הליכות אליהו על השולחן ערוך קצח

בר"ש כלאים שם דמפרש דהיינו טעמא דר"מ ולא מטעם דאדם אוסר דשא"ש אבל לכאורא לא משמע כן בירושלמי גופיה דאח"כ קאמר שם בירושלמי גופיה הנעבד אית תנאי תני בין שלו בין של אחרים אסור ואית תנאי תני שלו אסור של אחרים מותר הוון בעי מימר מאן דתני בין שלו בין של אחרים ר"מ מאן דתני של אחרים מותר ר"ש ר"י בשם ר' לא דברי הכל הוא כמה דתימר תמן דבר שיש בו רוח חיים נאסר לגבוה ודכותה דבר שא"ש לגבוה נאסר עכ"פ מוכח בהדיא מסקנת הירושלמי דר"מ ס"ל אדם אוסר ולא כהר"ש בכונת הירושלמי ועיין בפ"מ דפירש שכונת הירושלמי ולא של אחרים היינו של גוי, ועיין בש"מ ב"ק דפי' ג"כ כונת הירושלמי כהפני משה

אך מהרמב"ם משמע דס"ל כהר"ש שהרי הר"מ ז"ל פסק בכמה דוכתי דאדם אוסר דשא"ש, ועכ"ז פסק בפ"ז מהל' כלאים כר"ש דאין אדם מקדש דשא"ש וע"כ ס"ל כהר"ש דכלאים שאני משום דכתיב כרמך ולא של כלאים וכן יש להוכיח מהא דאמרינן בכלאים שם דאינו אוסר כלאי הכרם בשביעית משום דאין אדם אוסר דשא"ש]

ועפ"ז אמרתי לפרש דברי הירושלמי כלאים פ"ח ה"א בתר כל אילן קילוסין יכול אנא לפתור כר"ע כו' ועוד מן הדא דתנינן שביעית אית לך למימר שביעית דר"ע ועי' במפרשים וע"פ הנ"ל י"ל דקושית הירושלמי דאיך נוכל למפתר שביעית וכלאים אליבא דר"ע והלא ר"ע ס"ל דאינו אוסר כלאים בשביעית ועיין ברמב"ם פ"ה מהל' כלאים ובהה"מ שם אי ה"ה דאינו לוקה על שא"ש ובמק"א הארכתי בזה, ולשיטת התוס' צע"ג מאד לאמר משום דאינו יכול לאסור דשא"ש, הלא המקדיש פירות שביעית חלף הקדש ועיין בר"פ כל המנחות ובפסחים דף מ"ה וברמב"ם פ"ח מהל' מ"א, ואמאי אינו יכול לאסור גם צ"ע דהלא כתבו התוס' ביבמות לחלק בין כלאים לזורק חלב בקדירתו של חבירו דהכא תליא במחשבה וא"כ קשה גבי זורע כרמו בשביעית הוה ליה לומר דהזרעים אסורים כדאי' בפ"ד דכלאים דלענין לאסור הזרעים לא בעינן מחשבה אך י"ל דהכא לא אצטריך לענין הזרעים דבלא"ה אסורים משום שביעית אבל מ"מ קשה דמשום שביעית לפעמים מותר כמו משום אנסין בסנהדרין דף כ"ה ואף שפירש"י דדוקא בשביעית דרבנן לא משמע כן שיטת הרמב"ם דפסק בפ"א מהל' שו"י הט"ו דמשום אנסין מותר ובפ"ג מהל' הנ"ל משמע דס"ל שמיטה בזה"ז דאורייתא עיין בפ"ו ובמלמ"ל שם ובמק"א הארכתי בזה, גם משכח"ל דיהיו מותרים הזרעים בשביעית כמו שכ' הרמב"ם בפ"ג מהל' שו"י הל' ט"ו גבי זורע הנ"ל ובאופן דלא הוסיפו בשנה השמינית ועוד דהלא משום שביעית היה האיסור מדרבנן ומשום כלאים אסורים מדאורייתא כמ"ש הכ"מ ספ"ח מהל' כלאים דאף בזורע בצד הכרם אסורים הזרעים מדאורייתא ואפ"ל דאם נזרעו שלא במחשבה אינם אסורים רק משום מראית עין וא"כ בשביעית דמשום מחשבה לא מחסר מותר בכל גווני ואכתי צ"ע

ואפשר דהיינו טעמא דהרמב"ם והר"ש דלא ס"ל הך טעמא דאין אדם אוסר דשא"ש רק משום טעמא דקרא וא"כ לא מוכח כלל דר"מ ס"ל אדם אוסר דשא"ש והדרא קושין לדוכתא מאי פריך הגמ' ב"ק מכי שחט פורתא לתסר דלמא ס' ר"מ אין אדם אוסר דשא"ש, ויש לאמר בכונת הקושיא דהנה הקשו המפרשים אמאי ניחא בכל טביחה מכי שחיט בה פורתא קניה משום שינוי מעשה אידך דמרה קטבח, ותו דלא מיקרי שינוי רק טביחה מעליא דמתירה ועי' בתוס' דף מ"א ד"ה איסורי הנאה וצ"ל דבעינן שינוי דנשתנה שמיה ובשחט בה פורתא לא נשתנה שמיה אבל בשוחט לעכו"ם נשתנה שחיה אף בשחיט בה פורתא דתקרובות עכו"ם מקרי אבל מכי שחיט בה פורתא לא הויא שינוי, וי"ל דכ"ז בשחיטה דעלמא, אבל בשוחט לע"ז מכי שחיט בה פורתא אסרה שפיר הוה שינוי וקניה בשינוי מעשה וא"כ ניחא קושית הגמ' עכו"ם מכי שחיט בה פורתא אסרה אידך א"ה נינהו ולאו דמריה קטבח היינו דקניה בשינוי מעשה ואף למ"ד א"א אדשא"ש הכא אוסר דקנו בשינוי מעשה וא"ל דלא לקני ולא לאסור ולא להוי שינוי דמצינו בכה"ג דקניה כמו גבי הקדש דקנה מטעם שינוי רשות וכ' הרמב"ן אף דאם נאמר דלא קנה אין כאן שינוי עכ"ז קנה וכן הוא בתוס' ומ"ש התוס' דף ס"ז ד"ה הא לאו הכי כו' שאם אין יאוש אין שם הקדש חל עליו היינו משום דבשינוי השם גרידא בפי שינוי מעליא ובלא יאוש לא נשתנה שמו כלל דלא מתקרי כלל בהמה מקודשת דאכתי שם בעלים עליו, אבל בשינוי מעשה בודאי הוי כמו שינוי רשות דהקדש ובאים בבת אחת הקניה והאיסור ושפיר הוה קושית הגמ' אף למ"ד אין אדם אוסר דשא"ש

ובזה מיושב ג"כ קושית הראשונים על הנך גדולים דס"ל דאיסורי הנאה יש להם בעלים א"כ מאי פריך הגמ' אידך לאו דמריה קטבח ולפי הנ"ל מיושב שפיר דלא משום איסורי הנאה דהוי הפקר פריך רק משום דכיון ששחט בה פורתא אסרה והוי שינוי וקנה בשינוי (ומה שיש להעיר בזה דהיכא דנאסר בהנאה לא קנה כמו דאמרינן גבי יאוש זה מתחייב וזה אינו רוצה לקנות מיושב שפיר ע"פ מה שהארכתי לבאר דקנין השינוי לא הוה בעת השינוי וראיה משינוי דממילא והדברים ארוכים ואכמ"ל ובמק"א הארכתי בזה מסוגיות הש"ס) ועפ"ז ניחא ג"כ שיטת רש"י ואזדא לה קושית התוס' דשפיר פירש"י דדוקא נקט היתה רבוצה דאילו היתה עומדת וקנו בהגבהה לגוזלה ובגזלן הא קנה בשינוי וא"כ מכי שחיט בה פורתא בודאי קניה ונאסרה אפי' למ"ד אין אדם אוסר דשא"ש ומשו"ה נקיט היתה רבוצה גרידא לא שייך קנין בשינוי ולדעתי הוא נכון. סימן לב חידושים על ריש ב"ק

(ב"ק ב' ע"ב) תוד"ה ומלתא אגב אורחא כו' וה"ר מנחם פי' שהיה מועד לכל וחזר בו מבהמה ונשאר מועד לאדם הוי מועד לבהמה אבל מועד לכל וחזר בו מאדם ל"ה מועד לאדם. וצ"ע מלקמן ל"ז ע"א רב זביד א"ל כו' מ"ד כיון דלא חזר בו מאדם כו' קמ"ל דחזרה דבהמה מיהא חזרה היא הרי דאף רב זביד דס"ל מועד לאדם הוי מועד לבהמה מ"מ לענין חזרה מודה ומכ"ש לר"פ, ובפשיטות י"ל דהתם איירי מסתמא דלא ראינו בו חזרה מאדם ובכה"ג מודה רב זביד דחזרה דבהמה הוי חזרה וה"ר מנחם איירי דנשאר מועד לאדם היינו שנוגח את האדם גם עכשיו בכה"ג גם לר"פ חזרה דבהמה לאו חזרה הוא אבל עדיין צ"ע דמאי קאמר התם חזרה דבהמה מיהא חזרה הוא דמשמע דלאדם נשאר מועד ואמאי הלא מסתמא כיון דחזר בו מכש"כ דל"ה מועד לאדם וצ"ע. וי"ל עפמ"ש הרמב"ם בפי' המשנה דלר"מ דאמר עד שיהיו התינוקות ממשמשין בו לעולם ל"ה חוזר לתמותו עד שיהיו התינוקות כו' ושפיר כ' ה"ר מנחם דאם נשאר מועד לאדם חזרה דבהמה ל"ה חזרה ולא משכחת לה כלל דמועד לאדם לא יהיה נשאר מועד לבהמה והגמ' בדף ל"ז קאי אליבא דר"י דס"ל דחזרה שלש פעמים