הליכות אליהו על השולחן ערוך פה

מדעתה והיא כשמעה ממנו לשון הקידושין צעקה וזרקה לארץ את אשר נתן לה א"כ אין כאן חשש וסרך קידושין כלל דהרי לפי דברי העדים שאחז ידו בידה בחזקה ואמר לה ובעת שלקח ידו מידה בעת שהיתה עוד ידה פתוחה נפל לארץ וא"כ אין כאן קבלה כלל כל זמן ששניהם אדוקים בהחפץ וכן כתב מהרי"ט בתשובה ח' אה"ע סי' ל"ח שכתב וז"ל לענינו דעד שלא סילק ידו לא מיקרי נתינה כדאמרינן בהזורק לענין גט ומשיחה בידו כל שיכול לנתקו אצלו לא מיקרי נתינה כו' עיי"ש מה שהאריך לענין אשר איירי שם

ואף שדברי מהרי"ט האלה תמוהים מה שהביא ראיה מגיטין לקנין דהרי בב"מ ז' אמרינן אמר רב משרשי' ש"מ האי סודרא דתפיס כו' ומ"ש מגט דאמר רב חסדא גט בידה ומשיחה בידו אם יכול לנתקו כו' התם כריתות בעינן וליכא הכא נתינה כו' הרי בהדיא דמחלק הגמ' שאפי' דלענין גט אינו מועיל לענין קנין הוה נתינה ומצאתי להגאון בת' רע"א שהקשה על מהרי"ט הנ"ל מדברי התוס' כתובות למ"ד ע"ב ד"ה, ואי כו' שכ' מדעתם לחלק בין גט לקנין עיי"ש והקשה הגאון הנ"ל כי דברי התוס' תמוהים ג"כ לכאורא דלמה לא הביאו גמ' מפורשת ב"מ ז' הנ"ל ולמה הכריעו זאת מדעתם ועי' בג' הש"ס שם בכתובות

ונ"ל לתרץ דברי התוס' דהנה אי' בשו"ע חו"מ סי' קצ"ה לענין ק"ס דבעי' ג' אצבעות שכ' המחבר בסעי' ד' דאף אם לא אחז בידו ג' אצבעות קנה כיון דיכול לנתק אצלו ולהביא ג' אצבעות עיי"ש וכן כתב הרמב"ם פי"ב מהל' מכירה וכ' הש"ך אע"ג דבסי' רס"ט מבואר דלא קנה משום טעמא דיכול לנתקו וכמבואר בש"ס בטלית שחציה ע"ג עמוד דלענין ק"ס דהוי קני ע"מ להקנות מהני אף בכה"ג או דדוקא במציאה לא מהני אבל בקנין מהני והראשון נ"ל עיקר עכ"ל הש"ך ז"ל

אלא דלכאורא לדברי הש"ך אכתי צ"ע מנ"ל להרמב"ם לחדש דין זה וי"ל ע"פ מה שמבואר בסי' רע"א סעיף ב' בהמת חבירו שאחז אחד במוסירה זה שאחז במוסירה קנה וכ' הסמ"ע הטעם משום דיכול לנתקו ותמה הש"ך מסוגית הגמ' ט' דאלת"ה טלית שחציה ע"ג עמוד עיי"ש ויש לאמר דהרמב"ם ס"ל דהא דטלית שחציה ע"ג עמוד לא קני גם החצי שהגביה משום דאגדו ביד חבירו או ביד הפקר אבל אם יכול לנתקו לא מיקרי אגדו ביד חבירו וקנה מה שבידו או מה שהגביה ולא קאמר הגמ' על הא דר' אבהו בדותא היא רק על מה שרוצה לאמר דקנה גם חציה השני שאינו מוגבה מכחו אבל מה שמוגבה מכחו קנה ולא מיקרי אגדו ביד אחר אם יכול לנתקו א"כ י"ל דגם הכא גבי ק"ס כיון דלא בעי לקנות רק ג' אצבעות ואיירי דהג' אצבעות המה מוגבהים מכחו רק דאינו אוחזם בידו משו"ה מהני מטעם דיכול לנתקו ומיושב שפיר דברי הר"מ והשו"ע בסי' קצ"ה הנ"ל אבל עכ"פ הרי כתב הש"ך בהדיא דלענין ק"ס שאני דכיון דהוי קני ע"מ להקנות קנה אף באופן שלא קנה בקנין דעלמא א"כ אזדא קושית הגרע"א מעל התוס' כתובות הנ"ל דמשו"ה לא הביאו מגמ' ב"מ דשאני ק"ס מקנין

ולענין דינו של מהרי"ט נראה דלא תהיה סתירה לדבריו גם מדברי התוס' כתובות הנ"ל דקידושין כיון דאתקש לגט לא מיקרי נתינה רק מה דהוי נתינה לענין גט כמו שכ' הפוסקים לענין טלי קידושין מע"ג קרקע ואף שדברי מהרי"ט איירי לענין נתינה סתמא ואח"כ אמר לשון קידושין מ"מ יש ליישב דבריו) וא"כ יש ללמוד שפיר נתינה בקידושין מנתינה דגט. ולבד זה נ"ל ברור דעד כאן לא כתבו התוס' בכתובות רק היכא דהדבר הניתן הוא לגמרי בידו של המקבל רק דהנותן יכול לנתק אצלו ע"י משיחה או כוש אז אינו מעכב הקנין כמו שדייקו התוס' וז"ל שמסתמא הניח האוכל בפיו ואח"כ תוחב באצבעו או בכוש ואף אם הוא בכוש מתחילתו ועד סופו מ"מ כיון שבא לתוך פיו קנאו הרי דלא כתבו התוס' רק משום דהדבר הנקנה הוא כולו לתוך פיו לבד אבל אם עוד שניהם אדוקים בגוף החפץ הנקנה בודאי לא מהני ולא נתינה היא, גם הגמ' לא קאמר רק האי סודרא דתפיס ביה ג' אצבעות הרי דהשלש אצבעות דבעי להקנות בק"ס המה בידו לגמרי אבל אם עוד שניהם אדוקים בהם בודאי לא מהני ומכש"כ לענין נתינה גמורה דכ"ז ששניהם אדוקים בהחפץ הנקנה לא הוי נתינה כלל לענין קנין כמו לענין גט וכן מפורש בשו"ע או"ח סי' תרנ"ח סעי' ו' ואם תופס עם התינוק שפיר דמי כיון שלא יצא מידו ועי' בהגר"א שציין שם ב"מ ז' האי סודרא דתפיס כו' והדברים פשוטים וברורים ועלה דינו של מהרי"ט כהוגן וכש"כ הכא בנ"ד לא מיקרי נתינה כלל ועוד שהרי מיד בתוך כ"ד התחילה לצעוק ושמטה ידה מידו ונפל לארץ א"כ אף אם נאמר דהוי נתינה מ"מ אינה מקודשת כיון שמיאנה בתוך כ"ד ואף דאיתא בנדרים ובב"ק דלענין קידושין תכ"ד לאו כדיבור דמי היינו במקום שנתרצתה בודאי אבל הכא כיון שלא גילתה דעתה מתחילה ולא פשטה ידה לקבל פשוט דמהני חזרתה

וכן כתב בהדיא החכ"צ ז"ל בתשובותיו סי' קט"ו וז"ל ואף דאמרינן בב"ב דתכ"ד לבד מקידושין היינו דוקא לאחר שגמר הדבר בודאי כגון שאמרה הן או בוא קדשני ונתן לה קידושיה ואח"כ רצתה לחזור בין באמירה בין בזריקה אינה יכולה לחזור אפי' תוך כ"ד אבל בלא אמרה ולא מידי אלא הוא אמר ונתן לה קידושיה והיא נטלתן וזרקתן לים או בפניו מעולם לא נתרצית בקידושין כלל כיון שזרקתן ודוקא שזרקתן תוך כ"ד אבל אם לא זרקתן עד לאחר כ"ד אמרינן כבר נתרצית כו' עיי"ש הרי בהדיא דכל היכא דלא גלתה דעתה מתחילה בודאי תוך כ"ד מילתא היא, וכן מוכח בהדיא בגמ' ובשו"ע סי' למ"ד סעי' ז' אמר לה התקדשי כו' נטלתו וזרקתו לים בפניו כו' ועכצ"ל שאם זרקתו בפניו כו' הרי אפי' אם נטלתו סתם ועבדה מעשה עכ"ז כיון שלא אמרה כלום רק תיכף בתוך כ"ד זרקתו אמרינן בכה"ג תכ"ד כדיבור דמי אף לענין קידושין לברר שלא היתה הנטילה לשם קידושין רק לשם זריקה וא"כ הכא אף מי שלבו נוקפו לאמר דהוי כשניהם אדוקים בו והוי נתינה עכ"ז אין כאן חשש

אך מה שיש לפקפק בזה מדברי העד זאפלאווסקי שכתוב בגביית עדות ונפל לתוך חיקה ותיכף ניערה בגדיה ונפל לארץ ואינו מבורר בלשון תיכף אם היה תוך כדי דיבור או לאחר כ"ד כמו שכ' הפוסקים לענין תיכף לנטילת ידים ברכה דעד כדי שיעור כ"ב אמות מיקרי תיכף והוא מגמ' זבחים ל' עיי"ש ועי' בחלקת מחוקק סי' למד ס"ק י"א אבל אם זרקתו בפניו קרוב לה או תוך ד' אמותיה הוי קידושין וא"כ ה"ה הכא שזרקתה לתוך חיקה יש לפקפק בזה ומה שזרקתה מתוך חיקה אם היה לאחר כ"ד הלא לא מהני וכמו שהבאנו למעלה בשם החכ"צ

אבל כ"ז אינו אלא לפום רהיטא אבל באמת אף אם נחוש לדברי העד ונאמר דניערה מתוך חיקה לאחר כ"ד אין כאן חשש כלל דהנה שיטת הרמ"ה הובא דעתו בשו"ע סי' כ"ח סעי' ד' בהג"ה ובשו"ע סי' ל' סעי' ו' בשו"ע אם זרק לתוך חיקה ושתקה אינה מקודשת וכבר כתבו האחרונים טעמו משום דבעינן מעשה להוכיח שמרוצית ועי' בחלקת מחוקק ר"ס ל' וא"כ כאן דמבואר אף בדברי העד הזה שממילא נפל לתוך חיקה א"כ לא עשתה מעשה כלל ועי' בבית מאיר סי' כ"ח שהקשה על שיטת הרמ"ה