הליכות אליהו על השולחן ערוך עח

שני עברים נפצעים אחד היה מאסטראווצי והשני לא ידעו מי הוא ומאין הוא כי בעת שהובא כבר אשתקל מילוליה להיותו גוסס כי השיגו הרובים לפלח רקתו "עם האט אים געטראפין אקויל אין שלייף אריין" אבל זאת זוכרים היטב ומכירים אשר זה הנפצע הוא אותו בעצמו אשר בשני הפאטאגראפיעס שביד האשה הוא האמצעי ואם כי הרופאים אמרו אשר אין עוד שום תקוה שישאר זה הנפצע בחיים אבל באשר ששני העדים שמשו אז בבה"ח חובשים לנפצעים נעתר ראש הרופאים להעתיקו לבית החולים שמחוץ לעיר לזאת לא ידעו סופו רק ה' חיה ג"ב הוסיפה אשר כיום או כיומים אח"כ דרשה היטב מרופא הראשי אודות הנפצע הגוסס, באשר אל זה הרופא הראשי יובא כל קורות הנפצעים אשר שכבו במשמרתו ואמר זה הרופא הראשי חבל על דאבדן כבר יצאה נפשו ויקברוהו על שדה קטל מחוץ לעירנו זמן העובדא אינם יודעים רק שהיה בשנת תרע"ה בחודש חשון או כסלו ובמוש"ק הובא לבית החולים וביום השלישי הובילו אותו אל בית החולים הראשי כ"ז הגידו בתו"ע לפני בד"צ דק' ראווע ושני העדים (גם העגונה בעצמה) העידו כי זה האמצעי בשני הפאטאגראפיעס מכירים כי הוא צלם דמות תבנית האיש הענך שטרקמן כ"ז הוא תוקף גביע שביד העגונה ריזל הנ"ל

בדבר הכרת שטרקמן ע"פ עדות ר' אברהם הלוי וה' חיה ג"ב חובשי בית החולים אשר בראווא ע"פ צלם דמותו בשני הפאטאגראפיעס אשר ביד האשה ששלח לה בעלה והחובשים כי לפי זכרונם דמות תבנית החולה שהובא לבית החולים מכירים בדמות תבנית הפאטאגראפיע של שטרקמן הנ"ל והנה הכרת איש על פאטאגראפיע הוא דבר שנתחדש בזמן האחרון לא שערוה הראשונים אמנם גאוני זמננו הסכימו לסמוך ע"ז בהתר אשה הגאון רי"א בספר עין יצחק והגאון נצי"ב בספרו משיב דבר ושניהם על עובדא אחת שפאטאגראפיע של אחד שנצלם בנויארק לאחר מותו נדמה להפאטאגראפיע שביד האשה בחייו גם הגאון רצ"ה א"ש בעובדא שלו שהפאטאג' של הפספ' שנמצא אצלו במותו היתה דומה להפאטאג' שביד האשה מחייו הנה בכל הנך עובדי היו דומות שתי הפאטאגראפיעס שהיו ידועות לאיש ההוא גם האשה הכירה דמות בעלה ובעובדא דידן העדים לפי זכרונם הכירו דמות החולה בהפאטא"ג כי הוא דומה לתבנית החולה שהיה אצלם בבה"ח ובדברינו יבואר החילוק שיש בזה גם גוף הדבר בהכרה ע"פ פאטא"ג הוא דבר חדש כאמור לזאת ראיתי לברר בקוצר האפשרי בט"ע של הכרת איש אם בעינן ט"ע גמור או סגי בט"ע כל דהוא

והנה בשארי איסורים כבר דברו הפוסקים ביו"ד סי' ס"ג הש"ך כתב דבעי ט"ע גמור והכו"פ העיר עליו מדברי התוס' חולין צ"ו על הא דאמר רבא מריש הו"א סימני עדיפא מט"ע דאילו בסימנין מהדרינן אבידתא כ' התוס' תימא דהא לצורבא מרבנן מהדרינן בט"ע כו' וי"ל דהכא איירי בט"ע כל דהוא כו' ולפ"ז בתר דמסיק רבא ואמר בתר דשמעתינהו הני שמעתתא כו' אמינא ט"ע עדיפא כו' היינו ג"כ ט"ע כ"ד ובאמת דברי השיך יש להם יסוד ע"פ דברי הרשב"א חולין שם שכתב וז"ל ומיהו בעד שבא להעיד באיסורין בט"ע צריך לדקדק אם יש לו ט"ע יפה שפעמים העין משקר כו' כמו רשב"א אומר אם לא שבעתן העין כו' אלמא שאפי' צו"מ דדייק כו' ומכש"כ שארי ב"א שאינם מדקדקין כ"כ כו' וכ"כ הר"ן יעו"ש ויעוי' ביש"ש חולין שם שהעיר על דברי הרשב"א מדברי התוס' וכתב שמתחלה בעינן שבעתן העין ואח"כ סגי בט"ע כ"ד ודחוק

ונ"ל בכונת דברי התוס' שלכאורא קשה להבין דהלא אח"כ אמר ר"י בריה דרב משרשיא תדע דאילו אמרי פלוני דהאי סימנא קטל נפשא מי קטלינן ליה ואילו אמרי אית לן ט"ע בהאי פלניא דקטל קטלינן ליה והלא לענין קטלא בודאי בעינן ט"ע גמור והלא לשיטת התוס' איירי רבא בט"ע כ"ד ומה זה מביא ר"י מט"ע גמור, לזאת י"ל כונת דבריהם דמסתברא להו דט"ע שאינו גמור נגד סימנים שאינם מובהקין דומה לט"ע גמור נגד סימנים מובהקים לזאת מתחילה קאמר רבא מריש הו"א סימנין היינו שאינם מובהקין, עדיפא מט"ע, היינו שאינו גמור דהרי מהדרינן אבידתא בסימנין היינו שאינם מובהקין ולא מהדרינן בט"ע שאינו גמור אף לצו"מ והשתא דשמעתינהו להני שמעתתא דלענין איסור מהני אף ט"ע שאינו גמור כמ"ש התוס' דאילו היה להם ט"ע גמור לא היו באים לשאול אמינא ט"ע עדיפא היינו ט"ע כ"ד והא דל"מ באבידה ט"ע שאינו גמור היינו בלא שבעתן העין היינו משום דהבעלים עצמן מתיאשין אף במקום דשכיח צו"מ כיון דלית להו ט"ע גמור וע"ז מייתי מהא דסומא מותר ע"פ ט"כ דקלא הוה ט"ע שאינו גמור דלא קטלינן עליו כמבואר בסנהדרין ס"ז ע"א כדי שיהיו רואין אותו ושומעין קולו כו' ויעוי' פירש"י שם

וכבר הביאו מזה האחרונים ראיה דאין משיאין את האשה ע"פ ט"ע דקלא וקאמר רי"צ בריה דרב משרשיא תדע דאילו אמרי פלוני כו' פלוני דהאי סימנא בגויה היינו אף בסימנים מובהקים אילו אמרי אית לן ט"ע בגויה היינו ט"ע גמור קטלינן ליה וכמו שט"ע גמור עדיפי מסימנין מובהקין כן ט"ע שאינו גמור עדיף מסימנים שאינם מובהקין ונ"מ במקום שמהני ט"ע שאינו גמור דליכא יאוש בעלים כנ"ל. ולפ"ז לדעת התוס' מהני לענין איסור אף ט"ע שאינו גמור אבל לדעת הרשב"א והר"ן וכן הביאו בשם הרמב"ן וכן מורה לשון הרמב"ם ט"ע יפה ואין השגה על הש"ך וגם הת"ש כתב בסוף סי' ס"ג כהרשב"א (וי"ל גם להתוס' דלא כתבו רק דלא בעינן שבעתן העין כמ"ש לשיטתם דלפסק ט"ע גם בלא שבעתן העין דהוא ט"ע שאינו גמור מהני גם באבידה היכא דליכא יאוש בעלים אבל בשעת הכרה בעינן ודאי ט"ע יפה בהתבוננות ואין השגה לדברי השיך גם מדברי התוס' אבל היש"ש כתב ההיפוך כמ"ש למעלה ואכמ"ל)

ולענין עדות אשה לשוק הב"ש ס"ק ע"ה וח"מ ס"ק מ"ה בעינן ט"ע יפה והביאו בשם תה"ד דמשו"ה לא מהני במל"ת ט"ע דלא מעין יפה ואף דבזה לא קיי"ל כתה"ד ומהני ט"ע במל"ת היינו משום דאמרינן דמל"ת נאמן אמרינן בודאי היה לו ט"ע יפה ול"א דאינו מדקדק ויעוי' בנוב"י סי' ל"ט שכתב דבעדות אשה סגי בט"ע כ"ד והביא ראיה מהא דקיי"ל דלא כהתה"ד במל"ת דנאמן בט"ע ובאמת שאינו ראיה כמ"ש למעלה גם מ"ש דהלא קטלינן נפשא בט"ע כ"ד לפמ"ש התוס' דהגמ' איירי בט"ע כ"ד ובאמת הדבר תמוה לדון בד"נ ע"פ ט"ע כ"ד ולפמ"ש למעלה גם לדעת התוס' כונת רי"צ בריה דר"מ בט"ע גמורה גם קצת ראיה מהא דלא קטלינן פ"פ ט"ע דקלא והיינו משום דאינו כ"א ט"ע כ"ד ומצאתי להגאון מוהר"ז מרגליות בת' ב"א שכתב וז"ל דהא דמהני הכרה בט"ע לא נאמרו הדברים אלא בבן עירו הרגיל עמו הרבה כו' ומתוך דברי העדים נראה שביאתו לשם היה אותו היום ולא שהה שם כו' ובכה"ג נראה דלא שייך בזה הכרה בט"ע ומביא מהא דלא שבעתן העין ולפ"ז הדברים נאמרין לשיעורין עד כמה יהיה נקרא שבעתן העין ועד כמה יהיה רגיל עמו הרבה

ונ"ל בהסבר הדברים ולא יהיה מקום לחששת הג' מוהר"ז