הליכות אליהו על השולחן ערוך פו

מגמ' מפורשת קידושין נ"ב ההיא אתתא דקא משיא מיא כו' אתא ההוא גברא שדה לה כו' אלמא דהוה קידושין בכה"ג דכיון דאמר בשעת זריקה לא בעינן הוכחה דידה עיי"ש

אך באמת יש לדחות ראיה זאת דהגמ' כאן לא נחית לפרש גופא דעובדא היכי הוה לבד הריעותא דגזל וכעין זה כ' הריטב"א קידושין נ"ב וז"ל ואיכא למידק מהא דתניא התקדשי לי בפקדון שיש לי תחת ידך כו' אם נשתייר בו שו"פ מקודשת בתוס' כו' אבל הנכון דהתם בדאמרה הן והא דלא פירשה משום דהתם לא אתא לאשמעינן דינא דשתיקה וריצוי כו' עיי"ש וא"כ ה"נ לא בדינא דשתיקה וריצוי איירי ומי עדיפא הך עובדא ממתניתין מפורשת ספק קרוב לה כו' אע"כ דממילא ידעינן דאיירי בריצוי דידה וה"נ כן הוא ולא צריך לפרושי וכן צ"ל במה שכ' הב"ש סי' כ"ח ס"ק ג' דאיירי בהודיע לה שהוא גזל ובגמ' לא הוזכר מזה אע"כ דהגמ' לא נחית לפרושי כאן גופא דעובדא היכי הוה בפרטיות וכן הכריע כהרמ"ה הרש"ך הובא דעתו בת' מהרי"ט ח' אה"ע סי' מ"ג דלא מהני שתיקתה רק היכא דמתחילה הוי הנתינה והקבלה לשם קידושין כמו ההיא דציפתא או ההיא דכנסי סלע כו' דאיירי בדשדיך וכן הסכים בת' מהר"ם פדואה וכן הסכים הגר"א עיי"ש הכרעתו מגיטין ע"ח דפריך הגמ' מחוב לגט הלא שא"ה דנתרצה אע"כ דגם גבי קידושין בעינן שתאמר זרוק לי קידושי או כה"ג וכן הוא בת' הריב"ש הובא בט"ז אה"ע סי' למ"ד ובח"מ סי' כ"ח שכ' וז"ל דמדפשטה ידה וקבלה הוי הוכחה דנתרצתה הרי דס"ל דבעינן הוכחה ובלא הוכחה אינה מקודשת ועי' בח"מ סי' כ"ח ס"ק י"ב ובסי' מ"ב ס"ק ב' דלא חילק בין נתן בידה בין זרק לתוך חיקה דבכל גונא כל היכא דלא היה ממנה מעשה מוכיח דנתרצתה לקידושין לא מהני להרמ"ה וא"כ פשוט בנ"ד דלקח ידה בחזקה שלא מדעתה לזאת אפילו אם נפל לתוך חיקה ולא ניערה בגדיה בתוך כ"ד אינה מקודשת

ואפי' לשיטת הגהמ"ר שהובא ברמ"א סי' מ"ב שפליג לכאורא על הרמ"ה מ"מ בנ"ד אין כאן חשש כלל דהנה באמת י"ל דגם הגה"מ לא פליג על הרמ"ה ולא קאמר רק בעובדא דידיה דאיירי בשדיך כמ"ש שם הואיל ודיבר מתחילה על עסקי קידושין ובשדיך הלא י"ל דאף הרמ"ה מודה כמ"ש למעלה בשם מהרש"ח גם י"ל דאיירי דעבדה מעשה מוכיח על ריצוי וכן כתב בהגהת ביאורי הגר"א סי' מ"ב עיי"ש

אבל אף אם נאמר דהגה"מ פליג על גוף הסברא של הרמ"ה מ"מ בנ"ד אין כאן חשש דכיון שצעקה מתחילה מה אתה עושה ואח"כ נפל לחיקה בודאי לית מינן דפליג ועוד דכיון דלא עשתה מעשה מוכיח על ריצוי והיתה בשב ואל תעשה כ' האחרונים דהוה כמו שתיקה לאחר מתן מעות וכמו בנ"ד כיון דמתחילה לקח ידה בחזקה וא"כ אין לדון על תחילת המעשה רק על המעשה דלאחר כך והוי כמו שתיקה דלאחר מתן מעות ובזה כתב הגהמ"ר סוף קידושין סי' תקל"א דגם אם צוחה לאחר כדי דיבור אמרינן איגלי מלתא למפרע עיי"ש וז"ל רק כשאמר הוו עלי עדים אמרתי לה השליכו והשליכה כו' דהוי שתיקה דלאחר מתן מעות ועוד הוכיח סופה על תחילתה ואמר פ"ב דחולין ופ' י"נ דכו"ע מודו היכא דאיכא למתלי באמתלא מוכחת אמרינן הוכיח סופה על תחילתה עיי"ש הרי דמשמע בהדיא דהמעשה היתה אחר כ"ד מדאמר לה העד להשליך ואח"כ השליכה ועוד מדקרי לה שתיקה דלאחר מתן מעות משמע דהיתה שתיקה איזה זמן דאם השליכה בתוך כ"ד מה זו שתיקה

גם הראיה שהביא מחולין ומי"נ דאמרינן הוכיח סופה על תחילתה הוא אף לאחר כ"ד ומכש"כ בנ"ד דגם קודם שנפל לתוך חיקה צעקה וגם אח"כ ניערה בגדיה אפילו אם היה לאחר כ"ד פשוט דאין כאן חששא גם יש להתיר בנ"ד מחמת דלא ראו העדים אם נתן לה איזה דבר

והנה בהג"ה רמ"א סי' מ"ב והוא מתשובות הרשב"א סי' ש"פ דבעינן שיראו העדים הנתינה ממש פשוט דאין כאן חשש כלל אבל אף לשיטת הגהמ"ר שהובא בב"ש דאף בידיעה בלא ראיה מהני מ"מ הרי כבר כ' התומים סי' צ' דידיעה ברורה בעינן דהיינו שיהיה אומדנא המוכיח דמהני גבי עדות נפשות ועי' בשבועות בתוס' דף ל"ד ע"א ד"ה דאי

וכ"כ הנוב"י במה"ק סי' נ"ח שכ' וז"ל אפ"ה אין זה ענין לנ"ד דשם ראו שזרק לה הקידושין למקום זה רק שמסופקים בהמקום והוי כזורק לחצירה ומסופקים אם החצר שלה אבל בנ"ד לא ראו שום דבר ואין כאן ראית קידושין כלל כו' עיי"ש וכ"כ במה"ת סי' ע"ה וז"ל הראש הששי דכיון שלא ראו נתינת הזיבצינער אף לדברי מרדכי שהביא הב"ש ולע"ד דהיינו דוקא בחפץ שניכר לעדים בט"ע שהחפץ שבידה עתה הוא החפץ שהזכיר המקדש אבל זה שקידשה במטבע מה בכך כו' אף שעתה היא מודית שקיבלתו מהמקדש מ"מ כיון שלא היה ידוע להעד בשעת מעשה מיקרי מקדש ובלא עדים וכן כתב בנוב"י שיבת ציון סי' ס"ט וז"ל ואפי' לדעת המרדכי שהביא הב"ש דגם בקידושין מהני ידיעה בלא ראיה מ"מ בנ"ד גם ידיעה ליכא דשמא בא לידה בתורת שאלה כו' עיי"ש הרי דלכל הני רבוותא אף הגהמ"ר אינו מחמיר רק באופן שראו אח"כ חפץ שלו בידה

אלא שצ"ע דברי תשב"ץ ח"ג תשובה פ"ב במעשה שהיה כו' היא מקודשת גמורה ואע"פ שע"א אמר שאמת היו הדברים שלענין קידושין נכנסו שניהם ולזה הזמינום אלא שלא ראה מסירת הקידושין לידה עדות זו אינה מבטלת הקידושין שכיון שנתקדשה באותו מעמד והאיש והאשה שניהם מודים בדבר וע"א אומר שראה המסירה אף שעד הב' לא ראה שכיון שא"צ לאמר בקידושין אתם עדי כיון שהדבר אמת שקיבלה כו' מקודשת כיון שהדברים ברורים שקיבלה אף שלא ראו וכ"ש שאחד ראה ועוד שהרי להסמ"ג צריך בקידושין בע"א גט ואפי' להמקילין מ"מ מודו בכה"ג דאחד ראה כו' הרי מוכח מדבריו להדיא דלא בעינן כלל שיראו העדים הנתינה כמ"ש אף שלא ראו כו'

, אלא שדברי התשב"ץ תמוהים בלא"ה שכתב שכיון שנתקדשה והאיש והאשה שניהם מודים בדבר מאי מהני הודאתם כיון דילפינן דבר דבר מממון וע"פ שנים עדים יקום דבר והיה מקום לאמר עפמ"ש הרמ"א בסי' מ"ה סעי' א' בהג"ה ויש מחמירין אם שלא בעדים אף שלא היו עדים על הנתינה לידה וע"ש בב"ש ס"ק י"א וי"ב ובח"מ דהוי מחמת רגלים לדבר דחזקה שליח עושה שליחותו וא"כ י"ל דגם התשב"ץ מחמת רגלים לדבר אתי עלה אבל באמת אין הנידון דומה דשם כיון דיש עדים דשלח לה סבלונות אמרינן דחזקה שליח עושה שליחותו אבל הכא מאי חזקה יש כאן ואי מחמת דהוזמנו מתחילה לשם קידושין נאמר הן הן עדי יחוד וכסברת הגהמ"ר סי' תקל"א דהלא כ' התשב"ץ שם דהעד לא ראה משום דלא היו הקידושין הגונים בעיניו ולא יהיו א"כ אפ"ל דלא היו כאן קידושין כלל גם מה מהני הודאת בע"ד בזה

והיה מקום לאמר עפמ"ש הש"מ ב"ק סוף פ"ג בשור שהיה רץ אחר חבירו דבכה"ג מהני הודאת בע"ד