הליכות אליהו על השולחן ערוך רא

מזה בפוסקים ומסתימות הדברים מצד הסברא דלא שומא הדרא רק בכל הטירפא דהלא אינו אלא מצד ועשית הישר והטוב והוי כמו בע"מ אף דיש לחלק מ"מ לולי דברי התוס' היה נראה דל"א שומא הדרא רק אם נותן דמי כולו

(דף י"ז ע"ב) רש"י ד"ה עגלה מושכת כו' דבזב אם הלכה קרון שהזב עליה ע"ג כלים טמאים משום מדרס כו' ואם התיז צרורות מתחת הקרון כו' וצ"ע דברי רש"י דלכאורא לפי המסקנא קמ"ל רבא דעגלה מושכת בקרון הוי נמי דאי הסיט הקרון הוי כמו הסיט הזב עצמו, וראיתי בש"מ שפירש כן, וי"ל דרש"י נאיד מזה הפירוש דהלא אם הקרון שבר כלים חייב מטעם קרון עצמו וא"צ לטעם דעגלה הוי כגופה ועי' לקמן גבי דליל דאם קשרו אדם חייב הקושר אף אם אינו בעל התרנגול עי' בתוד"ה וכי אתמר כו' וגם לרש"י לא פטור אלא באדיו אדויי לפיכך פי' רש"י דהרבותא היא בצרורות דקרון, ול"ה כמו כח כחו, ואכתי צ"ע האיך ידעינן זאת מזב דהתם לפי פירש"י הזב יושב על הקרון והכא רק מושכת הקרון ועי' בנ"י ופר"ח וצ"ע

שיטת הרמב"ם בסוגית הגמ' אשו משום חציו הוא נגד כל המפרשים גם בשו"ע לא נתבאר דעתו לכל המפרשים לפי מאי דקיי"ל אשו משום חציו באדיו אדויי חייב על מקום הגחלת ח"נ מטעם שנוי ועל שאר הגדיש אם אין שנוי לצרורות חייב ח"נ ואם יש שנוי חייב רביע ובגמל שהיה טעון פשתן באינה מסכסכת חייב ח"נ על הבירה ובמסכסכת נ"ש ובעבד סמוך וגדי כפות חייב על הגדי אף במדליק בשלו וכן בטמון רק אם נפל גדר מאליו והיה לו לגודרו ולא גדר אז פטור על הטמון בד' דברים אינו חייב רק בלא כלו חציו ושיטת הרמב"ם חלוקה בהרבה דברים א) אדי' אדויי פי' בפ"ב היה מגרר את הגחלת ומחייב ח"נ על מקום הגחלת ח"נ ולא פירש דהוי מגופו ומשום שנוי ב) ועל שאר הגדיש פטור והא כמ"ש אליבא דר"ל ג) ובגמל טעון פשתן חייב נ"ש על כל הבירה בין שעמדה ובין שלא עמדה ולא כתב דדוקא במסכסכת ובגדי כפות כתב בפי"ד דוקא במדליק בשדה חבירו וכן בטמון ד) ולענין ד' דברים כתב שם אש שעברה והזיקה את האדם כו' חייב בנזקו ובשבתו וברפוי וצערו ובבשתו כאילו הזיקו בידו שאע"פ שאשו ממונו הוא הרי הוא כמו שהזיקו בחציו ולא התנה כמו שהתנה בטמון ולכאורא כ"ז הוא נגד סוגית הגמ' ועי' במפרשים שהעירו בקצת דבריו ובמקצת לא העירו כלל והארכתי בזה ליישב סוגית הגמ' לדעתו

שיטת הרמב"ם בסוגיא דעביד אינש דינא לנפשיה כפי הנראה מדבריו רפ"ו מהל' חובל ומזיק הוא דאף דפסק עביד אינש כמו שמבואר בפי"ב מהל' סנהדרין עכ"ז כפה"נ לא ס"ל שרשות בידו להזיק בידים עיי"ש בהל' חו"מ שכתב בממלא כליו בחצר חבירו אף ברשות דאם שיבר דרך כניסתו ויציאתו היינו שלא במתכון פטור וכן בשור שעלה ע"ג שור דאף אם דחפו פטור בשלא יכול לשמטו היינו דוקא ברשותו ומשום דלא מתכון ושיטתו דבלא מתכון להזיק אינו חייב רק ברשות הניזק והוא מסוגית הגמ' דף מ"ח עי' בדברי הה"מ פ"א מהל' חו"מ ולפ"ז אף בממלא רה"ר דוקא אם שיבר דרך כניסתו ויציאתו פטור אבל אם שיבר בכונה חייב, ומיושב בזה קושית התוס' ד"ה משבר ויוצא ויש להאריך בזה בסוגית הגמרא ועי' בפר"ח דפי' דאין דרכן של ב"א להתבונן בדרכים הוא דוקא בקרן זוית או באפלה והיינו כר' יוחנן עיי"ש וקרנא דעצירי אף בקרן זוית חייב ועין ברמב"ם פי"ג מהל' נ"מ דבאפלה אף בקרנא דעצירי חייב המניח וצ"ל דבאפלה אין לו רשות להניח אבל צ"ע מנין לו זה

(דף כ"ח ע"ב) תוד"ה ונישוף באבן אבל נתקל באבן ונישוף בקרקע פטור כו' כדפטר לקמן נ"ג נתקל בבור ונפל לאחורי הבור כו' עיי"ש בפירש"י שכ' כהתוס' אבל באמת י"ל דשם אינו אלא מחמת גזה"כ ונפל שמה כו' י"ל דהתם גם מחמת קול הכריה נתקל בבור ועי' ברמב"ם פי"ב מהל' נ"מ ששיטה אחרת לו בהא דדף נ"ג ולקמן נאריך בזה ולשיטתו אין משם הוכחה כלל וכן משמע מדבריו פי"ג הל' י"ב והשופך את המים כו' נבלעו המים בארץ כו' והוחלק והוזק בקרקע ה"ז חייב משמע דאף אם הוזק בקרקע עולם חייב ועי' בה' ג' נתקל בקרקע ונחבט בתקלה זו עשה תל כו' ונחבט בתקלה זו ועי' בל"מ ריש פי"ג וי"ל משום דגבי מיתה אם הנחבט בקרקע עולם פטור כמו בבור דהוי סתם ועיי"ש והדברים ארוכים אבל העיקר נראה דהא דנקט הרמב"ם נתקל בקרקע ונישוף לישנא דגמ' אפי' נתקל בקרקע כמאן כר"נ וכן גבי תל משו"ה נקטה הרמב"ם, אבל באמת אם רק נתקל באבן או בתל בודאי חייב ועי' בר"ח ומשמע דגירסתו היתה ל"ש נתקל באבן ולא היה כתוב כמו בנוסחא דילן ונישוף באבן אלא אפי' נתקל בקרקע ונישוף באבן והיינו כנ"ל דאם נתקל באבן ודאי אפי' אם נישוף בקרקע

חייב

(שם) תוד"ה והתניא כו' ואדם המזיק חייב ברוח שא"מ כו' ולשיטת הרמב"ם ניחא דס"ל דכ"ז דוקא ברשות הניזק אבל הכא ברה"ר איירי דאף אדם המזיק פטור בשא"מ כמ"ש פ"ו מהל' חו"מ יעו"ש וגם להרמב"ם הוי בשעת נפילה ממש אבל גם להתוס' י"ל כן כיון דנתקל לרבנן הוי כמו רוח שא"מ מדנקט הוחלק בשעת נפילה דלא היה לו לסלקה. קושית הגרע"א דילמא הא דקתני מתניתין תרתי משום דלקה בחרסית ס"ל דהוי בשעת נפילה ממש כמו אדם המזיק יעו"ש וי"ל דרוצה לאמר דהמתניתין כמו הברייתא, והברייתא ע"כ איירי לאחר נפילה דוקא לא בעת מעשה כמו דקתני ולא סילקה כו' ומשו"ה מיושב פרכת הגמ' בתרתי ברייתא נמי בתרתי דס"ל להקשות כן דע"כ דטעמא דאביי משום דמתניתין דומיא דברייתא ועי"ל דמים הוה מצי למנקט בשעת נפילה לענין כלים דלאחר נפילה אם אפקרינהו בודאי פטור בין לרב בין לשמואל וגם לא הוי זו אצ"ל זו דלא משני הכי בכ"מ ועי' בתוס' ריש יבמות ד"ה אלא גמלו כו' אלא בשעת נפילה היכי משכחת לה כו' עיין לקמן ל"ב והא מתני' דממילא הוא וקתני חייב עיי"ש ומשמע דאם רבצה בהמה ברה"ר והוזק בה חייב ונ"ל לחלק בין רבצה ממילא ובין נתקלה ונפלה דעל פשיעת הבהמה בודאי פטור דהוי כמו ולא שור בור וכ"ז בדבר שאין דרכה

רש"י ד"ה דאתקול בדרך יבשה כו' משמע דס"ל לרש"י דאם ליכא דרכא אחרינא ונתקל במים בודאי אנוס הוא ועי' בפר"ח דלא כתב כן

(דף ל' ע"ב) קושית הגרע"א ואכלה מתוך הרחבה כו' לכאורא תימה על תמיהתו דהל' כשמואל דכסות וכל עבידי אינשי דמנחי ומתפחי וה"ה פירות והא דאמר ל"ש אלא פירות דפטור היינו משום שן בר"ה, וצ"ל דתמה לרב דלא ס"ל כשמואל אבל אינו תימה כיון דצריך להביא לאידך דרב הקשה מברייתא מפורשת, גם י"ל דמודה רב לשמואל דל"ש קנס בכה"ג, והא דקאמר לעיל פירות אפקורי היינו לפי האמת דכל היכא