הליכות אליהו על השולחן ערוך פד

דמוקי לה דאשתכח חוץ לב"ד כר"ז אבל לגבי תרי יצחק לא שייך לפלוגי בין מצויות לשאינן מצויות דלעולם יש להסתפק ביצחק מעיר אחרת כמו ביצחק מעיר זו א"נ דאשתכח בב"ד ואפ"ה ל"ח כיון שזה האיש שואל גט וידעינן שאבד גט ואין אנו מכירין אחר אין לחוש כו' אבל התם אין אנו יודעים איזה יצחק מת כו' והדבר תמוה דהלא הכא בב"מ פריך הגמ' גופא על ר"ז ומשני א"כ מאי הוסיפו התוס' להקשות על אביי ובגיטין התוס' בקושיתם הזכירו שתקשה לאביי כמו לר"ז

גם צריך להבין על התוס' בג' מקומות הללו דבריהם למה האם בלעדם לא נבין לתרץ לאביי כמו לר"ז דקיים בשיטתו וגם למה הוסיפו התוס' בב"מ אבל לגבי תרי יצחק ל"ש לפלוגי בין מצויות לשאינן מצויות וכי כעורא להם דבריהם בגיטין וביבמות דהתם איירי בשיירות מצויות, גם יש להקשות על תי' התוס' השני הלא מכל מעב"ד לק"מ דהאיך מדמית איסורא לממונא וע"כ כמו דאמרינן לקמן כ' תרדא שטרי חליצה ומיאונין תנן והרי שטרי חליצה ומיאונין ע"כ איירי דלא ראינו בידה כמ"ש התוס' ע"א ד"ה הא אמר תנו דאי ראינו בידה פשיטא כיון דחלצה נחזיר לה

והנראה דדברי התוס' ביבמות ובב"מ לאו בחדא מחתא מחתינהו דהנה התוס' ביבמות ע"כ ס"ל דהיה ידוע להם שיצחק ריש גלותא זה היה בקורטבא והלך משם לאספמיא א"כ שפיר מיקרי לא הוחזקו כיון דידעינן אשר יצחק זה היה שם ומשו"ה פליגי אביי ורבא אי חיישינן בשכיחי שיירתא או לא וליכא למימר דלהתוס' איירי אם א"י אשר יצחק זה הלך מקורטבא לאספמיא א"כ למה ליה להתוס' להוכיח דאיירי בדלא הוחזקו מעובדא דענן בר חייא הלא בלא"ה כיון דהוחזקו ולא ידוע איזה מהם הלך לאספמיא מאין הרגלים לאמר אשר יצחק זה מת אע"כ כנ"ל דלהתוס' איירי אשר ידוע שיצחק זה הלך מקורטבא לאספמיא ומ"מ דייקו התוס' מעובדא דענן בר חייא אשר בהוחזקו חיישינן אף בכה"ג דהלא התם ידוע דענן מתגרא הוה התם ומ"מ חייש דלמא בגמלא פרחא אזיל הרי דבהוחזקו חיישינן אף אם הוא דרך רחוק אשר נזדמן להתם

וצ"ל דס"ל להתוס' ביבמות דעובדא דענן היה במקום דשכיחי שיירות דאל"ה למה הוצרכו לבדוק לרבא דס"ל דל"ח רק בהוחזקו ושכיחי ואף דמשמע דבלא הוחזקו איירי מדקאמר תבדק נהרדעא כולה היינו די"ל דאם יבדקו ונדע דלא חתמו העדים על גט אחד דשמו כשמו או שיגידו הם שאין להם נשים כשם האשה אשר בגט זה ויהיה מזה ראיה דלא כהפוסקים דבשני יוב"ש לא חיישינן כ"א בהוחזקו שטותיהם ושמות נשותיהם שוים גם דלא כהנ"י דס"ל דעובדא דתרי נהרדעי ובאין שיירות מצויות והא דחיישינן התם לגמלא פרחא ובכ"מ לא חיישינן רק בשכיחי והוחזקו י"ל משום דגם הכא הלא יצחק זה ידעינן שהיה בדרך הזה ויצחק אחר לא ידעינן אף דשכיחי שיירתא שוה ליצחק זה נגד החזקה דכאן נמצא ועי"ל דהתוס' ס"ל דהתם הצטרפות כל הטעמים יחד שמא בגמלא פרחא או בקפיצה אזיל ושמא מיליה מסר לשויה שכיח שיירתא

ומאד אני תמה על הרש"א ז"ל שכתב דעובדא דענן בר חייא איירי בל"ש שיירות ואף כי הנ"י כתב ג"כ דאיירי בל"ש אך הנ"י י"ל דקיצר במקום שהיה ראוי להאריך דכונתו דהא דלא בדקו אחרי תרי נהרדעא היינו שלא היו שכיחי שם שיירתא ממקומות רחוקים לחוש לתרי נהרדעא. וסעד לדברי מצאתי להרמב"ן במלחמות שכתב בהדיא כנ"ל בעובדא דאנדרלאי כו' וסבור אביי שבמקום שאין השיירות מצויות של מקום אחר נמצא ולפיכך לא חששו לשתי שוירי וההיא גיטא דאשתכח בסורא במקום שאין השיירות מצויות נמצא ולפיכך ל"א יבדוק כל העולם אבל נהרדעא כולה היתה צריכין בדיקה שהרי משם בא לכאן

ועפ"ז יתיישב מה שלכאורא קשה על התוס' בד"ה הכא הוקשה להם מגמלא פרחא אבל באמת נ"ל דהתוס' ג"כ לא ס"ל דהחששא דגמלא פרחא לבד סגי רק דחזינן דמצרפינן לשווי שכיח לזאת הוקשה להם להתוס' דגם הצטרפות לא בעי למיהוי אבל התוס' בב"מ ס"ל כשיטת הרשב"א והרמב"ן והנ"י דטעם אביי היה לחוש לשני שוירי ומשו"ה קאמר סתם חוששין לשני יצחק ולא אמר תבדק כל קרטובא כולה כמו דאמר לקמן תבדק כל נהרדעא כולה וע"כ איירי שנמצא במקום ששיירות מצויות וחייש לשני קרטובא א"כ יבדק כל העולם מיבעיא ליה ולזה אמר סתם חיישינן לשני יצחק. עי"ל והוא העיקר דהתוס' בב"מ ס"ל הכונה בלא הוחזקו דהיינו משום דלא הוחזקו לא חיישינן דאילו היו שני יוב"ש קלא אית להו וכן משמע מפשטות לשון הריב"ש ותשובת הר"ן א"כ אין זה אלא במקום דבעינן שכיח שיירתא אבל היכא דלא בעינן שכיח שיירתא לעולם אית לן למיחש אף למקום שא"י לנו וזהו כונת התוס' בב"מ דהיה קשה להם למה קאמר אביי סתם חוששין לשני יצחק ולא תבדק כל קורטבא לזה כתבו דהיה במקום דל"ש שיירתא ועכ"ז חששו וכיון דחששו אף בל"ש שיירתא שוב לא קשה למה קאמר סתם חיישינן דהלא כמו דיש לנו לחוש לתרי יצחק כן יש לנו לחוש לתרי קורטבא ויבדק כל העולם מיבעיא ליה ולכן שפיר הקשו התוס' לאביי מה יענה להך מתניתין דכל מעב"ד יחזיר כיון דגם בל"ש ולא הוחזקו חייש וע"ז תירצו דלעולם בל"ש לא חיישינן

אך זהו דוקא היכא דידעינן שזה היה כאן עם שטר כזה א"כ צריכין אנחנו לילך בתר כקרוב אם לא היכא דאיכא שיירות מצויות או הוחזקו אבל התם מוקי לה אף בשאינן שיירות מצויות דלא שייך התם לפלוגי בין מצויות לשאין מצויות דלעולם יש להסתפק ביצחק מעיר אחרת כמו מעיר זו א"כ מוקי למתניתין דאשתכח בב"ד ואפ"ה ל"ח לאחר כיון שזה האיש שואל כו' והיינו דע"כ לא פליג רבה רק כיון דאיכא קורבא דמוכח אף במקום דאיכא שיירות מצויות אין לחוש אבל התם אין אנו יודעים איזה יצחק מת אם מעיר זאת אם מעיר אחרת וע"כ דהתוס' בב"מ ס"ל דאיירי התם דלא ידעינן ביצחק הנאבד מכאן אם הלך בדרך מקורטבא לאספמיא דאם היינו יודעין שנאבד בדרך הזה היה תליא במחלוקת ר"ז ורבה כאן בב"מ אבל התם איירי כגון דלא ידעינן מקום יצחק הנאבד ולא שייך הך פלוגתא לרבה ור"ז ובזה יסלק הדקדוק העצום מה שיש כאן למה לא הביאו אביי ורבא פלוגתת רבה ור"ז לסיעתא לדבריהם אבל באמת דאביי לתרווייהו חייש. דיני קידושין סימן יב מע"כ הרב המופ' י"א כו'

נדרשתי ללא שאלוני אך הפציר בי חותנו שי' לא יכולתי להשיב שאלתו ריקם ונזדקקתי לחות דעתי ע"ד הנבלה שעשה נבל אחד בסביבות ק' באחמוט ושמו יעקב בן בנימין ועשה מעשה קידושין לבתולה אחת ושמה חנה בה יעקב שלא מדעתה כאשר נעתיק בקיצור גביית העדות בסוף ואף כי הדיבור לא נתיחד לי בזה אך תורה היא ורשמתי בקצרה דעתי בזה

והנה בתחילת העיון אין כאן מקום ספק וחשש קידושין כיון שמתחילה לא היתה דעתה לזה ועשה שלא