הליכות אליהו על השולחן ערוך עו

אך צ"ע מה נ"מ אם אומר העד קברתיו במלחמה דלכאורא במלחמה אין נ"מ בין ראיה לשמיעה ורציתי לאמר דהאשה דייקא לידע האחת דברי העד אם לא לזאת אם אינו אומר העד לא תידוק עד שתדע האמת דמחו ליה בגירא ושוב תאמר בדדמי ולא תידוק עוד ובאומר קברתיו תידוק עד שתדע אם אמת דברי העד שאמר קברתיו אבל לפ"ז אין ק"ו מאשה בעצמה אם אומרת קברתיו אם אומר העד קברתיו דהלא ק"ו פריכא הוא די"ל דהאשה כיון דיודעת המלחמה שוב לא תידוק לזאת צ"ל דס"ל להרז"ה דגם במלחמה לא יאמר בדדמי רק אם ראה ירית החצים בו אבל אם לא ראה בעצמו לא יאמר בדדמי

שיטת הרשב"א בחידושיו ובמיוחסות סי' קכ"ח דלא נפשטה האיבעיא אפי' באומר מת וקברתיו ולדינא חושש לדברי הרמב"ם והרי"ף בלא קברתיו אינו נאמן ובתולדות אדם סי' ל"ב כתב דאם אין עליו פחד מלחמה היינו שאינו ירא לעמוד שם אין חשש שיאמר בדדמי וכן בתשובותיו ח"ג ויש להאריך בדבריו ומחמת קוצר הזמן קצרתי

שיטת הראב"ד דהאיבעיא בלא קברתיו ונפשטה לקולא דנאמן בלא קברתיו מהא דחסא כמ"ש למעלה דאילו היו מים שיל"ס היה נאמן אף בלא קברתיו ולא הגיד דברים שבבירור מת ודאי והדברים ארוכים וקצרתי

שיטת רש"י דהחשש הוא ששניהם יאמר בדדמי כמו שמפורש בדבריו קט"ו ומפרש דהאיבעיא הוא בלא קברתיו אבל בקברתיו בודאי נאמן ולפי דעתו החשש הוא משום שירא לעמוד שם לפיכך אומר בדדמי ובנטבע במים החשש שמא המים בלבלוהו או דנשתנה ופירוש והא מים דכמלחמה דמי כמו במלחמה אומר בדדמי משום דירא לעמוד כן במים איכא חשש אמירת בדדמי אף שאין חשש יראה

שיטת התוס' בקצרה שלכאורא דבריהם צריכים ביאור וסותרים בשלשה דיבורי התוס' קט"ו ד"ה טעמא וד"ה והא מים כמלחמה כו' ובע"ב ד"ה וקאמרי סימנים כו' והארכתי בביאור דבריהם ובקצרה בד"ה טעמא כתבו שהעד בודאי אינו אומר בדדמי שאם היה חשש זה לא היה מהני דיוקא דידה כיון שאין כאן אמירת העד ובד"ה והא מים דכמלחמה משמע דאנשים המעידות קאי גם בע"ב ד"ה קאמרי כו' דאמרינן בדדמי גבי ע"א יעו"ש וצ"ל דהתוס' מחלקים בין מים למלחמה ובמים למי שראה טביעה יאמר גם העד בדדמי וס"ל להתוס' גם בלא שהה כיון דטבע אמרינן דרובן למיתה וכשיטת הרמב"ם בפי' המשנה והאו"ז וכמו שמובא למעלה משו"ה על דיוק האשה אף שיש חשש אמירת בדדמי

ועי"ל דגם מ"ש בד"ה טעמא לא כתבו בהחלט דל"ח בע"א לאמירת בדדמי רק מדאיצטריך הגמרא לאמר והכא לא דייקא ומשמע דאילו היתה דייקא היה מהני עדות אלמא דהכי קאמר דאי טעמא משום דעבידא לאיגלויי בודאי דייק העד ולא יאמר בדדמי ואי טעמא דנאמנות העד משום דיוק האשה במקום דלא דייקא יאמר העד בדדמי ופשיטות הגמ' מדהשיא ע"פ נשים כו' ש"מ דהטעם הוא משום דעבידא לאיגלוי ולא חיישינן לאמירת בדדמי ודחי דאסקינהו כו' וקאמרי סימנים ולא נפשטה האיבעיא ויעוי' בדף קי"ד ע"ב תוד"ה זימנין דמחי בגירא דהטעם משום שיראה לעמוד אומרת בדדמי הרי דעתם דבמקום שאין פחד לא חיישינן לאמירת בדדמי והדברים ארוכים

שיטת המרדכי בקצרה דפי' א"נ דקיהבי סימנים ובט"ע נמי מהימני ובא"י מל"ת לא חיישינן שאומר בדדמי ולא חיישינן לאמירת בדדמי אלא בישראל המעיד והיינו במלחמה אבל בטבע והעלוהו לא שייך בדדמי וגם במלחמה במקום שאין ירא לעמוד אין חשש לאמירת בדדמי גם אם אומר דברים ברורים במיתתו אינו צריך לאמר קברתיו וההכרח לקצר בדברים שאינם נוגעים לנידון דידן

ובמאי דסיימתי אפתח בספק שהה ג"י הגם שהרשב"א בתשובותיו ובחידושיו החמיר אבל כבר כתב הב"ש בסעי' כ"ו עמ"ש בהג"ה רמ"א ספק נשתהה אזלינן לחומרא כתב הב"ש דעד מפי עד תלינן לקולא דראשון ראה אותו תוך ג' מהריב"ל ומהרשז"מ ואף כי רבו המחמירים יעוי' בקו"ע שכיון דמחמירים בספק דבעינן שידעו שהיה בתוך ג' מה לי ספק שנסתפק הראשון או השני ולומר שאילו ידע הראשון שראוהו תוך ג' לא היה מגיד הוא ס' דחוקה אבל באמת רבו המקילין בספק שהה ג"י יעוי' בנוב"י במה"ק ובמ"ת גם אנכי הארכתי בזה ובקושית הנוב"י ביבמות קכ"א בההוא דטבע בדגלת גם בדברי השב שמעתתא ואכ"מ והעיקר בגופו שלם אשר ר"ת מיקל אפי' לאחר ג"י ויעוי' בכנ"י סי' נ' שכתב בזה"ל רוב פוסקים מקיימים דבריו ויש לסמוך על דבריו אפי' שלא בשעת הדחק ויעוי' בב"ש ס"ק פ"ד, ובספק נשתהה ג"י יש לצרף דעת ר"ת וגם המחמירים בס' נשתהה מודים בזה ועי' בת' רע"א סי' כ"ג שכתב דקיי"ל להקל ובת' חת"ס בכמה תשובות הסכים להקל בלי שום פקפוק וכן כתבו אחרוני זמננו ומכש"כ בנידון דידן שאמר העד שראוהו אצל האקאפע שהסברא נותנת וקרוב לודאי שלא נשתהה שהרי מוכנים אנשים חובשים לקבץ הנהרגים והפצועים ורחוק שיהיה נשתהה ג"י גם יש לצרף סברא כאן נמצא כאן היה כמו נמצאו הרוגים בדרך פלוני יעוי"ש גם בשב שמעתתא והרבה הארכתי בזה ובנ"ד ידוע שכל אנ"ח יש לו אקאפע וידוע שהוא נמצא שם וסומכין על הכרתו אף לאחר ג"י ולא כתבתי זאת אלא לצירוף בעלמא כי יש כאן גם סי' מקום ופשוט שאין כאן חשש מצד ספק ג"י

מה שלא נזכר בדברי העד ישראל רק שראהו נהרג ולא אמר קברתיו ולמעלה הבאתי דעת ושיטת הראשונים הנה הרי"ף והרמב"ם והרשב"א מחמירים. וכן הוקבע הדין בשו"ע אבל יש מקילין היינו הרמב"ן והראב"ד מקילין ובלא ראו ההריגה הרז"ה ודעימיה מקילין והרבה והאחרונים עשו יסוד מזה ויעוי' בח"מ ס"ק ק"ג ובב"ש ס"ק קנ"ד שכתבו להקל אם העד לא ראה ההריגה גם הרבה מהאחרונים כתבו דאף בשני עדים פסולים לא בעינן קברתיו והא דהביאו מהא דקאמר הגמ' והא מאה נשים כחד דמין לפי מ"ש למעלה בשיטת הרי"ף לא קאי כלל על חששא דבדדמי רק על נאמנות דע"א ובזה בודאי שני פסולים כחד הוא ואין מזה סתירה להוכיח דאף להחולקים על הרי"ף והמה כמעט כל הראשונים דבשני עדים ל"א בדדמי ואפ"ל דגם בשני פסולים ל"א בדדמי ואם כי לא נסמוך ע"ז למעשה כמ"ש הב"ש בסעי' נ' מ"מ יש לצרף גם זה. והנה בפ' ר' בצלאל אשכנזי ובת' מהר"מ לובלין הקילו בא"י מסל"ת דלא בעינן קברתיו וכמ"ש למעלה בשם המרדכי והגמרא והנה זה פשוט כמעט לכל הראשונים (חוץ דעת יחיד) שאף בלא קברתיו כבר יצאה מאיסור דאורייתא כיון שאם נשאת לא תצא וכמבואר ברמב"ם הל' נחלות וכבר כתב הנוב"י דכיון דלא נשאר רק איסור דרבנן נאמן א"י אף בלא מלאת עי' בסי' ל"א ובמ"ת סי' מ"ז וכן הוא בת' פמ"א ובת' ג"ש

והנה יש לפנינו מל"ת גמור מכתב הראשון שקבלה מהבי דואר כתוב על הנייר ששלחה לבעלה ובקאנווערט והאדרעס שלה ויעוי' בח"ס בכמה תשובות שאין לך קיום גדול מזה אם נשלח על ב"ד תשובה לשואליו ובפרט על