הליכות אליהו על השולחן ערוך סז

שו"ת וביאורים בחלק אבן העזר

סימן א

לא אוכל מלט משא רגשי חמלה על האשה קשת רוח גוטא בת משה אהרן מפינסק גם למלאות בקשתו נזדקקתי לענינה נגד טבעי והרגלי לפי גב"ע שיש בידה מג' רבני מו"ץ וראב"ד דק' הנ"ל אשה הראשון שתה סם רעל ואיבד עצמו לדעת בעלה השני חיתה עמו שנים רבות לבסוף מת בימי מבוסה ומבוכה אשר רבים שתו ומתו ברעה ורעב בעלה השלישי היה ידוע חולי במחלת הריאה ומת באותו חולי והיה קרוב לשבעים שנה

האמנם חמירא סכנתא פ"פ קבלת חכז"ל אבל הלא פתח לנו פתחא הרמ"א סוף סי' ט' ורבים מקילין בדבר וזהו מדברי הגדול בתרומת הדשן אפתח גם אנא פתחא דהיתרא

הנה בעלה השלישי באשר היה ידוע חולי קודם נשואין לאותו חולי שיש בו סכנה בודאי תלינן מחמת חולי ולא תלינן במזלא דידה כמו דקיי"ל גבי אם מתי מחולי זה דאם לא היה בריא דניתק סמכינן על זה דמחמת חולי זה מת יעוי' בסי' קמ"ה ובפרט דידוע דמת מחולי הריאה יעוי' ביבמות פ' דתחילתו וסופו לקוי לא חיישינן ויעוי' בכורות ל"ט בודקין אותו שלש פעמים בשמנים יום ובתוס' שם וכיון דחזקתו דבחולי שהיה קודם הנשואין מת לא תלינן במזלא דידה ובמעינה כתבו גדולי האחרונים להקל בזה והדבר מוכרח מהלכה ומסברא ולא נשארו רק שנים הראשונים

והנה אף דקיי"ל בקטלנית כרבי דמחזיקין בשנים אבל כבר כתב התה"ד דהוא רק מספק ולכן אם יש עוד צירוף בזה יש להקל כתב הרב בשו"ע י"א דוקא אם מת מיתת עצמו אבל אם נהרג אחד מהם או מת בדבר כו' אינו כלום כו' יעו"ש ולכאורא הרכיב שני דברים שאינם דומים דאילו מת בדבר יש להקל בין למ"ד מעין גורם בין למ"ד מזל גורם דהוי כמו מכת מדינה שאין לומר מזל גורם וכן לחוש למעין דידה אבל נהרג דמשמע שנהרג הוא לבדו ולא מכת מדינה ואין שייך למ"ד מזל גורם דקיי"ל כותי' וכמו שכתב הרמ"א בראש הסימן או נתארסה כו' דהיינו כמ"ד מול גורם אע"כ דלא כתב ואת רק בשני אנשים דראוי לצרף גם ספק דמעין גורם דלא שייך בנהרג להקל כרשב"ג דבעינן ג' אנשים להחזיקה ומשו"ה דייק שנהרג אחד מהם דהיינו אם היו שנים בזה ראוי לצרף

וכן יש לדרוש סמוכין מדברי הרשב"א בחידושיו לכתובות דף מ"ג ובשיטה מקובצת בשם הרמב"ן ליישב שיטת הרמב"ם דאין לה כתובה משני והראב"ד ז"ל כתב מחומא דביתהו דאביי דתבעה מזונות שהוא מתנאי כתובה דאביי הכיר בה גם הקשה מהא דאלמנה לכה"ג אם יש לה תנאי כתובה והלא בלא"ה קטלנית הואי ופי' הרשב"א והרמב"ן כגון דאיקטל קמא או נפל מדיקלא יעו"ש הלא קיי"ל מזל גורם ולפמ"ש הרמ"א דבשני אנשים אין להחזיר ולאמר דמזל גורם ובנ"ד דבעלה הראשון איבד עצמו לדעת ולאו מחמת חולי מת אף דיש לפקפק דמחמת חולי הרוח עשה זאת אין לומר בדבר זה להחמיר הלא אף אם חלה חולי רוח לא היה בדבר, סכנה למות ומיתתו היתה איבוד בידים הוי כמו נפל או נהרג

ויש עוד לצרף ולאמר אף כי תלינן להקל ולהעמידו בחזקת כשרות שלא לדונו. דין מאבד עצמו לדעת אבל מ"מ מידי ספקא לא נפקא שלא ראינו בו סימני שטות ואם כי חששו חכז"ל למזלא דידה שימותו אנשיה כמו שמצינו אשה אע"פ כו' יש סימן אבל שיעשה משום ליתא דידה ומזל הרשע עובר על דת זה לא מצינו לזאת יש לאמר דגם למ"ד מול גורם לא נצרף איבוד עצמו לדעת להחזיקה גורמת למיתתו וגם בעלה השני חיתה עמו זמן מרובה בשלום ומת בימי זקנתו בעת צרה אשר אם לא נוכל לאמר כי המיתה היתה או מכת מדינה אבל יותר יש לתלות מיתתו מכפן וחסר בימי זקנה יותר מחמש וששים (לפי דבריה) ואף שהחת"ס כתב דזקן למנין הוי שבעים שנה אכן יש מקילין בפחות ובפרט בעת צרה כזאת שפגעה מדת הדין ברבים

מכל המקובץ הנ"ל נבא לנ"ד דיש להתיר האשה הזאת גוטא בת משה אהרן מכבלי עיגונה מחשש קטלנית משום שבעלה השלישי כיון שבחולי שקודם הנשואין מת כתבו גדולי האחרונים וביחוד החת"ס שאין חשש כלל לצרפו ולא נשאר חשש רק משני אנשים דאין זה אלא מטעם ספק הלכה כרבי וכבר כתב הקה"י דאין זה אלא חומרא בעלמא ויש לנו אילן גדול הרמ"א לסמוך עליו להקל בנהרג אחד מהם ובנ"ד בעלה הראשון הוי כנהרג גם יש לאמר דבחטאו מת גם בעלה השני היה זקן ומת מפגעי הזמן בודאי יש מקום להקל והרוצה למיעבד עובדא ולהרנין לב אלמנה ישמרהו ה' ויחיהו ויזכה להתברך בברכת שנים

סימן ב

על שאלתו ע"ד האשה אשר הגידו הרופאים שאם תתעבר תמות אם רשאית לשמש במוך כבר דברו בזה האחרונים כאשר ראו הכל עיניו הבדולחים וקשה להגיד בזה דברים ברורים ובהיותי בזה ראיתי מה שהחליטו הגרע"א והחת"ס בדעת רש"י להתיר נתינת מוך קודם תשמיש אינו דבר פשוט ויש מקום לפרש דבריו גם תיכף אחר תשמיש ולשון רש"י מותרות לתת מוך כו' כשהן משמשות כדי שלא יתעברו יש לפרש גם תיכף לאחר תשמיש ויעוין לשון הרמב"ם בפ"ז מהל' תרומות ואם נתהפכה בשפת תשמיש כו' שכונתו תיכף לאחר תשמיש ור"ת ס"ל דכונת רש"י כיון דמשום סכנה בודאי תשאוב הזרע במוך הוי הוא כמשחית והקשה פ"ז דלא גרע ממשמש עם קטנה ואיילונית ובה אין איסור אף בראויה להזריע ור"י ס"ל דאפשר לפרש כונת רש"י קודם תשמיש והאיסור בדידיה דהוי כמשמש על העצים ולאחר תשמיש אף כי לדידיה לא גרע מקטנה אבל עליה האיסור משום השחתת זרע

וזהו כונת הנמ"י שס"ל ג"כ בכונת רש"י שנותנת מוך לאחר תשמיש והאיסור משום דידה וסבירא ליה להנמ"י דאף אם היא אסורה בהשחתה אבל אינה ראוים להזריע אין כאן איסור השחתה וכן מפורש בריטב"א יבמות ובריטב"א כתובות יעו"ש ובחנם נתלבט בדבריו הגרע"א וכ"ה בש"מ כתובות שהרא"ש נסתפק בכונת רש"י