הליכות אליהו על השולחן ערוך פג

חשש שיאמר בדדמי. עוד יש לפקפק. בדברי העד הנ"ל שלא הגיד ששמע מפי הסופר רק שראה ברשימה שבידו כתוב שאהרן ליסגארטן נהרג והיה אפשר לאמר דהוי כאילו מצאו כתוב בשטר שמת פלוני שהרמב"ם בפי"ג מהל' גירושין מצריך שיהיה דוקא כתב ישראל אבל הרי כבר כתבו האחרונים להקל ובמק"א הארכתי בזה ליישב דברי הירושלמי וסתירת הרי"ף והרא"ש לבאר שיטת הראשונים. אבל נ"ל דבנ"ד גם להרמב"ם מהני די"ל דהרמב"ם לא כתב רק משום דאזיל לטעמיה שכתבו משמו דמצריך בא"י מל"ת לאמר קברתיו לפיכך מצאו כתוב איש פלוני מת בעינן דוקא כתב ישראל אבל בנ"ד דכתבנו למעלה רלא בעינן קברתיו מהני כתב א"י גם הבית מאיר כתב לפמ"ש הר"ן דבעיא בא"י המל"ת קישור דברים כדי שיהיה ניכר שהוא מל"ת

אבל בנ"ד שיש קישור דברים כמו שהגיד שעמד במקום המערכת להיות צופה ומביט גם הלא נודע שכתב זאת להראות לפני שרי הצבא לא להעיד להתרת האשה ולא לשום פדות לישראל וכבר כתבו הפוסקים דשאלת א"י לא"י אחר הוי מל"ת ואף מי שמחמיר בזה שלא שאלו על אדם מיוחד ויעוי' בתשובת פני אריה אף שמחמיר בזה כדעת הרמב"ם עכ"ז לא החמיר רק במקום שאפשר לאמר שלא כתב כמסיח לפי תומו אבל היכא דנודע שיש בכתב זה דין מסיח לפ"ת מודה הרמב"ם כזה ואף לפמ"ש ה"ה בטעם הרמב"ם ללא אמרו רק מסיח לפי תומו אבל לא כותב ויעוי' בכ"מ ול"מ שתמהו על טעם זה אבל אף לפי דבריו אין זה אלא במצאו כתוב אבל לא כעובדא דנ"ד שהראה הסופר כתב ידו להודיע רשימת ההרוגים הוי ככותב בפנינו ואף הרכנה על שאלה מהני ויעוי' גטין ע"א ובתוס' ורשב"א וריטב"א והדברים ארוכים

ולזה פשוט בנ"ד דיש להקל בזה ולדון דין מסיח לפ"ת גם יש מקום בנ"ד להתיר ע"פ דברי העד הנ"ל שנודע לו אשר הפולק שלו רצו לשלוח ידיעה לעיר של הנהרג הנ"ל היינו מהריגת אהרן ליסגארטן הוי כמו שמענו מפי ערכאות וכבר פסקו כל האחרונים לסמוך על ערכאות בעדות אשה ויעוי' בשו"ת הרשב"א הובא בב"י חו"מ שאף אם ערכאות עצמם לא ידעו רק שמעו מפי נער המשמשם ג"כ דין ערכאות להם, א"כ בנ"ד נמי אף ששרי הצבא בעצמם לא ראו המעשה רק מפי אנ"צ עכ"ז דין ערכאות להם ועדיף יותר מא"י המסיח לפ"ת ויעוי בת' מהרי"ק שורש קכ"א שכתב ועוד דאפ"ל דעדיף הא"י מגוי מל"ת ויש להתיר אפילו בלא טעמא דאשה דייקא גם בלא טעמא דמשום עגונה אקילו בה דהא אפילו כו' להוציא ממון מחזקתו דבעינן שני עדים סמכו אחזקה דלא מרפי נפשייהו גבי שטרות העולים בערכאות כו' אף בלא טעמא דד"מ דינא כו' אע"ג דאם היה משקר לא היה מגיע לו כ"א מעט זלזול כו' ואפי' לענין ערוה להתיר א"א לעלמא הוה סמכינן אחזקה זו כו' יעו"ש, מוכח מדבריו בהדיא דס"ל דערכאות בעדות אשה סומכין עליהם בלא טעמא דמל"ת ובלא טעמא דדייקא ומנסבא א"כ הכא בנ"ד שהעיד שנודע לו שהערכאות רצו לשלוח ידיעות אך נטרפה השפה עדיף זה מעד מפי פד ולסמוך על דבריו להתיר האשה וגם הוי כמו שהעיד מפי שני עדים היינו מפי הסופר ומפי הערכאות דא"צ להגיד קברתיו ואף דנראה דהסופר והערכאות חד הוא פכ"ז חזי לאצטרופי דלא בעינן בנ"ד להגדת קברתיו כמ"ש למעלה

ומה שהגיד העד ששמע מפי אנ"ח מהריגת אהרן ליסגארטן יפה כתב הגאב"ד דק' אנטיפאליע שלא הוה כמל"ת שהיה ע"פ שאלת העד מה נשמע להם אודות האיש הנ"ל ואף במק"א הארכתי בדברי הירושלמי בגדר מל"ת אם ע"י הזכרת האשה אם ע"י שאלה והעליתי שיש לדון בזה שלא יצא מכלל מל"ת אם ניכר הדבר שלא להעיד באו אבל לא באפי בזה לפלפל כי בנ"ד הדבר פשוט להתיר מפי העד שהעיד לפני בד"צ שנודע לו מהסופר ומערכאות שנהרג אהרן בר' ישעיה ליסגארטן בעל האשה מוכ"ז מאנטיפאליע ויכול הגאב"ד בק' אנטיפאלע להתירה לעלמא בב"ד של שלשה כדבריו במכתבו אלי, ומפני טעמים אחדים גם מפני הטורד בגשם ורוח לא יכלתי להאריך בענין הזה וקצרתי במקום שיש להאריך

בעה"ח יום ב' ז' כסלו עטר"ת לפ"ק

סימן יא

הנה בשו"ע סי' י"ז סעי' י"ח בא אחד ואמר לנו אמרו אנשים כשתלך למקום פלוני אמור להם שמת יצחק בן מכאל כו' והוא שלא הוחזקו כו' וי"א דכ"ז דוקא שהזכיר שם עירו ויש מקילין וי"א דבמקום שמזכירין שמו לבד בעינן שם עירו אבל אם מזכיר שם אביו לא בעינן שיזכיר שם עירו יעוי"ש וכבר טרחו הח"מ וב"ש למצוא השלש דעות שברמ"א אבל באמת פשוט שכיון הרמ"א לשיטת הרמב"ן במלחמות ושיטת הריב"ש והר"ן ושיטת הרא"ש, דהנה הרמב"ן כתב ביבמות גבי עובדא דיצחק ר"ג וז"ל אלא עיקר הענין פירושה של שמועה שיצחק ריש גלותא אחד היה דר בקורטבא וכששלחו משם יצחק ריש גלותא הוה קאזיל מקורטבא לאספמיא ודאי העידו שאותו שראו יוצא מקורטבא מת לפניהם וכשבאו חכמים אמר אביי כיון ששיירות מצויות בקורטבא חוששין שמא אותו שמת ממק"א כו' וזה שהיה בן עיר הלך למק"א כשם שחוששין בגט במקום שהשיירות מצויות ורבא אמר כיון שהעדים מעידין שיצא מקורטבא וכאן היה אדם אחד ששמו כן אומרים כאן נמצא וכאן היה ולא חיישינן שמא פנה זה והלך לו למה"י ואמר בא לכאן ולא שנינו אלא המביא גט ממה"י ואבד ממנו שכיון שבא ממה"י ושלא במקומו מצינו אותו אע"פ שכתוב בו בשוירי מתא חיישינן לשתי שוירי כו' א"כ לפ"ז פשוט ישל דבעובדא דהמחבר שהוא לשון הרמב"ם כיון שאמרו להם כשתלך למקום פלוני אמור להם שמת יצחק בן מכאל הוה כמו שמעידים שיודעים שיצחק בן מכאל זה הלך ממקום פלוני ומשו"ה לא בעינן שם עירו וזהו שיטת היש מקילין ושיטה הראשונה היא שיטת הריב"ש והר"ן שכתבו כן

מקודם נבאר שיטת הראשונים בזה מקור הענין הוא מיבמות קט"ו גבי עובדא דיצחק ר"ג בר אחתיה דרב ביבי הוה קאזיל מקורטבא לאספמיא שלחו מהתם יצחק ר"ג בר אחתיה דרב ביבי הוה קאזיל מקורטבא לאספמיא ושכב מי חיישינן לתרי יצחק אביי אמר חיישינן ורבא אמר לא חיישינן ועי' בתוס' ד"ה יצחק כו' איירי דלא הוחזקו ובשכיחי שיירתא דאי לא שכיחי ולא הוחזקו התנן כל מעב"ד ה"ז יחזיר ואי שכיחי והוחזקו אמאי לא חייש רבא דהא לקמן גבי ענן בר חייא חייש רבא לגמלא פרחא כיון דהוחזקו יעוי"ש. ולפ"ז תמוה האיך מייתי רבא ראיה מהנהו תרי שטרי דנפקי ממחוזא וכתוב בה חבי בר נאני כו' והא חבי בר נגאי במחוזא שכיחי טובא כו' הלא בהוחזקו גם רבא מודה וכבר הקשו התוס' ד"ה והא כו' אך מה שתירצו וי"ל דמדמי איסורא דלא הוחזקו לממונא היכא דהוחזקו ואינו מובן איזו היא המדה לכון בצמצום היכא דהוחזקו להיכא דלא הוחזקו ולא יכריע איסורא על ממונא ויעוי' בר"ן גטין שכתב דגרע שכיח ולא הוחזק מהוחזק ולא שכיח ואף שהתוס' לא ס"ל כנ"ל אבל מ"מ אם יכריע איסורא לממונא

וביותר קשים דברי התוס' בב"מ י"ח ע"ב ד"ה נפק כו' וא"ת אביי דאמר ביבמות דחיישינן לתרי יצחק אפי' לא הוחזקו תיקשי ליה מתניתין דכל מעב"ד וי"ל