הליכות אליהו על השולחן ערוך רו

כהן משיח עד שיהיה מעשיו כו' על מזבח החיצון דלכאורא הלא אדרבא הוקש לשלמים ונאמר דמפגל בכל מעשיו גם למה שינה הלימוד מר"ש דבלאו האי הקישא הלא פגול משלמים למדנו לזאת יש לפרש דהאי קרא דכאשר יורם הוי ריבוי דבהקטרה הוקש לשלמים דהמחשבה בהפסלה אף כדבר הנעשה בפנים ובא ללמוד עוד דבשאר המחשבות בעינן שלמים לזאת אם חישב בהזיה ע"מ לשפוך שירים ל"ה פיגול (ועי' בש"מ הנדפס מחדש שמחק בגמ' הריני מזה להקטיר אימורין יעו"ש במנחות י"ד וברש"י שם וצ"ע)

ויעוי' בפי' הראב"ד בתו"כ פ' ויקרא ובפ' צו שכתב דמחשבת שפיכת שירים לא פסלה בקבלה והדברים ארוכים ויתיישב לשון הרמב"ם היה עומד בהיכל ואמר הריני מזה לשפוך שירים למחר אינו פיגול אבל אם היה עומד בעזרה ושוחט והוא מחשב לשפוך שירים למחר או להקטיר אימורין למחר ה"ז פיגול ולפי הנ"ל בכונה השמיט מתחילה ולהקטיר אימורין אף שהוא מעיקרי מחשבות פיגול ויתיישב בזה קושית התוס' י"ד הנ"ל גם הא דאריב"ל זבחים י"ג שמעתי שטבילת אצבע מפגלת ולפמ"ש למעלה הוי טבילת אצבע בפנים וריב"ל הלא בדף מ"ד מפרש טעמא דר"י וס"ל כותיה, אע"כ דמחשבת הקטרה מפגלת אף בפנים לטעמיה דריב"ל ושפיר משכחת לה פיגול והדברים ארוכים ואין מקום והזמן סובל ארוך

מה שהעיר מעכ"ת במנחות ט"ז אלא למ"ד בפר ולא בדמו של פר מא"ל הרי משכחת לה בד' פרים כו' נ"ל ליישב בפשיטות דהלא למ"ד דממעט לה מחמת דכתיב בקרא בזאת יבא אהרן בפר ולא בדמו דבזאת דוקא א"כ בודאי בכל מעשה הפר הוי דוקא ואין דמו של פר השני יכולים לכפר על פר הראשון דהלא אם מביא ד' וה' פרים כל הפרים הוי כ"א לגמור כפרת הראשון ואימורי הראשון יעלו ע"ג המזבח בכפרת דמו של אחרון ול"ה כ"א כפרה בפ"ע להתיר דא"כ לא הוי כחצי מתיר כל פר ופר

ויתיישב בזה מה דלכאורא קשה לפמ"ש בספרי הרמב"ם שלפנינו בפ"ה מהל' עבודת יוה"כ הלכה ח' ויחפון קטורת שניה קודם שחיטת הפר יעו"ש ובכ"מ מאי היא קושית הגמ' יומא מ"ט ומי אר"ח הכי והא אר"ח בפר ולא בדמו של פר ואר"ח קטורת שחפנה קודם שחיטת הפר לא עשה ולא כלום והלא להרמב"ם משכחת לה דנשפך הדם וחפן הראשון ואח"כ מת דהחפינה כשרה קודם שחיטה אע"כ כנ"ל דאם נאמר בפר ולא בדמו יצטרך להביא פר ולהתחיל ממתנות שבפנים ויעוי' בתו"י ס"א בקטורת לא קא מיירי שכתבו דאם נשפך הדם אחר שגמר מתנות שבפנים א"צ לחזור ולחפון אך סתימות דברי הרמב"ם גם מדברי הר"א בנו של הרמב"ם מוכח בהדיא דלא ס"ל להרמב"ם כהתו"י

ויש לבאר לפי הנ"ל דברי הירושלמי פ' הוציאו לו סוף הל' ד' חבריא אמרין נתפגל זה כו' אבדו אמוריו של זה מזין על אימוריו של זה כו' שפי' המפרשים דחוק מאד ואכמ"ל ועי' בשירי קרבן פ' טרף בקלפי הל' ג' ד"ה חתה והקטיר שכ' ולפום סוגיא נראה דה"פ בקטורת כו' דכיון שיקטר כראוי והיה שם דם א"צ כו' וכ"מ ברמב"ם ודבריו צ"ע

ועל השלישית אני בא מה שהעיר מעכ"ת דהא דחפן חבירו ונתן לתוך חפניו כו' הנה לכאורא צריך להבין סברת האיבעיא אף אם ולקח קאי על מלא חפניו למה לא יהיה מהני חפן אחר הלא גם אם אוחז בידו בלא לקיחה ממק"א גם זה שמה לקיחה וכן מצינו בלישנא דקרא בכ"מ וכן גבי הזיה דפרה ולקח אזוב וטבל וגם אם לקח שלא לשם הזיה מהני ויעוי' גבי נתכון להזות על דבר שאינו מקב"ט כו' להזות על הבהמה ופי' הרמב"ם שם וכן גבי ולקחתם לכם דלולב (וזה פשוט דמהני שם אחיזה לחודה ולא כמו שמסתפקים בזה וכבר שמעתי שאיזה רב האריך בזה ואין ספרו ת"י לעיין הערותיו) וגבי דם דאמרינן זבחים י"ד אי רמי קוץ ונתן לידיו כו' שאני התם דבעיא לקיחה מן הדם ועי' זבחים צ"ג ע"ב וברמב"ם מהל' מעה"ק דגם גבי חטאת החיצונית הוא כן עיי"ש ובכ"מ אבל הכא גבי מלא חפניו הלא לא יחדה התורה מאיזה מקום יקח גם האחיזה בידו נחשב קיחה וכן צ"ע גם לעיל גבי בעיא דר"פ בין הבינים של מלא חפניו ויעוי' בתוד"ה אלא כו' ונראה דהאי ולקח שאני דהלא הוא מיותר דכיון דכתיב והביא ולקח למה לי אלא ע"כ אם קאי ולקח גם על מלא חפניו הקפידה התורה גם על לקיחה ולא שיבא לידו ממילא אבל גבי קמיצה פשוט דבעיא קמיצה בידו מהעשרון

ולפ"ז י"ל קושית התוס' מ"ז ע"ב ד"ה הדר פשטה לא ידענא מאי קאמר כו' די"ל דמעיקרא היה איבעיא אם הוי ממילא או בידים ולפ"ז הוי פסול ולא שירים ובפשיטות הגמ' ס"ל דאם הוא מן הקומץ הוי קומץ מעליא רק הספק הוא אם קומץ הוי או שירים הוה (ולפ"ז י"ל הא דהשמיט הרמב"ם האיבעיא דבין הבינים של מלא חפניו בשלמא גבי קומץ י"ל דלמא קמצי כהני שאני ולא משכחת בין הבינים כלל אבל גבי מלא חפניו דבכה"ג דוקא ל"ש זאת ולפי הנ"ל י"ל דבהדר פשטא לא הוי ממילא והוא בכלל האיבעיא דלעיל) אך בהא דחפן חבירו ונתן לתוך חפניו עדיין צ"ע דהלא אם נתן אחר לתוך חפניו הוי לקיחה מעלייתא וצ"ל דהספק הוא שמא ולקח והביא או דגמר מלא מלא שבעינן שיחפון ממקום הקטורת והוי בדרך את"ל או דהספק הוא אף אם לא גמר מלא מלא שמא לקיחה אחת בעינן כמו הבאה אחת או כמו דהבאה הוי בחפינה כן הלקיחה דוקא בחפינה ויעוי' בירושלמי חפנים מהו שיעשו בכלי שרת לקדש כו' מהו שיעשה מדה לחפניו בחפניו משערין או בכל החפנים כו' את"ל עשו ככלי שרת לקדש עושין מדה לחפניו ואין משערין בכל חפנים נ"ל לפרש דחדא מלתא היא דאם הקפידא הוא בחפניו חפניו הוה מדה ואין משערין בכל חפנים וממילא אם מת אין אחר נכנס בחפינתו ואם לא עשאו ככלי שרת דאין חפינה דוקא ממילא משערין בכל חפנים ואחר נכנס בחפונתו ולא כפי' המפרשים. ועי' ברמב"ם סוף הלכות עבודת יוה"כ שכ' בכל הספיקות האלו ואם הקטיר הורצה צ"ע האיך יעבוד כל העבודות שבפנים הלא הוי ספק קודם חפנות והקטרת הקטורת שהיה מעכב ויעוי' בירושלמי פ' טרף בקלפי הל' ג' וכן צ"ע בפי"ג מהל' מעה"ק שכ' ואם הקטיר הורצה הלא הוי ספק לענין שירים ואכ"מ ולא עיינתי בזה

מ"ש כ"ת על דברי בהרמב"ם פי"ב מפסוה"מ בלחמי תודה, הלא כו"ע מודו ששחיטתן מקדשתן ידעתי הדוחק אבל לדעתי דבריו שם שכ' או יצאו עד שלא נשחטו דוחקים בעצמם לאמר כן בדעתו דס"ל כשיטת רש"י דקדושת כלי פוסלת ביוצא (ועי' בתוי"ט פ' התודה שכ' בדעת הרמב"ם דנסכים אע"פ ששחיטת הזבח מקדשתן מ"מ אם קדשו בכ"ש נפסלים בלינה, ואף שדבריו צ"ע ופשטות דברי הרמב"ם פ"ב מהל' מעה"ק י"ל דמיירי אם נתקדשו בכלי לאחר שחיטת הזבח יעוי"ש) ושחיטת תודה מקדשתן לאותו זבח אף אם לא הוקבעו בשעת הפרשה לאמר זו תודה וזו לחמה והא דפסק הרמב"ם גבי שתי הלחם דאפייתו מבפנים ואינן דוחין את השבת ולא מפסלי