הליכות אליהו על השולחן ערוך פ

בלילה מ"מ על מה שרואין עכשיו מעידין דהלא חתימה שמכירין אותה עכשיו מקיימין יעוי"ש הרי דלשיטה זו כיון שבזכרונם נקבע צורת חתימתו לא מיקרי דימוי רק ע"פ כונת לבם הם מקיימין ואף לפירוש ר"י הוא רק מ"ד דע"פ דימוי ראיית לילה הם מקיימין אבל לפי דאשמעינן במילתא דר"ה דדינין המכירין א"צ להעיד בפניהם אף על ראייתם בלילה נ"כ מטעם הנ"ל דלא הוה הקיום משום דימוי החתימה רק מאובנתא וכונת הלב הם מעידין (והחילוק בין ראיית קטנות לראיית לילה החילוק פשוט וא"ל לפנים) לזאת נראה דגם הכרת החתימה בט"ע ע"י עדים אחרים אף לר"ת הוי מעיקר הקיום דלא על דימוי האותיות שמעלים בזכרונם הם מקיימים רק פ"פ הכרתם שיש להם הם מעידים לזאת לענין הכרת האדם פ"פ הפאטאגראפיע לא הוה כדימוי רק כט"ע חמש. גם י"ל דאף ר"ת לא אמר אלא בחתימת יד דאפשר לזיף ולכתוב צורת האותיות דומות לח"י של פלוני משא"כ בהכרת הפאטאגראפיע אין שייך כאן חשש זיוף רק הכרה בט"ע ואין כאן רק חשש טעות בדמיונו וכיון שהם אומרים שמכירים בודאי שזהו תבנית צורת פלוני הם נאמנים וכבר עשינו סמוכין מדברי גדולי כראשונים ויש לצרף דבשני עדים ל"א בדדמי וגם הרבה פוסקים ס"ל דגם בשני עדים פסולים ל"א בדדמי והארכתי במק"א בהא דאיתא ר"פ האשה שלום והא מאה נשים כפ"א דמין ואכ"מ

ובנ"ד דמ"מ הוא דבר שנתחדש בהכרת ט"ע ע"י הפאטאגראפיע יש לעשות סמוכין מגב"ע שנעשה בבד"צ דלאמז מה' מרדכי ששמע מפי א"י ששטרקמן נפצע בראשו והובילוהו לבה"ח בראווע (מה שהיתה ההגדה ע"פ שאלת מרדכי הנ"ל יבואר להלן) ע"פ מ"ש המבי"ט סי' קנ"ח דמי שנאבד בדרך ידוע ונמצא אח"כ הרוג באותו הדרך אמרינן אותו שנאבד הוא שנמצא ואחריו החזיק השב יעקב וכנ"י ונוב"י סי' מ"ו מ"ז ואכ"מ להעמיק ולהאריך כזה רק באשר ראיתי לה"ג בעל עונ"י דחה הדבר ולפי השקפתי אין בדבריו כדי דיחוי הנני להעיר בזה בקצרה

מה שהביא מדברי הרשב"א מאחד ששלשלוהו בים ולא עלה בידו אלא רגלו שכ' הרשב"א דע"כ מיירי שקשרוהו ברגלו דאל"ה אמרינן רגל של אחר הוא ואמאי לא אמרינן הוא שנאבד הוא שנמצא כבר האריכו בזה האחרונים והנוב"י כתב משום דבים שכיחי נטבעים ולבד זה הרי כבר כתב הש"ש דל"א הוא שנאבד כו' רק בנמצא כדי שנאבד אבל לא בנאבד חי ונמצא מת (ולהלן נדבר מזה) וא"כ הכא בנפל לים שלם ונמצא רגל בודאי לא נוכל לאמר זהו שנאבד כו' לזאת לדעתי מהא דשלשלוהו לא קשה כלל רק מהא דהביא הרשב"א מגברא חרוכא כו' כבר כתבו מהא דכתב רי"ו בשם הרמ"ה דשא"ה דנמצא עוד פסתא דידא ומוכח דהיה שם אינש אחרינא גם דאדם עשוי לברוח מן האש וכתב מזה בס' קה"י להגאון מקרלין

ומה שהביא מגט שנפל ונמצא ול"א הוא שנאבד כו' כבר דברו מזה האחרונים והב"א האריך גם י"ל דל"א הוא שנאבד כו' רק אם נמצא במקום שידוע שנאבד שם כמו שהביא הש"י מקבר שאבד ונמצא מחלוקת דרבי ורשב"ג גם מפסחים ככר שנאבד בבית וכן סברת המבי"ט ואחריו הש"י באדם שהלך בדרך ידוע הלא הלך בכל הדרך ובכ"מ אמרינן הוא שנאבד כו' אבל באבידת הגט הלא היה בכיסו ולא נפל אלא במקום אחד שאינו ידוע איזו מקום הוא שנפל לאמר הוא שנאבד הוא שנמצא מאין כאן מקום מיוחד שנדע אותו ויש להאריך בזה

ומ"ש על ראית קה"י מחולין צ"ה ההוא דהוה מחוור רישא כו' ויעוי' בתוס' ורש"י ואם לא היה מעלה אלא אחד הוה שרי משום הוא שנאבד כו' וכ' פ"ז דאם לא הים מעלה אלא אחד הוה שרי מטעם ס"ס שמא הוא שנאבד כו' וגם אם אחר דלמא כשירה וי"ל דאף אם העלה תרי אין הספק דזהו שנאבד רק על אחד שהשני אינו דומה כלל לזהו שנאבד ואי מטעם ס"ס הוה שרי גם עתה שהעלה תרי אע"כ כיון דחזינן שמצוי בשר שם ול"א הוא שנאבד הוא שנמצא אין כאן ס"ס שהכל משם אחר ואף דליכא עורבים מ"מ כיון דמצוי שם בשר הוה כעורבים וכן מוכח ברמב"ם ובכ"ז יש להאריך הרבה

ומ"ש דל"א הוא שנאבד הוא שנמצא בדבר דנייד דאמרינן הוא הלך ואחר בא במקומו ומבכורות כ"ה דמייתי מתערובות בע"מ דמחלוקת ה"ק ור' יוסי דמייתי ע"ז מחלוקת ר' ורשב"ג יעו"ש וכתב העונ"י דמיירי במקום סגור וראיתו מהא דאמרינן בבדק ולא מצא בע"מ להיכא אזל אין ראיה כלל דידועות הבהמות ומצילן, גם מה שכ' הש"ש דלא אמרינן רק אם נמצא כמו שנאבד אבל לא היכא דנאבד חי ונמצא מת יעו"ש שכתב בעצמו מהא דפסחים דאם נמצאו פירורים ומש"כ שדרכו לפרר הלא הכא איזה איש שיהיה הלא מעיקרא היה חי והענין עמוק מאד ואכ"מ כי אין זה רק לעשות סניף להכרת האיש ויש לסמוך על גדולי האחרונים והנוב"י גם הג' קה"י עשו סמוכין להתיר מדברי השבו"י וכתבו דאם נמצא בדרך שהלך יש לסמוך גם על סי' אמצעי א"כ הכא בנ"ד שנודע ע"פ העד מרדכי שהאיש העניך שטראקמן נפצע בראשו ונשאוהו לבית החולים בראווע והחובשים הגידו כי לא הובא אלא חולה אחד פצוע בראשו גם אינם מצוים עברים שיהיו פצועים בראשם בודאי יש מקום לאמר הוא שנאבד במקום הזה הוא שנמצא גם השיש יודה לזה והוא סעד גדול לסמוך על הכרת הפאטאגראפיע בלא שום חשש כלל. ומה שהיתה הגדת הא"י להעד מרדכי ע"פ שאלה ששאל לאנ"ח אם ראיתם העברי שטרקמן וי"ל עפמ"ש המ"ב והצ"צ דדוקא אם שאלוהו אם הוא מת או חי ובפונדקית כיון דשאלוה איה חברינו והניחוהו אצלה חולה הוה כמו דשאלוה אם חי או מת כו' וכן כתב הג' ר"ח ראפפורט בתשובתו אע"פ ששאלוהו אי היהודי מאחר שלא שאלוהו אם חי או מת ל"ה בזה דין שאלה כ"א מל"ת ממש ולפ"ד דהיתר זה עדיף מכולם יעו"ש

ובנ"ד דלא שאל הראיתם העברי שטרקמן יש לצרף דעת הנך רבוותא גם י"ל דלא בעינן מל"ת רק בשאומר הא"י מת אבל לא בשהוא חי ואין בזה שום נ"מ לא להתיר ולא להעיד דהלא עוד הוא חי וכן מצינו לענין קפילא או שאר א"י דאם אינו יודע הא"י דיש נ"מ לענין או"ה אף דשאלוהו מיקרי מל"ת ואף שהוא פשוט מ"מ נהניתי שמצאתי לה"ג נוב"י שכתב זה דרך אגב כששאלוהו כשהוא חי אף ע"י שאלה מיקרי מל"ת גם י"ל דהוה מלתא דאפשר לברר מיד דהלא האיש מרדכי היה נמצא סמוך לראווע ובודאי היו שם עוברים ושבים להעיר ובדבר דאפשר לברר מיד לא במי מל"ת ומהני אף ע"י שאלה. מכל הני טעמי מהני עדות ה' מרדכי שהאיש העניך שטרקמן הוא שנפצע בראשו והוא שהובא לבית החולים בראווע ועליו אנו דנין וע"ז נוכל לסמוך בלא שום פקפוק

א) עתה נבא ע"ד הגדת הרופא הראשי ע"פ שאלת הבתולה חיה נ"ב ומתחילה נברר אם יצאה האשה מאיסור תורה ובאה לכלל אם נשאת לא תצא הנה החובשים העידו שהיה גוסס בעת שהובא במוש"ק והרופאים אמרו נואש לחייו וביום ג' הובל במצב כזה לבה"ח מחוץ לעיר והב"ש כתב בסעי' ה' ובסעי' ל"א שאם היה גוסס ג"י מעידין עליו אך ככר השיגו עליו כל האחרונים והתוס' שבת כתב שראוי למחוק מן הספר ובאמת מבואר ההיפוך