הליכות אליהו על השולחן ערוך עד

במלחמה והאיבעיא באומר קברתיו א"א לפרש כפירש"י דהכא לא דייקא דאמרי תרווייהו בדדמי דהלא האשה עצמה נאמנת אם אמרה קברתיו וע"כ האיבעיא היא אם ע"א נאמן במלחמה אף אם אומר דבר ברור כיון דאשה לא דייקא כל כך ויעוי' ברמב"ן במלחמות ובחידושיו ושפיר קאמר הגמ' והא מים דכמלחמה כו' ומאה נשים כע"א כו' וממילא נפשטה האיבעיא דטעם נאמנות ע"א משום מלתא דעבידא לאיגלוי אף אם לא דייקא כל כך וקושית הרא"ש תמוה

אבל אכתי צריך להבין לשיטת הרי"ף דאף בשני עדים חיישינן לבדדמי וצריכים לאמר קברנו ואי משום דאמרי ואסקינהו וכמו שכתבו הריב"ש והפוסקים האחרונים דטלטלוהו הוי כמו קברתיו הלא זהו במסקנא, ואפ"ל דזהו כונת הרא"ש ויעוי' ברש"א וש"מ ואם בס"ד הוה ס"ל דאיירי דאסקוהו מאי פריך הגמ' ותסברא מים שאל"ס כו' ואם מיירי באסקוהו אין מקום לקושיא ותסברא כו' אע"כ דבס"ד ס"ל דלא איירי באסקוהו וצ"ל בישוב הדבר דאף דמים כמלחמה דמי אין החשש בעצם המיתה כמו במלחמה שאמרינן כיון דאי מחו ליה בגירא אמרי בדדמי ובמים הוי החשש דילמא לא תעמוד עד שתצא נפשו ויעוי' ברא"ש שכתב על הא שהביא הראב"ד ראיה דבע"א לא בעינן קברתיו מהא דטבע חסא ולא הוזכר קברתיו ע"כ תנשא לכתחילה משום דמים שאל"ס אבל אם היה להם סוף תנשא לכתחילה בלא קברתיו ומים כמלחמה דמי וכתב הרא"ש דבמים שיש להם סוף כיון דעומר ורואה עד שתצא נפשו שוב לא שייך בדרמי יעו"ש

ולפ"ז מיושב דברי הגמ' כיון דבס"ד היה ס"ל דמים שאל"ם מותר ולח"ש לגלי אשפלוהו ממילא הוי כמים שיש להם סוף כיון דעומד ורואה עד שתצא נפשו לא שייך בדדמי על העד רק נשאר החשש על האשה דלא דייקא דאמרה אפשר אם עלה מן המים לא בא וע"ז קאמר והא מים כמלחמה דמי היינו על דיוק האשה ובכה"ג אף להרי"ף כיון דאין זה רק על נאמנות העד אין זה רק בע"א ושפיר קאמר הגמ' והא מאה נשים כע"א כו' וע"ז קאמר הגמ' ותסברא מים שאל"ס הוא ולא תנשא לכתחילה וע"כ צ"ל דחסרו בדברי הנשים וצ"ל דאיירי באסקוהו קמן וחזינן לאלתר וקאזיל החשש דמים שאל"ס א"כ י"ל דהחסיר גם בגופא דעובדא וקאמרי סימנים במקום המוצנע שלא סמכינן על נאמנות הנשים ויעוי' בחידושי הרמב"ן והרשב"א ומיושב קושית הרא"ש מעל הרי"ף

אבל לפ"ז לא נצטריך לאמר דהא דאסקוהו קמן הוי כמו קברתיו כיון דלפי הדברים הנ"ל גם בס"ד סבירא לים להג' דלא בעי כאן קברתיו גם בע"א ובמים אין חשש רק על האשה דלא דייקא אין הוכחה דבמסקנא חזר מזה והא דאמרינן אסקוהו הוי רק לצאת מחשש מים שאל"ס ואין ראיה דאסקוהו הוי כמו קברתיו, אבל באמת י"ל כיון דבמסקנא ס"ל להגמ' דבמים שאל"ס יש חשש שמא גלי אשפלוהו יש חשש אחר דלמא גלי אשפלוהו ויצא בתוך זמן שתצא נפשו (וזה שנמצא הוא אחר) או הוא בעצמו נפל שנית והוא בכדי שיעור שתצא נפשו ושייך בדדמי כמו במלחמה וצ"ל גם לשיטת הרי"ף דאסקוהו הוי כמו קברתיו אשר הוא יסוד גדול בתק"ע. והנה כתב הרי"ף דהאיבעיא אע"פ שלא נפשטה במקום זה נפשטה במק"א בדף קכ"א איבעיא להו ריב"ב לקולא פליג כו' ת"ש דההוא גברא דטבע בכרמי ואסקוהו אבי הדיא ט' ותו ההוא גברא דטבע בדגלת ואסקוהו אגישרא דשביסתנא ואנסבוה רבא אפומא דשושבינא לבתר ה' יומי כו' שמעינן מינה דע"א במים שאל"ס נאמן ודוקא היכא דקאמר ואסקוהו קמאי ואשתמודעינא דאיהו פלוני וכמו דאסיקנא במעשה דשני ת"ח וכדאמרינן ואסקוהו אגישרא וה"ה לע"א במלחמה היכא דאמר מת וקברתיו וכבר נתקשו בהבנת דבריו שכ' וכדאסיקנא במעשה דשני ת"ח הלא הא דצריכין להא דאסקוהו קמן כו' הוא כדי לדחות פשיטות האיבעיא דע"א במלחמה אבל בס"ד היה ס"ל להגמ' דלא איירי באסקוהו וכיון דס"ל להרי"ף דנפשטה האיבעיא בעיא וע"א במלחמה נאמן והוי העובדא דשני ת"ח כמו דס"ד דא"צ להא דאסקוהו קמן

ולפמ"ש למעלה א"ש דבס"ד היה ס"ל להגמ' דמים שאל"ס הוי כמים שיל"ס דלא שייך חשש דבדמי כיון דשהה עד שיעור שתצא נפשו אבל במסקנא דידעי דמים שאל"ס יש חשש דגלי אשפלוהו ויש חשש דבדדמי ע"כ צריך לאמר ואסקוהו קמן דהוי כמו קברתיו ומלשון הרי"ף שכתב וה"ה שע"א במלחמה היכא דאומר מת וקברתיו משמע בהדיא דאסקוהו קמן הוי כמו קברתיו ומשו"ה דייק ואסקוהו קמן וראה שטלטלוהו ממקום למקום ולא ראו בו סימני חיים והוי כמו קברנוהו ועוד יש להאריך בזה ואכ"מ

ושיטת הרמב"ם בהא דע"א במלחמה כ' בפי"ג מהל' גירושין הל' י"ט ע"א אומר ראיתיו שמת במלחמה או במפולה או שטבע בים הגדול ומת וכיוצא בדברים אלו שרובן למיתה אם אמר קברתיו לא תנשא ואם נשאת לא תצא והנה יש לדייק שהרמב"ם כפל דבריו בנפילת הים בהל' כ' שכתב וכן אשה שהעיד עליה עד אחד שטבע בעלה בים או במים שאל"ס ולא עלה ואבד זכרו ונשתכח שמו הרי זו לא תנשא עפ"י עדות זו כמו שבארנו כו' וכבר עמדו בזה המפרשים

ונראה פשוט שבהל' י"ט כתב הדין המבואר בדף קט"ו היינו האיבעיא דפ"א במלחמה וכה"ג בשטבע בים הגדול וכמו דאמרינן והא מים כמלחמה ושייך בדדמי ואיירי כגון שראה דאסקוהו ומחמת שרובן למיתה אומר בדדמי ובעינן שיאמר קברתיו ובהל' כ' הוא הדין דמשאל"ס ומבואר בדף ק"כ שלא הנשא ואם נשאת לא תצא וזהו פשוט, וצ"ע דברי המ"מ שכתב בהל' י"ט ומתבאר מדבריו ג"כ שמים שאל"ס שא"א לעמוד על בוריו של דבר לעולם אינו מעיד העד עד שישהה כדי שתצא נפשו ולא חיישינן דאמר בדדמי וזהו שכ' רבינו או שטבע בים הגדול וכן עיקר יעו"ש ולפמ"ש צ"ע דהלא הכא בהל' י"ז איירי שהעלוהו מן הים וראוהו מת רק כיון שבלא"ה רובן למיתה חיישינן לבדדמי כנ"ל

גם לכאורא משמע מדברי המ"מ שרוצה לחדש קושיא מדברי הרמב"ם דאין העד צריך לאמר בפירוש במשאל"ס ששהה עד שתצא נפשו רק מסתמא כיון שהגיד שטבע בים מסתמא שהה עד שתצא נפשו ואינו אומר בדדמי וצ"ע מנין לו להמציא דבר זה מדבריו ובפרט שלא קאי כאן בדין מים שאל"ס רק שהעלוהו וטועה בדדמי שמת עד שיאמר קברתיו ומה זה שכתב ולא חיישינן דאומר בדדמי ודבריו צע"ג ויעוי' בכ"מ שקהה על דברי המ"מ וכתב מתחילה שלא אמרו צריך לעמוד עד שתצא נפשו רק בנפל במים שיש להם סוף וראיתי מי שהגיה כו' והכי קאמר שמאל"ס לעולם אינו מעיד העד ואומר מת אא"כ שהה