הליכות אליהו על השולחן ערוך סח

וכפי ר"י בכתובות ל"ט וכ"ה בשם הרמב"ן ובשם הרא"ה ובשם תלמיד הרשב"א ומ"ש הריטב"א דבדידיה ליכא איסור משום מצות עונה צ"ע מיבמות מ"ב מעוברת חבירו כו' א"ה דידיה נמי כו' או למ"ד במוך ה"נ במוך כו' והלא אפ"ל דלכתחילה לא ישא משום איסור השחתה

והיה אפשר להביא ראיה מזה דלדידיה ליכא איסור כלל אבל קודם תשמיש אין מבורר שיטת רש"י להתיר ויעוי' בהגמ"ר שנסתפק ג"כ בכונת רש"י וכתב להכריע מריש נדה וכמ"ש כתוס' דמשמע דלעולם המוך במעיה אבל אין ראיה זאת מכריעה ויעוי' בתוס' הרא"ש וזהו פי' דברי הרא"ש בתשובה דאף אם משמשת במוך אחר תשמיש הוי לדידיה כמו משמש בקטנה ואיילונית אבל אין היתר בזורה מבחוץ דאף לר"מ אסור

ויעוי' בהג' הגרע"א על התוספתא דזהו דברי ר"א שהובאו בגמ' יבמות ל"ד ע"ב ולפי גי' דידן בתוס' י"ל דהיינו הוא משמש בפנים וזורה כו' שהיא זורה מבחוץ ע"י נתינת מוך אבל ראית הרא"ש ממשמשת במוך היינו אף לרבנן דגם לדידהו שרי לאחר תשמיש בג' נשים דאינן ראויות להזריע ומ"ש הגרע"א מהא דע"מ שתהא מערה לאשפה לשיטת הטור האיך יפרש אביי דס"ל בגטין פ"ד דבשר חזיר דומה לע"מ שתעלי לרקיע מלבד שיש ליישב בכמה גוני עי"ל דהרי באמת הטעם בפ"מ שתעלי לרקיע אינו אלא כמפליגה כו' וא"כ ל"ש זאת בדברים של איסור שהוא בינו לבין עצמו והפרה אפשר שלא בפניו ול"ש כמפליגה עי"ל דהיינו דוקא בל"ת שיש בה מלקות וכמו בגט דע"כ תוכרח לאכול בפני עדים ולא בה תלויה התראתה

וכדמות ראיה יש להביא משיטת הרי"ף בתשובה הובא בב"י חו"מ סי' כ"ו לפרש המשנה בנדרים קונם סוכה שאני עושה היינו דאמר קונם ככר זה אם עושה סוכה אני או לולב שאני נוטל וכ"ה פ"ג ואצ"ל אם אמר הרי עלי קרבן אם סוכה אני עושה לולב שאני נוטל והמה נובעים מדברי הרי"ף ויעוי' בר"ן נדרים כ"ד גבי נדרי הבאי אם ראיתי נחש כקורת בית הבד דכיון דהוא דבר שאינו בודאי לא נתכון לאסור דאם היה נתכון לאסור כיון דהוא דבר שאינו הרי הי' לו לאמר סתם וא"כ גם אם אמר אם לא אראה נחש כקורת בית הבד ג"כ הוה נדרי הבאי ואם דבר מצוה ג"כ הוה דבר שאי אפשר היה ג"כ נדר זה אם אטול לולב כמו אם לא אראה נחש כקורת בית הבד אע"כ אביי לא אמר דדבר איסור הוה כמו דבר שאי אפשר רק כה"ג דיהיו בזה מלקות וכמו דדייקא לישנא דרבא אפשר דאכלא אלקיא ויש להאריך בזה

ומה שהביא מהא דסוף סי' קצ"ו לכאורא לא היה מכאן ראיה כלל דשמא לא תפליט הזרע הקלוט מכבר ורוב נקלטים בעת תשמיש כמ"ש התוס' ביבמות ל"ז יעו"ש וצ"ע דברי הס"ט בסוף סי' הנ"ל שהשיג על הכרו"פ וכתב בפשיטות דל"ה רוב ומה שהביא מדברי הרשב"א בתוה"ב האומנם לכאורא דברי הרשב"א תמוהים דכ"ז דלא הוחזקה עוברה גם לאחר מ"א יום תשב לנדה וכן הוא ברמב"ם בפשיטות וצריך לפרש דברי הרשב"א בשפיר מרוקם רק ביום מ' אין חוששין לולד וביום מ"א תשב לנדה אבל אם אין אנו בקיאים בריקום מודה דתשב לנדה אף אחר ח"א ולזה י"ל דכיון דרוב נשים אינן מפילות הוה נגד רוב הנקלטים בעת תשמיש לזה חיישינן שעוד לא נקלטה

ויעוי' תוס' כריתות י' על הא דאמר רבא שוחטין וזורקין על המפלת ביום מ' לזכר ויום פ"א לנקיבה אף דאין אנו בקיאים דלכאורא תימא מה בקיאות שייך בזה אבל י"ל ע"פ מה דאמרינן בנדה כיצד בודקין אותו אם זכר בשעורה כו' והלא ידעינן דהיא נקיבה שמא עוד לא נגמרה היצירה ויש לעיין ולהאריך בכ"ז ויעוי' ברמב"ם פ"ו מהל' תרומות דל"א א"א שלא תפליט רק במתהפכת בעת תשמיש ולכאורא דבריו תמוהין כמ"ש הראב"ד ויעוי' בכ"מ ולי נראה דהראב"ד ס"ל דכ"ז שהש"ז במעיה היא טמאה מטעם נוגעת ולא מהניא לה טבילה אף שהוא בבית הסתרים וכן נראה להוכיח מלשון הרמב"ם פ"ה מהל' מו"מ יולדת שירדה לטבול כו' היא טמאה יעו"ש ומשמע שהיא טמאה בשעה שהדם במעיה קודם שיצאו לחוץ ה"נ בש"ז בשעה שהם בפנים ג"כ מטמאין בשמשה דהויא כרואה (ויש להעיר בזה לענין אם טעתה ביום אחד וטבלה ליל ז' דסותר מטעם ראיה אף במונחת במטה ואכמ"ל) ואם לא נתהפכה אז אין חשש לפולטת והפת לא תתנני להאריך כעת

ועפ"ז יתפרשו דברי הגמ' בנדה מ"א דלר"ש דלא מטמאו בפנים צ"ל דהיא מונחת במטה ועת לקצר וכיון דהיא מדחת הש"ז שמבחוץ דלא יהיו נקלטים עוד אין כאן איסור ויש להאריך בכ"ז בדברי האחרונים. ולענין נ"ד כתב החמד"ש להקל בחשש סכנה וי"ל דגם רבנן לא אסרו אלא משום דאין כאן חשש סכנה לדידהו דרוב אינן מתעברות ור"מ חייש למיעוטי אבל במקום סכנה בודאי גם רבנן מודו וכן הורה הגאון מהרמ"מ בס' צ"צ החדש וראיתי שכן הביאו משמו, אך לכאורא עדיין צ"ע בזה להתיר משום חשש סכנה א"כ לא נוכל להתיר רק לעתים רחוקות דיש חשש בזה מוציא ז"ל ונותן הדבר לשיעורין וי"ל דליכא איסור השחתה רק במתכוין להשחית כדי שלא יקום לו זרע וזהו עון דור המבול ועון ער ואונן אבל לא באשתו שאי אפשר לה להוליד וזהו הטעם שהתירו שלא כדרכה לפרקיה ובשם עון אחר לא חילקו בין לפרקים רק הכונה הוא כנ"ל ומחמת זה ג"כ התירו להתהפך במקום חשש כמו במינקת לפי' הרי"ף אף שכפי הנראה מפשטות דברי הגמ' כתובות ל"ז וביבמות ומשו"ה מותר דרך תשמיש ובמקום סכנה ואם תתעבר תהיה סכנה לה ולולד ומחמ"ז מיקרי שלא במתכון גם בפ"ר דהעבירה כאן אינה אלא הכונה ויש להאריך בזה גבי מחיקת השם ולזאת במקום סכנה יש לסמוך על החמד"ש בזה ועוד חזון

סימן ג'

עוד בענין הנ"ל

רמב"ם פ"ז מהל' תרומות ה"ז המשמשת כו' אם לא נתהפכה בשעת תשמיש טובלת ואוכלת כו' ואם נתהפכה כו' ה"ז אסורה לאכול בתרומה כל שלשה ימים שא"א לה שלא תפלוט ובהשגות והוא שהטבילוה במטה כו' והוא מהגמ' נדה מ"א ע"ב ודף מ"ב ע"א אלא דרבא נמי שהטבילוה במטה ויעוי' בכ"מ שכ' שגרסא אחרת היתה לו להר"מ ולא היה גורם אלא לרבא נמי שהטבילוה והיה גורס אלא ל"ק כאן במתהפכת כו' וט"ס בכ"מ שלפני וצ"ל דכל שנתהפכה ליכא למיחש להכי

וצ"ע דמתחלה היה פשוט להגמ' דבהדי דאזלי בכרעא שדיתא והיה אח"כ להגמ' לפרש דל"א הכי ויעוי' ברדב"ז שם ועוד צ"ע מהא דתנן פ"ח דמקואות האשה ששמשה כו' וירדה וטבלה ולא כבדה את ביתה כאילו לא טבלה ופסקה הרמב"ם פ"ה מהל' שאה"ט ולא חילק בין הטבילוה במטה ובין נתהפכה או לא נתהפכה ויעוי' בר"ש שם דהחששא דלמא תפליט

וי"ל בהקדם הא דאיתא בנדה מ"ב ארחב"א א"ר ביולדת שירדה לטבול ונעקר ממנה דם בירידתה טמאה כו' כשיצא לחוץ ויעוי' ברמב"ם פ"ה מהל' חו"מ אם נעקר דם בירידה ויצא חוץ לבין השינים טמאה ולכאורא הלא עדיין בית הסתרים הוא ויעוי' בתוס' נדה שם בד"ה אמאי