדעתם ברור דהוי כמקדש בעדים דהרי לא גרע דבריהם בזה מהיה מדבר עמה על עסקי קידושין דלא בעי אמירה כלל ומכש"כ בעובדא דהתשב"ץ דהוזמנו לשם קידושין וא"כ דאוחזת בידה והוא והיא מודים דהיו מתחילה של המקדש ומקבלת לשם קידושין דהוי קידושין ודאים כיון ששניהם אומרים כך והוא נתן לה מתחילה לשם קידושין (ולקמן נדבר מזה באריכות דלא הוה גם כטלי קידושיך מע"ג קרקע גם על דברת הנוב"י במה"ק סי' ס' ובמה"ת סי' ע"ג דפסק בע"א הוי המעות מתנה דלפי דבריו לכאורא נסתרו דברי לזאת מוכרח אנכי להאריך בדבריו ואביאם למטה) וכן דייק לשון התשב"ץ וכיון שהדברים ברורים שקיבלה הקידושין אף שלא ראו הקידושין דמהיכן הדברים ברורים כיון שלא ראו וכן כתב עוד כיון שהדבר אמת מהיכן ידוע האמת אע"כ דאיירי שאח"כ ראו שניהם החפץ תחת ידה ובכה"ג הוא דהוי מקודשת אף לשיטת הרשב"א אבל לית מאן דפליג היכא דלא הוה אומדנא דמוכח כלל כגון דלא הוזמנו לשם קידושין ולא ראו נתינת המטבע בודאי אין כאן דין מקדש בעדים כלל אף דשניהם מודים דנתן לה דהעדים לא יוכלו להעיד על דבר המוכיח דאפשר כיון מתחילה אלא לצערה ולביישה אבל לא נתן לה דבר וא"כ פשוט דלית מאן דיפקפק לחוש בדבר לקידושין ולפי דברי הגב"ע לא ראו העדים כלל החצי רו"כ רק אשת בעה"ב מצאה אחר זמן על הארץ גם לא ראו מתחילה המטבע בידו

ומה שלא שמע העד ה' שלמה איצקאוויץ רק תיבת מקודשת לי יש להאריך בזה הרבה אם הא שחסרה מלת הרי את הוי כידים שאינם מוכיחות או לגבי דידה לא בעינן ידים מוכיחות מפני שאין דרך אשה לקבל קידושין לחברתה ובמקום אחר הארכתי בזה ועי' באבני מלואים סי' כ"ז ס"ק י' ובחת"ס אה"ע סי' פ' עיי"ש דהסכימו האחרונים הנ"ל דגם במתקדשת בעינן ידים מוכיחות

עוד יש להעיר בזה מה דלא התחילה לצעוק כ"א אחר גמרו כדת משה וישראל אם הוי לאחר כ"ד דבאמירת הרי את מקודשת לי נגמר מעשה הקידושין או כיון דאמירת כדת משה וישראל הוי משום אדעתא דרבנן מקדש והוא תנאי בקידושין א"כ הוי הכל כמו דיבור שלם ומיקרי תוך כ"ד דבגב"ע לא הוזכר בפרטיות איך היה המעשה אך מבואר בגב"ע דהאשה אמרה שלא הבינה מתחילה עד לבסוף דהרגישה דברים ששמעה מחברותיה הנשואות

וכבר הארכתי בזה בתשובה אחת בעובדא חדא שהיה בפ"ק לעז קידושין והארכתי לעיין בהך ענינא אם אשה נאמנת לאמר לא הבנתי ואעתיק בזה אפס קצהו דכבר עמד בזה הגאון בעל נוב"י ח"א סי' כ' דאמאי לא תהא נאמנת האשה לאמר לא הבנתי הלא בכל מקום דלא אתחזק איסורא נאמן ע"א אף בדבר שבערוה וא"כ אמאי לא תהא האשה נאמנת בזה

אך לכאורא הדבר תלוי באשלי רברבי אם ע"א נאמן בדשב"ע בלא אתחזק איסורא והנה המהרי"ק בתשובה שורש ע"ב כתב להדיא דע"א נאמן וז"ל וכן הדעת מכרעת דל"א אין דבר שבערוה פחות משנים אלא דוקא היכא בשעה שהוא מעיד עליו ע"א להתירו הוא בחזקת איסור ועוד כיון דגמרי' דבר דבר מממון ומה התם להוציא ממון מחזקת כו' וכן הוא בהגה"מ בתשובה לה' אישות סי' ג' דבמקום דלא אתחזק איסורא ע"א נאמן אף בדבר שבערוה, וכן כתב הר"ן קידושין פ' האומר על הא דאמרינן שם בגמ' ס"ד קדשתי את בתי ואיני יודע למי ובא אחד ואמר אני קדשתיה דנאמן ואף דאין דבר שבערוה פחות משנים שאני הכא דלא אתחזק איסורא והא שהר"ן עצמו סותר דבריו בגיטין פ' התקבל כבר האריכו בזה המפרשים ואנכי הארכתי ג"כ הנ"ל בתשובה והעליתי דגם מדברי הר"ן הללו אין ראיה רק היכא דאי קבע איסורא וגם בש"מ כתובות פ' האשה שנתארמלה דף כ"ב כתב להדיא דהיכא דלא אתחזק איסורא אף בדבר שבערוה נאמן ע"א וכן דעת המהרי"ט בתשובה

אך עדיין יש לברר בכל מקום שאיש נאמן באיסורין אם גם אשה נאמנת והנה הרשב"א כתב בכתובות פ' המדיר ובש"מ שם בשם יש מפרשים דאשה אינה נאמנת באיסורין לבד מנדה דהתורה האמינתה וכ"כ הבית שמואל אה"ע סי' ד' בשיטת הר"ן דאשה אינה נאמנת באיסורין אף היכא דליכא חזקה אבל הרבה פוסקים חולקים על כלל זה וראש המדברים הוא רבינו הרמב"ם שכתב בפ"ה מהל' עדות דבכ"מ דע"א נאמן אף אשה נאמנת וכן כתב הרשב"א בתשובה סי' ר"ל מה ששאלת מי שהוא מפורסם באחד משאר עבירות כו' אבל באיסורין שאפי' אשה ועבד ושפחה כשרים אפי' מומר לד"א כשר כו' הרי דעתו דאשה נאמנת באיסורים וכן כתב הר"ן בחידושיו חולין י"א דאפי' אשה ועבד ושאר פסולין כשרין בשאר איסורין והאריך בראיות דלא כמו שכתב הב"ש בשמו

ולבד זה נראה דהכא כ"ע מודו דאף אשה נאמנת כמ"ש הרמב"ן דאי אפשר למילף עד אחד נאמן באיסורין מנדה דשאני התם מתוך שנאמנת על עצמה נאמנת על בעלה וכן כתבו התוספת רי"ד בקידושין פ' האומר דאע"ג דאשה נאמנת לומר לבעלה טהורה אני משום דחזקה דאינה מקלקלה את עצמה אבל מ"מ אצטריך ליה לאביי למימר כו' עיי"ש וכן כתב הר"ן בשם הרמב"ן פ' התקבל המובא למעלה וז"ל וכ"ש הכא שהקרובות נאמנות מתוך שהן נאמנות לקלקל את עצמן שנשאות לאחרים ואף הר"ן י"ל דלא פליג אלא אם נאמנת על אחרים אבל בחד גופא י"א דמודה להרמב"ן בסברא זאת דאמרינן דנאמנת על עצמה וממילא מותרת לאחרים מטעם נאמנות באיסורין ועי' בכתובות כ"ב באומרת ברי לי עיי"ש ובשיטה מקובצת ע"ז ובסברא זאת הארכתי ליישב דברי רש"י חגיגה י"ד פ"ב ואכמ"ל

וכן משמע מרש"י גיטין ב' ויבמות פ"ח וחולין י"א עיי"ש שכתב בטעמא דעד אחד נאמן באיסורים דילפינן משחיטה ויש להבין למה לא פי' דילפינן מנדה וע"כ ס"ל לרש"י כמ"ש הרמב"ן ותוס' רי"ד הנ"ל דמנדה לא מצי למילף משום דשא"ה מיגו דנאמנת לגבי עצמה נאמנת לגבי אחרים, וצריך להבין לשיטת רש"י דס"ל כנ"ל דהא דע"א דנאמן באיסורין לא נוכל למילף מנדה ולא ילפינן רק משחיטה א"כ ס"ל דנשים אינן נאמנות רק היכא דאיכא מיגו דנאמנת על עצמה א"כ האיך נשים נאמנות על השחיטה ואם באמת נאמנת א"כ יהיו נאמנות גם בשאר איסורין ולכאורא הלא ראית הראשונים חזקה דנשים נאמנות על השחיטה מהך דכל הפסולין דוכולן ששחטו קתני דיעבד משום טמאים ולא משני משום נשים א"כ משמע דאף נשים נאמנות וצ"ל דהתם איירי בקרבן דידה.