הליכות אליהו על השולחן ערוך פב

אפי' אשה או קטן כו' נאמנים לאמר זהו פלוני אחי פלוני וזהו יבמתו כו' וכן לשאר עדות שבתורה (וכן הגי' בתשב"ץ ס"ג לא כמש"כ לפנינו משא"כ בכל עדות) בין לעדות איסור בין לפדות ממון שזה דבר העשוי להגלות הוא כו' כו' שאין כל מלתא דעבידא לאגלויי בגדר אחד שיש דבר שידעו בו רבים ועשוי להגלות בקרוב כגון בבדיקת סימני נערה כו' לפי שאפשר לבדוק ע"י נשים אחרות כו', וכן זה אחיו של פלוני כו' ונוכל לחקור הדבר מיד כו' וכן שפרי פרסאה כו' לפי שזה דבר שלא ישקרו כו' ובידינו לחקור עליו כו' הרי מבואר מהריב"ש שבדבר שאפשר לברר מיד נאמן אפי' פסול ואפי' גוי זה שלא בפני זה כמו בשטרא פרסאה וכ"כ הגר"א ביו"ד סי' צ"ח ס"ק ב' אבל מל"ת נאמן כו' כיון דהוא מלתא דעבידא לאיגלויי ואף גוי כמ"ש בפ"ג דחולין וא"ל דוקא קפילא כו' עיי"ש ובש"ך ומל"ת דהתם היינו ששואלין אותו והוא משיב רק שא"י שסומכין עליו לענין או"ה ויעוי' ביש"ש יבמות פ' בתרא סי' י"ח פסק כו' ונ"ל דעיקר שריותא דיליה מאחר דעבידא לאיגלויי כולי האי כו' כ"ש בנ"ד שמא ימצא מוכחש כו' יעו"ש, וכן ראיתי בכנ"י שכתב דבדבר שיכול להתברר מיד נאמן א"י אף בלא מל"ת ויותר עדיף מגוי מל"ת יעו"ש וא"כ בנ"ד בעת שאמר ראש הרופאים לה' חיה ג"ב היה הדבר אפשר לברר מיד כי בית החולים שהובל החולה היה סמוך להעיר והיה אפשר להודע ימצא שקרן ובכה"ג נאמן אף בלא מל"ת

ד) עוד יש לאמר בזה דהנה כתב מהרי"ק שורש קכ"א וז"ל אמנם נראה דבכל מקום שהוזכר מל"ת לאו דוקא ובכל מקום שהדבר מוכיח שאין הגוי מתכון לא להתיר ולא להעיד דודאי מיקרי מל"ת כו' והא דקאמר והא איה חברינו כו' אבל היכא דפשיטא לן שאין מתכון להעיד כו' דהא ליכא לספוקי כלל במתכון להעיד ולהתיר א"כ לא נוציא מתורת מל"ת כו' יעו"ש וע"ז סמכו המהר"מ לובלין בתשובה סי' ק"י עיי"ש. והמ"ב סי' ס"ח כתב נראה לא במל"ת תליא מלתא אלא במתכון להתיר או להעיד כו' דהא לא קתני במתניתין מל"ת אלא במתכון תליא כו' אבל אם מוכח דלא נתכון להעיד לא נפקא לן מידי בשאלה וכ"כ בת' צמח צדק סי' מ"ב לאו דוקא מל"ת אלא בהא תליא מלתא שלא נתכון לא להתיר ולא להעיד כו' הרי דלא בא אלא לאפוקי מתכון להתיר ולא להעיד אף שאינו מל"ת וכן כתב בספר כנ"י סי' נ' ע"ש באריכות וא"כ בנ"ד דהובא החולה לבה"ח ואשתקל מלוליה והחובשים לא ידעו מי הוא ומאין הוא רק מרחמנותם על איש מי שהוא בקשו להשתדל בפקוח נפשו מה שייך בזה מתכון להתיר או להעיד ולפי שיטת הג' הנ"ל יש להחשיב אמירת הרופא למל"ת

ה) גם י"ל דבנ"ד לא בעינן כלל מל"ת דהנה האריכו גדולי האחרונים בדינא דערכאות אם נאמנים בעדות אשה אף לא במל"ת אבל כ"ז ע"י חתימתם וכתיבתם והוא עפמ"ש הרא"ש בפ"ק דגטין שטר מתנה כו' דחיישינן שמא ימסרם בפני הערכאות כו' והא ליתא דדוקא למחתם שטר לא מרעי נפשייהו אבל בעדות בע"פ מרפי נפשייהו ומשקר כו' ויעוי' בתומים שהאריך בדבריו והדברים ארוכים ועמוקים מאד

וע"פ דברי הרא"ש הנ"ל מתרצים מה דהקשו רבים דאמרינן בגטין כ"ח ע"ב שמע מב"ד של ישראל כו' מקומנטריסין של א"י כו' אילימא מת ממש נהרג ממש כו' דכותה גבי א"י אמאי אל ישיאו את אשתו והא קיי"ל בכל מל"ת הימוני מהימני כו' אלמא דגם ערכאות בעי מל"ת ולפי דברי הרא"ש לק"מ דלא מהימן אלא בחתימה אבל לא בע"פ משו"ה בעי מל"ת אבל המרדכי כתב בגטין פ"א דגם בפ"פ מהני ערכאות ואם מסר ואמר לפניהם מהני ויעוי' בתומים שם דהמרדכי פליג בזה על הרא"ש וס"ל דל"ד בכתב ולאו מטעם דד"מ קאמר המרדכי דאם משקרי מה יועיל דד"מ ועי' באורים סוף סי' ס"ח שכתב אבל מה שמעיד בע"פ מה שאינו בכתב משקר ומה שאמרו בערכאות היינו בכתב אבל המרדכי ס"ל דאף בע"פ נאמנים דלא משקרי ובתומים העליתי דהעיקר כהמרדכי יעו"ש

וגם ממהרי"ק שורש קכ"א משמע דערכאות מהני אף בע"פ שכתב דערכאות נאמנים אף בלא טעמא דד"מ אמרינן שאילו היה מגיע לו מעט זלזול לא היה משקר כו' ואפילו להתיר א"א היה נאמן אלא משום דלאו ב"כ נינהו כש"כ כו' יעו"ש ומה שקשה מהא דגטין כ"ח אף להמרדכי דמהני אף בע"פ לק"מ דכל נאמנות דערכאות הוא רק אם הוא דינא דערכאות אבל אם אין הדבר נוגע לחוקי הערכי הוי כשאר אינש דעלמא ומשו"ה התם בקומנטריסין לא היה להם חוק שיהיה מספר הנהרגים והחיים נרשמים על ידו ממילא לאחר דין הערכאות הוא ככל אינש דעלמא לענין להגיד מי הוא החי מי הוא המת ולהכי נצרך להיות מל"ת

ולפ"ז בנ"ד שבזמננו שעל ראש הרופאים מוטל הדבר ועל פיו יתנהגו ספרי החיים וספרי המתים וכל הנעשה בבית החולים על פיו יובא בספר והוי דין ערכי עליו ולשיטת המרדכי נוכל לסמוך עליו ואף להרא"מ ולהרא"ש י"ל דלא אמר דבע"פ לא מהימן רק משום דמקבלי שוחדא וכ"ז הוא בדבר שבממון או בשא"ד אבל כיון שלא שייך זה כלל י"ל דכו"ע מודים כיון דדין דערכי עליו ולא מרע נפשיה ואם יש להרהר בזה אבל לא נצרך בנ"ד לבנות ע"ז יסוד

היוצא מכל הנ"ל שהאשה ריזל בת מיכל אשת העניך שטרקמן מלאמז נוכל להתיר אותה בב"ד של שלשה ומהנכון להודיע לה חומר שהחמרנו עליה בסופה כדי לאלם סברת דייקא וע"פ הארבעה וחמשה פרטים שכתבנו היתרה פשוט וקצרתי בכל פרט ופרט מקום שיש להאריך וה' ישמרנו מכל אלה

בעה"ח הכותב ברעדה אליהו הלוי

סימן י

ע"ד אשת ר' אהרן בר' ישעיה ליסגארטן יליד בריסק ראיתי הגב"ע מב"ד דק' קאברין ומה שכתב בשריותא דהך אתתא הרב הגאון אבד"ק אנטיפאליע ובקשו מחני להגיד דעתי בזה

הנה עדות ר' יהודא בר' משה מעזדריטש שביום ב' ח' מנ"א תרפ"ה הלך סופר הראטע לבקר על אנשים מראטע שלו ובחזירתו היתה בידו רשימת ההרוגים מן הלילה השייך ליום ב' הנ"ל והיה כתוב שם אשר אהרן ליסגארטן נהרג פ"י שעמד בפאליוואיע קאראול. ולכאורא יש לפקפק בעדות זו מחמת המבואר בסי' י"ז ספי' י"ז דעת הרי"ף והרמב"ם שא"י מל"ת צ"ל קברתיו וגם בא"י מל"ת במלחמה הביא הרמ"א בסעי' נ' המחמירים שצ"ל קברתיו יעו"ש בב"ש וח"מ אבל כבר כתב הח"מ וב"ש שכ"ז דוקא שראו ההריגה אבל בנדון דידן שהסופר לא ראה ההריגה אצ"ל קברתיו גם י"ל טעמא דע"א במלחמה מחמת אימת חצים ובליסטראות אומר בדדמי א"כ אין וה אלא בשעת חצים ובליסטראות אבל בנ"ד שהלך הסופר אחר ששקטה המלחמה במקום ההוא אין צריך לאמר קברתיו ויעוי' מזה בת' פמ"א ח"א סי' פ"ט ובמק"א הארכתי בזה

גם בנ"ד יש עוד לצרף דהלא הסופר צריך להביא לפני שרי הצבא בדיוק מספר ההרוגים והפצועים בודאי דייק על כל אחד שנהרג ומת בודאי והוי כמו קברתיו וכמו שמבואר דברי הפוסקים דל"ד קברתיו אלא כל שאין כאן