הליכות אליהו על השולחן ערוך עא

לא יקלט הזרע עד מחרת כו' ואם אמרינן דרוב נקלטים מיד לק"מ אבל לפמ"ש למעלה דבאמת אין לנו לאמר כי הוי רובא דהלא הוא כעצמים בבטן המלאה ולא ידעינן זה דרוב נקלטים מיד רק משום דרוב לט' ילדן ואין זה אלא אם נאמר דיולדת לתשעה אינה יולדת למקוטעין אבל אם נאמר דיולדת לט' יולדת למקוטעין ממילא לא ידעינן גם דרוב נקלטין מיד כי שמא לא שלמה ט' מכוונות והתם קאי התוס' לר"י משום ר"נ דיולדת למקוטעין ממילא לא מוכח רוב נקלטין ושפיר הקשו התוס' אבל לדידן דקיי"ל יולדת לט' אינה יולדת למקוטעין ועי' בא"ע סי' קנ"ו ממילא אמרינן רוב נקלטין וכמ"ש הכרו"פ

ולכאורא תמוהין עוד דברי התוס' כריתות י' ד"ה ביום מ' אף שא"א לידע יום מ' ליצירה כו' לקלוט כו' ומיהו שמואל היה בקי כו' ולכאורא דברי התוס' תמוהים דאפי' אם נאמר דס"ל כהרשב"א דכיון דאיכא רוב אינן מפילות שוב הוי ספיקא מ"מ הלא מספיקא אין שוחטין וזורקין וצ"ל דס"ל להתוס' דכיון דחזקת שלא היתה מעוברת אתרעי והרי היא מעוברת לפניך ממילא הוה כספק ועמ"ש הנוב"י על דברי מהרי"ק ועל מ"ש הט"ז בסי' שצ"ו והדברים ארוכים גם הכא כיון שנבעלה חזקת שאינה מעוברת אתרעי גם יעוי' בקידושין ע"ט לענין מחלוקת רב ושמואל הרי בוגרת לפניך וביומא דמשלם שית דעומדת להתבגר והכא דהפילה יש לצרף מ"ש אליבא דהרשב"א ויעוי' בפסחים פ"א דלרבא י"ל בטומאת התהום דזיבה וה"ה בטומאת התהום דיולדת ויעו"ש בנודע לפני זריקה זורקין על טומאת התהום ולפ"ז י"ל דהכא בכריתות דקיימינן לרבא כתבו התוס' שפיר דאמאי ביום מ"א אין שוחטין ואין זורקין אף אם נולד הספק לאחר שחיטה והלא זורקין על טומאת התהום והכא הוה טומאת התהום דאין אדם יכול לידע מתי נקלט ולרבא זורקין על טומאת התהום דזיבה כנ"ל וה"ה דיולדת וע"ז כתבו התוס' ומיהו שמואל היה בקי כו' וכיון דאחד יכול להכיר ל"ה טומאת התהום ושפיר אין זורקין וכתבתי באופנים אחרים אך יש לדחותם וקצרתי במקום שהיה ראוי להאריך באשר כי לא באו הדברים רק בדרך אגב

ומה שהזכרתי בדברי לענין מחיקת השם יעוי' בשבת שם ומשמע דאף אם הוה פ"ר כיון דיורד למים רק משום דכתיב לא תעשון כן לה' אלקיכם עשיה הוא דאסור היינו משום דמוחק ועושה מעשה שלא יעשה כן לה' וכן לעיל קי"א לענין סירוס אמרינן דלשתות סם של עיקרין אינו עובר ואף דאח"כ דחי בגמ' היינו דאיסורא מיהו איכא אבל מה"ת אין הלאו רק בעושה מעשה הסירוס בידים אבל פ"ר אין איסור בזה מה"ת והלאו לא נאמר בזה וכן פסק הרמב"ם דאינו רק איסור ולא כמו שראיתי באחרונים שנטו מדרך הזה וכן בהשחתת זרע לדעתי ג"כ אינו האיסור בעצם רק על השחתה בידים והשאר רק אינן אלא סעיפי העבירה ובודאי שומר נפשו ישמור מזה כאשר הענין חמור אבל שעת הדחק אפשר לצדד בזה

סימן ד

יבמות ס"ב יעויין בטו"א ר"ה כ"ח שהקשה על הא דגר שנתגייר והיו לו בנים בגיותו דקיים פו"ר מ"ש מהא דאמרינן אילימא כפאן שד והתניא עתים חלים כו' ויעוי' בטו"א שרוצה לאמר דבאמת נפטר אף שעשאו בעת שהיה שוטה וא"ש תמיהותיה בדברי הרמב"ם שכתב בהל' ק"פ שוטה שאכל ואח"כ נשתפה לא קיים המצוה כיון שפטור היה והכא ג"כ כיון שב"נ פטור מפו"ר וי"ל דבאמת צריך להבין האיך שייך מצוה להיות לו בנים האם בידו הוא זה ולא מצינו מצוה כזאת שתהא מסורה ביד הקב"ה

אבל האמת הברור לדעתי כי המצוה על האדם היא לעסוק בפ"ו ובכל זמן שהוא עוסק בזה לקיים המצוה קיים מצות פו"ר ואף אם לא נתעברה רק מי שיש לו שני בנים זכרים לב"ש וזכר ונקבה לב"ה אינו מחויב עוד במצוה זו כי כבר נתקיימה ודברינו מוכרחים בדברי התוס' גיטין מ"א וב"ב י"ג ובחגיגה ג' שכתבו דח"ע פו"ר ל"ה בעידנא שאינה אלא בגמר ביאה והל"ת היא בהעראה ולכאורא הדברים תמוהין דהלא גם בגמר ביאה לא נתקיימה עדיין העשה עד שתלד האשה אבל לפי הנ"ל ניחא דהעשה נתקיימה בשעת גמר ביאה שראויה להתעבר וזהו ברור דלא כגאון אחד שנתקשה בזה וא"כ סרה קושית הטו"א שמי שיש לו בנים מכ"מ אינו מחויב עוד לעסוק בפו"ר וזהו אינו דומה לכל המצות כי גם ישראל אינו מקיים המצוה בשעה שנולדו לו בנים מ"מ נפטר עוד ממצות עסיקת פו"ר וה"נ מי שיש לו בנים מ"מ

ומשו"ה נסתפקו האחרונים מי שיש לו בנים שנתעברה האשה ע"י אמבטי אף שלכאורא אם מצות צ"כ הלא לא נתכון לזה בשלמא בכל האנשים שמתכונים להנאת עצמן י"ל כמו שכ' המפרשים במצות אכילה לא בעינן כונה כמו מתעסק בחלבים ועריות דלא בעינן מתכון אבל באמבטי אשר בעת קליטת האשה באמבטי לא נהנה האיש גם לא עשה שום מעשה האיך שייך לאמר שקיים המצוה רק הספק הוא כיון דיש לו בנים יהיה מה שיהיה אינו מחויב עוד במצות פו"ר כי כבר נתקיים בו

ובזה מיושב ג"כ מה שהקשה המהרי"ט אלגזי פ"ח מבכורות בשם הרדב"ז איסורי ביאה האיך נתקיים המצוה בהולדת בן ממזר ומשמע אף ע"י עבירה הלא הוי מצוה הבאה בעבירה ובאחת הדברים מתמיהים האיך שייך קיום מצוה אם התורה אסרה בפירוש מלעסוק בפו"ר באופן כזה, ולדעתי בכאן כו"ע מודים שלא קיים מ"ע דעסיקת פו"ר בביאה כזו ולא יסתפק בזה אדם ואינו דומה לכ"מ שנחלקו לענין מהב"ע כי שם המצוה בפ"ע והל"ת הוא במק"א אשר אין בה עשה והרי זה דומה לאוכל נותר ופיגול בקדשים אם יסתפק בזה אדם לאמר כי קיים מ"ע דאכילת קדשים ולאמר דהוי תלוי אם מהב"ע מהני והלא זהו בודאי בורכא דהתורה אסרה בפירוש מלאכול קדשים פסולים ואין כאן עשה כלל כן ה"נ דהתורה אסרה בהדיא כל העריות אף להאיש שאין לו בנים וזהו ברור אף שיש לחלק בין הנושאים אבל לפי הנ"ל ניחא דכל זה אינו שייך לענין הפטור דאף דלא קיים מצוה בשעת שעסק בפו"ר עכ"ז כיון שיש לו בן ובת מ"מ שוב אינו חייב לעסוק בפו"ר ולדעתי זהו ברור ופשוט ולא כתבתי זאת רק להוציא מדעת הגדולים שדחקו בזה

סימן ה

עי' בספר רביד הזהב פ' אחרי על תיבת בחייה שתמה על בה"ג שכ' דאח"מ אע"ג דכרת ליכא איסורא איכא שהוא נגד דברי הגמ' בכמה מקומות ומעשה רב דיוסף הכהן וכ' שזה א' מן המקומות שכ' הרא"ש ר"פ אמ"ג דבה"ג מאור עינים הוה ותלמידיו כ' בשמו ובאמת דברי הבה"ג פשוטים דקאי על אנס אחות אשתו דבחייה חייבת כרת ולאח"מ איסורא איכא ולא כרת והיינו איסור זנות דפנויה והוא פשוט בכונתו וברור למעיין.