הליכות אליהו על השולחן ערוך עג

העבד מוחזק בעצמו והרשות בידו לחלוק את מע"י כמו שירצה אם לשעות או לימים ובכל שעה שירצה יאמר אעבוד לעצמי ואחר שעה אעבדך, ולפ"ז מעיקר הדין אין כאן עשה דלעולם בהם תעבודו בחצי ב"ח כיון דלכל שעה שירצה הרב לעבוד בו יאמר אחלק עמך באופן אחר והשעה זו היא שלי והא דקאמר הגמ' בגיטין דאיכא בחצי שפחה עשה דלעולם בהם תעבודו היינו בתר תקנת ב"ה דעובד את רבו יום אחד וכיון דאיכא יום מיוחד שוב שייך עשה דלעולם בהם תעבודו אבל בח"ע וחב"ח לב"ש וכמ"א ליתא לתקנתא וליכא עשה דלעולם בהם תעבודו, ומיושב קושית הש"מ גם קושית התוס' ומיושבים דברי הרשב"א דמעיקר הדין אין עשה דלעולם בהם תעבודו בחצי שפחה רק מחמת תקנת החלוקה דעובדת את רבה יום א' ומשום מלתא דאיסורא הפקיעו רבנן הך תקנתא מינה ונשאר על עיקר הדין בלא תקנה וממילא א שעה מיוחדת למלאכתה ואין כאן עשה דלעולם בהם תעבודו

רק דאכתי תיקשי, מאי מקשי הגמ' בגיטין שם ואבי משום איסורא לא כיון דכתב הרשב"א דבאמת לא היו אומרים לאדם חטוא כו' רק משום דבח"ש וחב"ח ליכא בכה"ג עשה א"כ מאי ראיה מייתי להא דאביי דאיירי בשפחה גמורה (ומיושב בזה דברי התוס' בקושיתם מהך דחציה שפחה כו' דלכאורא מאי הקשו דלמא איירי התם דשחררה בעצמה וליכא פשיעה ויעוי' בחי' הגרע"א, אבל לפי הנ"ל ניחא דאי היה העובדא התם משום דפשע א"כ מאי פריך על אביי הלא גבי אביי ליכא פשיעה ואפ"ל עוד דקושית התוס' הוא קודם דידע הך סברא דאפשר דמיחד לה עבד ומנטר לה אבל להך סברא ליכא למפרך כלל דהלא אף לא שחררה היתה מופקרת ליה)

אך באמת כל מה שכתבתי בדברי הרשב"א הוא לפי מה שהבינו האחרונים בדבריו אבל הרואה ברשב"א שדבריו מאירין ומפורש אמר דבעבד שחציו ב"ח ליכא עשה דלעולם בהם תעבודו והיינו כיון דבעבד ליכא תקנתא ועובד את עצמו ואת רבו בערבוביא וא"י הרב לכופו אבל בחציה שפחה איכא עשה דלעולם בהם תעבודו והיינו משום כיון דעובדת את רבה יום אחד וכמ"ש הרשב"א וז"ל וא"ת אכתי אשכחן שאומרים לאדם חטוא כו' מי שחציו עבד וחציו ב"ח שכופין את רבו כו' ולי נראה דשא"ה כיון דחציה ב"ח לית בהו משום בהם תעבודו משום צד חירות שבו וההיא אמתא משום דהרבים היו נכשלים בה כו' וע"כ גם בחציה שפחה כו' דהגמ' מדמי להו להדדי וכמ"ש למעלה רק דהרשב"א ס"ל דל"א להפקיע הך תקנה כ"ז דאינו משחררה כיון דהתקינו הוי כחלוקה גמורה וזכה במע"י בחלוקת הימים כ"ז שלא שחררה

תקנות עגונות

סימן ח

באה לפני ה' גיטל בת ר' צבי מברעזניץ מחוז לוצק עגונה מבעלה יהושע באראק מעיר הנ"ל שהלך בעלה למלחמה בשנת תרע"ד והיו לה מכתבים מאתו בכל שבוע ובחורף שנת תרע"ו פסקה חליפות מכתבים ונאבד זכרו והיא יושבת עגונה

והנה להיתר האשה הנ"ל יש לה שלשה דברים כולם עיונא ויש בהם עיקולי ופשורי

א) הרב מברעזניץ קבל עדות מר' שמואל בר' ברוך קאשאר כי הוא ובעלה יהושע באראק ועוד אחד מעיר הסמוך לברדיטשוב היו בעיר ברדיטשוב ואח"כ נלקחו שנים היינו יהושע באראק והאיש מעיר הסמוך לברדיטשוב והוא בעצמו נשאר במקומו ואחר זמן מה ראה את האיש הסמוך לברדיטשוב אשר בא מהמלחמה פצוע לעיר זיטאמיר והוא ה' שמואל שאל את האיש יהודי הנ"ל מה היה עם היהודי יהושע באראק מעיר ברעזניץ כי היה יחד עמו במלחמה וראה אותו נהרג אצל אקאפעס וע"ז בעה"ח הרב ר' משה יהושע החונה בעיר בערעזניץ ועוד שנים עמו

ב) שני אחים דוד ברי אייזיק ואחיו אהרן לפניהם סיפר אברהם מענדל וידער אשר הוא קבל מכתב מפאלק כי יהושע באראק נהרג הזמן והמקום איננו זוכר היה חתום על המכתב סופר הראטע "באם" ואברהם מענדל היה נחוץ לדרכו מסר דבריו להאחים הנ"ל איזה פאלק, ואיזה ראטע אינם יודעים כ"ז בא במכתב הרב הנ"ל

ג) האשה גיטל העגונה הגידה כי היה לה חליפות מכתבים עם בעלה כמעט בכל שבוע והיה מנהגה אשר היתה מניחה במכתבה לבעלה קאנווערט כתוב באדרעסע גיטל באראק מעיר בערזניץ מחוז לוצק פלך וואהלין ופיסת נייר חלק אולי לא נמצא אצלו נייר לתשובה בחורף תרע"ו שלחה לו בפעם האחרונה ג"כ מכתב עם קאנווערט כתוב באדרעס כנ"ל עם פיסת נייר ונתאחרה תשובתו והיתה נדהמה ומבוהלה פחדה לחיי בעלה וביום אחד קבלה מפאסט הקאנווערט שלה באדרעס כו' היינו גיטל באראק וכשפתחה הקאנווערט כתוב על נייר החלק שהניחה בקאנווערט אבל לא מבעלה רק כתב סופר רוסי בזה"ל מועתק מכתב רוסי שיודעת בע"פ "בעל שלך נהרג" (אוביט) י"ז יאנוואר בזה שלו' אי בעל שלך או בן שלך א"י אם היה ע"ז חתימת אחד אינה יודעת אבל היה חותם הראטע שהיה עובד בעלה הנ"ל היינו וואלינסקי פאלק פעחאטני 53 ראטע 5 גוף המכתב מרוב שממות לבה וצערה נאבד אך ידוע היה אז בעירה כ"ז הגידה האשה לפני בכל חומר

הנה הספיקות הנופלים בזה בעדות ה' שמואל קאשאר אשר מפי האיש הסמוך מברדיטשוב לא נזכר קבורה ולא שום דבר אחר חוץ מנהרג סתם וידוע כי בע"א במלחמה צ"ל קברתיו כמבואר בכמה מהראשונים ובטוש"ע י"ז סעי' ג' בעדות של ה' אברהם מענדל הנ"ל היה ע"י שאלה גם לא נזכר בו הקבורה בהגדת האשה ג"כ לא נזכר בו הקבורה ג"כ אינה יודעת כי היה חתום על המכתב איזה איש ומבואר בב"י בשם ר' ירוחם כי נצרך דוקא חתימה יעו"ש

והנה אם כי מונע אנכי א"ע מלהורות חוץ לעירי ומשלוח דברים ע"פ חוץ אבל לתקנות עגונות יצאתי בימים המרים האלו חוץ מגדרי גם האשה הזאת בוכה ומבכה על ימי נעוריה והיא עניה ושוממה ולא אוכל למנוע א"ע מלעסוק בשריותה כפי אשר תמצא ידי יד כהה בעזר"ה, גם יש בדברי העד מפי עד הישראל הסמוך לברדיטשוב ספק שהה ג"י שהרשב"א בחידושיו מסתפק בזה וכבר דברו מזה האחרונים אבל גם זה צריך בירור הנה בע"א במלחמה הוא דבר שהאריכו בו הראשונים והאחרונים והנני לבאר בקצרה

הראשון המדבר הוא הרי"ף שכתב דהאיבעיא הוא בקברתיו ובלא קברתיו אף ב' עדים לא מהני דדילמא אמר בדדמי והקשה הרא"ש דאם גם בתרי אמרינן בדדמי א"כ האיך אמרינן והא מאה נשים כע"א דמי משמע הא אם היו ב' עדים נאמנים ולא חיישינן לבדדמי ולכאורא להרי"ף דאם לא אמר קברתיו לא מהני