הליכות אליהו על השולחן ערוך עב

סימן ו

תשובה לחכם אחד

ע"א שנסתפק כ"ת באיש שלא קיים פו"ר ושאל פי רופא ובקש לראות זרעו לעמוד על המבחן לידע רפואתו אם רשאי להוציא

מתחילה נברר אם רשאי לעבור על איסור משום תקנתא דפו"ר. הנה התוס' בגטין ובפסחים ובשארי מקומות הקשו על הא דכופין את רבו כו' ליתי עשה דפו"ר ולידחי ל"ת דלא יהיה קדש ותי' ג' תירוצים חדא משום דבדידה ליכא עשה. ועוד משום דאפשר בכפיה. ועוד משום דלא הוי בעידנא עיי"ש. והנה על תי' הראשון יש להעיר מדברי הרשב"א בתשובה ח"ב ובאבודרהם הל' ברכות בשם מהר"י אבן פלט דס"ל דביבום ליכא עשה על האשה ומ"מ אמרינן אתי פשה ודחי ל"ת. וי"ל משום דהתם כתיב ויבמה בפ"כ. אינו תולה הדבר בדידה רק בדידיה. גם יש להעיר מכתובות מ' אחריתא לשמעתא כו' וליתי עשה ולידחי ל"ת כו' אימור הכא אי אמרה לא בעינא מי איתא לעשה כלל למה להגמ' טעמא דאי אמרה כו' הלא על האשה בודאי ליכא עשה. ואף שראיתי בתוספת ישנים שם שמפרשים לחד תירוצא דזה הוא כונת הגמ' אי אמרה לא בעינא היינו דעליה ליכא עשה אבל פשטות לשון הגמ' לא משמע כן גם ברש"י מפורש להיפוך שכ' הלכך מלמדין אותה לאמר איני רוצה. הרי דכ"ז שאומרת בעינא ליה היה עשה דוחה ל"ת

וקושית החו"י מכיבוד יש ליישב בפשיטות דהתם דומה ממש לכלאים בציצית דאם לא ילבש הבגד או ימכרהו למאן דס"ל חובת מנא לא יתחייב מ"מ כיון דהוא לובש הבגד איכא עשה וליכא תקנתא. אמרינן דאתי עשה ודאי ל"ת והכא נמי גבי כיבוד אשר כל הענין הוא דכשיצוה האב מחוייב לקיים וכשיאמר לא בעינא לא יהיה כיבוד כלל והוי כמו שלא ילבש הטלית דלא יהיה המעשה בעולם ומשו"ה לא מיקרי עשה כלל דעל המעשה כמו שהיא המצוה עליה ליכא תקנתא להעשה אבל הכא גבי אונס הלא המעשה בעולם ואי אמרה לא בעינא ליכא להעשה. אבל גבי כיבוד אם יאמר לא בעינא לא יהיה הדבר אשר עליו נאמר העשה אבל הכא הדבר אשר עליו נאמר העשה ישנו בעולם ומשו"ה הוי עשה קל דל"ד לכלאים בציצית. (ודברי רש"י יש להסביר גם לפי דברי וכתב מלמדין אותה כו' משום לתקן העשה שלא יעבור עליה דאם אמרה בעינא אף דלא אתי עשה ודחי ל"ת עכ"ז הלא יעבור על העשה אבל כשתאמר לא בעינא לא יהיה להעשה כלל ומהיות טוב)

וי"ל על פי שיטת הר"א ממיץ בתוס' סוף נדרים דעל לאוי דכהונה אין האשה מוזהרת. וכבר כ' לתרץ קושית הנוב"י מיבמות פ"ד עיי"ש דכונת הר"א ממיץ דלאוי דכהונה כיון דלא ילפינן רק מלא יקחו לא אמרינן דהיא מוזהרת רק היכא דהוא מוזהר אבל היכא דאינה נאמנת והוא אינו מוזהר גם היא אינה מוזהרת. ועיין במאירי וברשב"א נדרים שם. ולפ"ז נ"ל דקושית הגמ' בכתובות לאו אשאינה ראויה לבוא בקהל רק על לאוי דכהונה כיון דלגבי דידיה יבא עשה וידחה ל"ת לא תהיה היא מוזהרת. א"כ אף דבדידה ליכא עשה ח"מ אינה מוזהרת כנ"ל. אך פשטות הגמ' אינה מורה כן ומוכח דכיון דאיכא עשה גביה דידיה אם נאמר דאתי עשה ודוחה ל"ת גם היא מותרת

גם על תירוץ השני שבתוס' דאפשר לקיים שניהם ע"י כפיה יש להעיר ממ"ש התוס' בשבת דף ד' ד"ה וכי כו' והא דתנן בהשולח מי שחציו עבד כו' ואע"ג דבהאי פירקא אר"י כל המשחרר עבדו כו' שאני פו"ר דמצוה רבה הרי דלא שרי לשחרר רק משום עשה דפו"ר דהוה מצוה רבה. אבל אם איכא תקנתא דלישא שפחה למה נכוף הרב לעבור על איסור. והדברים ארוכים לבנות ולסתור ולא באתי רק להעיר, ועיין בתוס' פסחים שלא הביאו רק שני התירוצים משום דבדידה ליכא עשה. ותי' השני משום דלא הוי בעידנא. ולפי תירוץ זה של התוס' פשוט דאסור לעשות תקנתא לפו"ר ולעבור על איסור משום דלא הוי בעידנא וכן הסכימו הראשונים דלא אמרינן אתי עשה ודחי ל"ת רק היכא דהוי בעידנא ודחו דברי הפסקי תוס' זבחים צ"ז שכ' דהיכא דאי אפשר בע"א אמרינן דדחי אף דלא הוי בעידנא. והדברים ארוכים

אך לכאורה יש להעיר עפמ"ש התוס' בשבת דעשה דפו"ר הוי מצוה רבה ודומה למצוה דרבים עיי"ש ובמצוה דרבים הלא כתב השיבולי לקט דדוחה אף שלא בעידנא, אך בר"ן ר"ה מפורש להיפוך שכ' דהגמ' חד מתרי טעמא נקיט וה"ה דשופר אינו דוחה ל"ת משום דלא הוי בעידנא אף דשופר הוי מצוה דרבים. ומה שהביאו ראיה להש"ל מגמ' דר"א שיחרר עבדו אף דלא הוי בעידנא יש לדחות בכמה גוני חדא כמ"ש התוס' בפסחים נ"ט ובזבחים דעשה דוחה עשה הקל אף שלא בעידנא

ועי"ל עפמ"ש הרשב"א דבחציו עבד כיון דלא אפשר לעבוד בו לעולם ליכא עשה דלעולם בהם תעבודו ומה שהקשו על הרשב"א מחציה שפחה גטין מ' הארכתי במק"א גם עפמ"ש הר"ן כיון דהשיחרור הוי משום תקנתא דהאדון ליכא עשה. גם י"ל דלא שיחרר מעכשיו רק שיהיה כל השיחרור בעת התפילה וא"כ הוי שפיר בעידנא ובזה מיושב גם שלכאורא קשה על הא דפריך הגמ' בברכות מ"ז על הא דר"א והא הוי מצוה הבאה בעבירה. ומ"ש התוס' ב"ק ס"ז ובסוכה ל"ג דל"ש מצוה הבאה בעבירה היכא שהעבירה כבר נעשה עיי"ש וא"כ ה"נ הלא השיחרור הוי קודם

סימן ז

שבת די פ"א בתוד"ה וכו' כו' יעוי' בחי' הרשב"א שתי' קושית התוס' על הא דחציה שפחה דכפו את רבה כו' וכי אומרים לו לאדם חטא כו' ויעוי' בחי' הרשב"א שתירץ דלעולם בהם תעבודו לא שייך בחציה ב"ח וכל העובר ישתומם דהלא על הך עובדא גופה אמרינן בגמ' שם גיטין ל"ח אי לאו דאמר ר"י כל המשחרר עבדו כו' רבינא אמר משום מילתא דאיסורא ואביי כו'

והנראה בכונת דברי הרשב"א עפמש"כ במק"א ליישב קושית הש"מ ב"ב י"ג ע"ב על הא דחצי עבד כו' לימא גא"א דהלא התם גם איגוד ליכא משום דכל המשחרר עבדו וישבתי זאת בכמה אופנים (בדיאמר איגוד רק על מע"י וכיון דמע"י יהיו שלו ממילא לא יהיה עשה דלעולם בהם תעבודו והא דקאמר איגוד ליכא דלהרב אין קנין חל במע"י משום דאינו נמכר בע"ע) דהנה אינו מדויק לשון המשנה גיטין מ"ב תקנתם את רבו מה הוא הלשון אומר תקנתם כו' אך באמת דגם זה היה תקנה דעובד את רבו יום אחד אבל אל"כ הלא